שלום העם ושלמות הארץ
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
מעולם לא טענו לשום מונופולין, לא להקרבה, לא ללחימה, לא למסירות נפש, לא למעשה, לא לשחרור. אנחנו עשינו. למען עמנו ולמען ארצנו עשינו. היו תקופות שונות. היו דברים קשים בין שני המחנות. אבל תזכור ידידי וחברי, תנועת המרי המאוחדת קמה בעקבות הסזון, ואנחנו תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, אנשי המחתרת העברית הלוחמת, לא היססנו להושיט יד לרודפינו ולמסגירינו, כאשר חשנו כי העם עומד במלחמת הקיום, הימים הם אחרים, התקופות הן שונות, החזיתות הן אחרות, אבל במהותה גם היום מתנהלת מלחמת קיום של עם ישראל.
נתבונן בדעותיו דהיום. ד"ר גולדמן, לפני שנעשה נסיון כביכול, להפגישו עם הרודן המצרי, כתב מאמר לא בעתון "הארץ", אלא בעתון אמריקני. וכך כתב ב"פוריין אפיירס": "הרצל אמר בשעתו: יש להעביר עם בלי ארץ לארץ בלי עם. הגדרה זו, ככל ההגדרות הפשטניות מדי היתה מוטעית על שתי הנחותיה. חלק גדול של העם, אחרי האמנציפציה, היה כבר עָם עִם ארץ, וארץ ישראל מאוכלסת במשך מאות שנים על ידי ערבים, בודאי לא היתה ארץ בלי עם".
בשתי האמריקות ניתנו זכויות ליהודים. אך לפני מספר שבועות בקרתי בהן. ואני רוצה לומר שבשתי האמריקות הועמד ענין העליה העממית לארץ-ישראל, בימים אלה, בצורה יותר רצינית מכפי שאי פעם עמד ענין זה מאז ד"ר גולדמן התנבא לנצחונה של הרוח המיליטריסטית בעולם כולו.
כידוע לכם, כאשר אנחנו היהודים, קמנו ללחום, למען שחרור עמנו וארצנו משלטון נכרי, קולוניאלי, השתמשנו בכוח. זוהי עובדה. משום כך אמרו אנשים שאנחנו מאמינים בכוח. איזו אשליה, איזו טעות, איזו הטעיה! בדיוק להיפך – אדם הלוחם על ענין צודק, בז לכוח. לו היה מאמין בכוח הזרוע, לו היה מכבד אותו, איך הוא יכול היה בכלל להתחיל ללחום? מה כוחנו היה כאשר הנפנו את נס המרד? מה כוחו של המתנגד היה? אימפריה שלמה 130,000 חיילים ושוטרים. ואנחנו לא נסתובבנו בעולם. אנחנו פה היינו, את הארץ הזו לא עזבנו אפילו ליום אחד.
כידוע לכם, גבירותי ורבותי, אנחנו איננו רגילים להתפלמס עם חברינו לממשלה בפומבי, וטוב שאנחנו נוהגים כך, אבל הדברים נתפרסמו ברבים. אני יכול לדלות מן המלון העברי הדל שלי, מלים רבות כדי להעריך את הדברים הללו מפיו של מר אבן. לא אעשה כן. אני רק רוצה לומר, שלוא שר החוץ היה משמיע דברים כאלה מעל במת הכנסת, יו"ר הכנסת היה דורש ממנו לחזור בהם. יכולני להשמיע הודעה זו על סמך שני תקדימים מן העבר. מכל מקום, סיעת גח"ל היתה דואגת לכך בכנסת, שהדברים האלה יימחקו מן הפרטיכל. אפשר לנהל מערכת בחירות אפילו 4 שנים אם מישהו רוצה – המערכה לא תוכל להיות חד-צדדית – אבל אפילו במערכת בחירות אסור לומר את הדברים אשר כינוי אחד, לקוח מהוגה דעות גדול, אפשר להחיל עליהם, לאמור, הבל ורעות רוח. המישוואה המתימטית הזאת: נאצר ואל-פאתח, האסכולה שלהם נפגשת בדרך, עם שלמות הארץ אצלנו. לא פחות ולא יותר. הם רוצים להציף בפליטים ערביים את ארץ-ישראל למען לא תהיה מדינה יהודית, והאנשים המאמינים בשלמות הארץ בעצם, - לא רוצים – מגיעים לאותה תוצאה.
להווי ידוע, ועל כך צריך לחזור, כי יש בממשלה היום 5 כללים מוסכמים. 1. אין הסדר בינינו לבין מדינות ערב זולת חוזה שלום. 2. המו"מ והמתן[כך במקור, ט.ק.] על כריתת חוזה שלום צריך להיות ישיר בין הצדדים. 3. קווי שביתת-הנשק משנת 1967 לא ישובו עוד לעולם. 4. באין חוזה שלום, תוסיף ישראל לקיים במלואו את המצב כפי שנקבע עם הפסקת האש, ותבצע מעמדה בהתחשב עם הצרכים החיוניים של בטחונה והתפתחותה. 5. מאז הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי בדצמבר 1969, הגברת הקמתן של היאחזויות בטחוניות והתנחלויות קבע כפריות ועירוניות על אדמת המולדת.
בהקשר זה שוב התעורר ויכוח על המלה "נסיגה", withdrawal, שמענו דעות. אני רוצה לומר בפשטות: זה נכון שגח"ל תרם את תרומתו לכך שהממשלה אינה משתמשת זו השנה בקרוב בימינו, הרביעית, אחרי מלחמת ששת הימים, במלה "נסיגה".
אדרבא, תתבוננו. המלה הזו – "נסיגה" – Withdrawal נלקחה מההחלטה 242 של מועצת הבטחון, אבל היא לא עומדת בעצמאותה. היא גם בהחלטה ההיא קשורה בחוט שאינו ניתן לניתוק, עם ההקדמה: אין היתר לרכישת שטחים ע"י מלחמה. כך בהחלטה. כך במסמך החתום על ידי מזכיר המדינה בוושינגטון.
דורשים מאתנו שניטול יזמות שלום. אנחנו אמרנו חוזה שלום, מו"מ על חוזה שלום. מה יכול להיות יותר פשוט, יותר שלם מאשר אחר מלחמה להציע מו"מ על חוזה שלום?
זו השאלה: אנחנו מסוגלים להפעיל את הזמן כך שיהיה לטובתנו או לאו? לו ידענו שלא, והזמן פועל לרעתנו, כלומר, שהאויבים כך יפעילו את הזמן כדי שהוא יהיה לטובתם, ואנחנו נשב בחיבוק ידים, אז מצבנו היה חמור מאוד.