לא תהיה מלחמת אחים

כפי שאין מנוס מפני השאלות הללו, כן אין מפלט מפני התשובות. אכן, מודה כל יהודי נאמן, לפחות בלבו: אי אפשר עוד "להמשיך" באספות ובוועידות, במחאות וברזולוציות, בבחירות ובאינטריגות, באחוזים ובפרופורציות, בנאומים ובפטפוטים; אי אפשר עוד לשאת במועקת השיגרה ובקללת הפראזה וב"ברכת הנוחות" הארורה. עת לפעול! עת לעשות! עת להלחם! ואם סבל כרוך במלחמה זו, הרי אין הוא אלא חלק פעוט - כה פעוט שאף יש להתבייש במנת חלקנו - מאותו סבל על-אנושי שנפל בגורל אחינו בגולה, אשר למענם נוצרנו, למענם עלינו, למענם ולגאולתם נוצרה הארץ הזאת.