אסיפת בחירות ברמת גן

במשך ארבע השנים בהן המחתרת העברית ניהלה את מלחמת השחרור בשלטון הככרי, היה שלום כמעט מוחלט בינינו לבין הערבים. רק בנובמבר 1947, לאחר החלטת האומות-המאוחדות על הקמת ארץ-ישראל, פנו בנינו (ואנו עדיין במחתרת) אל הערבים בשפתם. שלחנו אל הערבים את טובי בנינו, שהלכו אליהם מתוך סיכון נפשות ממשי, והם הלכו לשכם ולג'נין, לעכו ולטול-כרם, ואמרו לשכנינו הערבים: איננו רוצים בשום מלחמה אתכם. החזירו את השלום בינינו. האמת היא שהארץ הזאת היא שלנו. ולעם הערבי יש 11 ארצות, מהמפרץ הפרסי במזרח ועד האוקינוס האטלנטי במערב, ואין עינינו צרה בו. אבל ארץ הזאת היא שלנו! זו איננה פַָלסטָיין, ולא פלסטין, זו היא ארץ ישראל! זו היא ארץ היהודים. כאשר, בעזרת ה', נשחרר אותה, את תהיו בה אזרחים שווי-זכויות עמנו, כמימי קדם... תחיו אתנו, משפט אחד יהיה לכם ולנו.

הם לא שמעו בקולנו. הם שפכו דמנו כמים. יהודים! אילו הוחזר לארץ אפילו חק קטן של הפליטים, היינו מזמינים לתוכנו גייס חמישי, היינו מזמינים שפך דם בארץ...

מדברים באופן רשמי על 200 או 250 אלף, או אפילו על מאה אלף פליטים. זו היא סכנה לעצם קיום עמנו. משום כך, [...] זו היא סכנה לך ולך, לכל ילד בישראל. זו היא סכנה לכולנו! כאשר יתחיל המושב הסתווי של ארגון האומות המאוחדות. נזדמנה לכם ההזדמנות להגיד ב-15 באוגוסט לעולם כולו: לא נכנע ולא נוותר; לא ניסוג ולא נאבד את עצמנו לדעת; לא נזמין גיס חמישי לביתנו; לא נראה שפיכת דם יהודי! מספיק נשפך הדם היהודי מדור לדור.

זכרו יהודים, אם נכנע בנקודה זו, תעמוד סכנה גדולה לפנינו ולפני בנינו. אבל אם אתם רוצים להודיע בעוד מועד לעולם כולו: אנחנו לא נאבד עצמנו לדעת, לא ניסוג מאמונתנו ולא נוותר, יהיו פני הדברים אחרת. והאפשרות הזאת ניתנת לכם. יטיל כל איש ואשה בישראל ב-15 באוגוסט, זמן קצר לפני התכנס מושב האו"ם, את האות "ח" לקלפי, ובהמונים! זו תהיה ההודעה לעולם כולו כי אין אנו נכנעים, וכך נמנע את הלחץ מהמדינה.

ד"ר גולדמן אמר בהזדמנויות שונות, וכנראה שגם אמש, שהוא – ד"ר גודמן – מכר את רעיון המדינה היהודית לאדיסון. משמעות דבריו היא שכתוצאה מהדבר הזה קמה לנו מדינת ישראל. או, ד"ר גולדמן, הזהר בדבריך! רעיון המדינה היהודית לא נמכר ולא נקנה ע"י מישהו. אני אגיד לך היכן נולד הרעיון של מדינה יהודית. במשך שבעים דורות הוא היה בלבו של כל יהודי שהתפלל "ותחזינה עינינובשובך לציון ברחמים". ובסוף המאה ה-19 קמה תנועה, קם החוזה תאודור הרצל, שהאלה רעיון זה לדרגת רעיון מדיני היסטורי.אחר כך קמה ההסתדרות הציונית בימי הרצל, על כל מנהיגיה ודברה על המדינה היהודית... לא רצו במדינת יהודים בשנים הגורליות כאשר מיליוני יהודים ראו הצלתם היחידה בקיום המדינה היהודית.

בשנים ההן העלה שוב את רעיון המדינה היהודית מחדש , מורדנו ורבנו זאב ז'בוטינסקי. ואחר כך היה רעיון המדינה היהודית לא באינטריגות, לא בקונגרסים ולא בדבטים, לא בקואליציות ולא בהחלטות. אגיד לך, ד"ר גולדמן, היכן היה רעיון המדינה היהודית בימי השמדת העם ושעבוד המולדת. הוא היה בכל המקומת בהם אנשים סבלו, הסתכנו ושפכו את דמם למען הגשמת הרעיון הזה. בימים ההם היה רעיון המדינה היהודית בכלא בירושלים, בכלא עכו, במחנה הריכוז בלטרון, בומחנה הריכוז בסודן ובאריתריאה. בימים ההם היה רעיון הדמינה היהודית בשדות הקרב לשחרור האומה, במצדות עכו ובשדות התעופה בקסטינה ועד גשרי אכזיב; בימים ההם ובלילות ההם היה רעיון המדינה היהודית בדם הקדוש שנשפך למען רעיון המדינה היהודית. שאלמלא כן, כי אז גם אתה ד"ר גולדמן וגם בן-גוריון עבדים הייתם לשלטון נכרי...

כאן עלי אדמות ישנה קונפדרציה של מדינות האזור, ושמה "הליגה הערבית". זה הטיפוס של הקונפדרציה שאתה מציע לנו שנביע נכונותנו להצטרף אליו. מה אתה מצע שנכתוב מחר מכתב בקשה אל הסוגה, המזכיר הכללי של הליגה הערבית, ונבקש ממנו שיקבל את מדינת ישראל לליגה הערבית? האם זו היא הצעתך, ד"ר גולדמן, לשלום? פשוט כך! כמו שמר מק-מילן הודיע בשם אנגליה שהיא תצטרף לשוקהאירופי המשותף... אבל ד"ר גולדמן! מנין באת ולאן אתה הולך? האם זה הוא שוק משותף? זו תהיה שותפות טורפת למדינת ישראל, ואתה מציע לנו, מתוך הכרה שאנחנו נצטרף לקונפדרציה של מדינות האיזור...

וכל זאת למה? משום שהאויב הוא חזק. מה בכך שהאויב חזק כשאין הוא צודק? אם האויב חזק, אל תכנע לו! אם האויב חזק – עמוד נגדו... אל תטיל עלינו פחד, ד"ר גולדמן. רק אלה שלא היו מוכנים להלחם, להגן ולהסתכן, רק אלה נכשלו; ואילו אלה שלחמו והגנו, הם השתחררו... לא, ד"ר גולמן, מדינת ישראל לא תצטרף לשום קונפדרציה. יבוא יום שיהי שלום בינהם לבינינו. אבל אל תבוא ותיצע לנו, משום שהאויב חזק, שאנחנו נשתלב בסדר-החדש של המזרח התיכון.

אני אביא בפניכם עובדות, לא האשות; הוכחות, לא ניירות; תשמעו ותשפטו. ועוד אוסיף לכך שכבר בשנת 1955 היו ידועות רוב העובדות לממונים על מערכת הבטחון בארץ, כל אותם הסודות שנתבלו כאילו בשנת 1960את הדברים האלה אמר מר פנחס לבון, המזכיר הכללי של ההסתדרות. עובדות פירושן ההוראה הפסקנית שסכנה את עצם קיומנו וגרומה לשפך דם יהודי, העלמת מסמכים ושריפתם; זיוף מסמכים,; עדויות שקר; קשר ותככים. ואמר שר הבטחון לשעבר שרוב העובדות האלה היו ידועות כבר בשנת 1955. הן היו ידועות כבר אז לממונים על מערכת הבטחון. חמש שנים תמימות ידעו זאת החרישו, שתקו.

אביא ציטטות.. "אני הייתי מצע חקירה מחדש". מי אמר את הדברים האלה? מתי זה נאמר? – ב-18 באוקטובר. ואילו ב-15 באוקטובר קיבל ראש הממשלה את הדו"ח של ועדת כהן, ובדו"ח זה אושר בופן רשמי הקשר, השקר, הכזב, התככים והטעויות. הוא קרא בדו"ח הזה. שלושה ימים ושלושה לילות היה בדידיו. והנה ב-18 באוקטובר, בישבת מרכז מפא"י, הוא אמר: "אני לא הייתי מציע חקירה מחדש". זאת אומרת שהוא הי המוכן להשאיר את השקר בתקופו, ואת הקשר על תילו. והנה העדות השלישית. מה אמר לבון? הוא אמר: יש לי תיק עם מסמכים שעדיין איש לא קרא בהם, בבוא היום אביא אותו. ומר בן-גוריון אמר: יש לי מסמכים נגד מהר לבון, ובבוא היום אגלה אותם... דריו של שרת היו: "תפסיקו את החקירה, אחרת יהיה קבר אחים". קבר אחים למי? – לשליטי מפא"י.

יהודים התמונה ברורה: אחד מחזיק תיק סודי נגד חברו; השני מחזיק תיק סודי נגד משנהו; השלישי מזהיר בפני קבר אחים. אילו דבר כזה היה מתרחש באיזו שהיא מדינה בעולם, היה זה מספיק כדי שהעם יקום ויגיד למנהיגיו: אין לנו בכם יותר אמון, לכו הביתה ותנו לנו ממשלה של חרות ושל צדק, של יושר בלי תיקים סודיים ובלי תככים.

עדות נוספת. ידידי, סגן יו"ר הכנסת, מר אריה בן אליעזר, שאלבועדת החוץ והבטחון בפרלמנט: למה חכית חמש שנים? מדוע לא עשית משהו בשנת 1955? תשו תו שלמר לבון היתה: מה יכולתי לעשות? היו אנשים שיעדו את האמת, הם פחדו לספר אותה, כי תבינו יש להם משפחות, זה ענין של פרנסה...

יהודים ראו מה היה כאן. סגני-אלופים, אלופי-משנה, קצינים בכירים בצבא ההגנה לישראל ידעו את האמת חמש שנים תמימות, ידעו על קשר ושקר, על כזב ושפיכת דם לשווא, ולא דברו. ידעו על מעשים איומים ביותר ושתקו, הם פחדו לספר זאת

אחד מחבריה הוותיקים של מאפיי פרסם מכתב, ובו הוא כותב: "אני פוחד לפרסם את שמי פן יבולע למקור פרנסתי. זה 29 שנים שאני במפא"י, ואני מתבייש משום שאני מפחד. אבל אני בכל זאת מפחד", הוא מפחד והוא מתבייש בכך שהוא מפחד. עדויות כאלו, הודעות כאלו פוגעות בכחנו, בשיקולנו ובהכרעותינו.

לא מזמן נאמרו הדברים: לא הצדק והכבוד משמשים נר לרגלינו, אלא הפחד והחשבון. ומי אמר דברים אלה למפא"י? האם איש תנועת החרות?- לא ! זאת אמר משה שרת. זאת אמר ראש הממשלה ור הבטחון לשעבר. ועוד הוא אמר: עדויות עדויות... ובינתיים היו תקופות כאלה שלפי עומק הכרתי... דברים אלה אמר המועמד השני ברשימת מפא"י לכנסת, על מועמדה הראשון של מפא"י, על מנהיגה של מפא"י, על בן-גוריון. האחד אמר: אתה משקר! השני אמר: אתה מעלים!.. איזו שפה. בן-גוריון אמר בכנסת שהחלטת הממשלה אינה קיימת כי הוא הפיל את הממשלה, הדברים שנאמרו ע"י בן-גוריון גררו אחריהם תגובה של גלילי שאמר: מה אתה מקשקש? איזו שפה! תארו לעצמכם אילו הועברו דיונים אלה ברדיו וילדים היו מקשיבים להם... הייתם צריכים להגיד לילדים: צאו עכשיו מהחדר, כי עוד מעט יתחיל לדבר ראש הממשלה.לא הקימונו את מדינתנו אחרי הפסקה של 1800 שנה, שנים בהן הושפל כבוד ישראל עד דכא, כדי לשמוע התפרצויות כאלה.