חלום יום חורף
מאמר עיתון:
מעריב
מראה מקום:
מאמר עיתון כ"ג שבט התשל"ז, 11 בפבואר 1977
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
נושא ההגמוניה הנודעת על הפועלים. מודאג מן הליכוד, שהוא, לדברי מר רבין, "המתנגד המרכזי והיריב האידאי-ערכי של המערך". אמנם, גם בכך חל שינוי קיצוני בהערכותיו של ראש הממשלה דהיום. עוד לפני חודשים ספורים בלבד טען מר רבין, כי הרשימות החדשות מסכנות את המערך, משום שהן מתחרות בו על אותו קהל הבוחרים.
איך, אפוא, "מסתדרים" עם הליכוד? התשובה פשוטה בגאוניותה. מפרקים אותו, מעבירים אותו מן העולם – ושלום על ההגמוניה
רשות הדיבור למקור: "אם נוריד את הליכוד מ-39 ל-33-35 (נציגים בכנסת)... בגין לא ימשיך יותר, ובלי בגין אין ליכוד. ואם הוא ילך... כי אז יש סיכוי לשינוי במפה המפלגתית".
אהה... קראתי – וכמעט קיבלתי דעה טובה על עצמי. כל כך הרבה תלוי ביהודי אחד? אם "הוא ילך", עשויה (כל) המפה המפלגתית להשתנות? ואני לא ידעתי, כי יש לי השפעה חזקה כזאת במחלקת המיפוי הממלכתית, אך האמת היא, כי מזמן כבר לא קראתי תצבורת כזו של הבלים.
ראשית, יהיה ליכוד "בלי בגין". ייתכן, כי השמות והגופים התערבבו במחשבתו של ראש הממשלה. אולי הוא חושב, כי בלי רבין, אין מערך. לא מן הנמנע, כי מפ"ם, הממשיכה לפרק את המערך תוך המשך קיומו, חיזקה בלבו את המחשבה של אני ואפסי עוד. אבל את רדידות חשיבתו הדמוקרטית אין מר רבין צריך להעביר עלי. לי אין ספק, כי הליכוד יוסיף להתקיים כגורם מרכזי בחיי האומה, בלעדי. אפילו אינני בטוח אם המערך לא ימשיך בקיומו בלעדי מר רבין.
שנית, במידה שידועים לי הדברים, אין בתוכניותיי הקרובות שום "הליכה" – זולת אל העם כדי לבקש את אמונו לעשות את הליכוד למפלגה הפרלמנטרית הראשונה שתיקרא, במקום המערך, להרכיב ממשלה בישראל. והעם יחליט במי לתת אמונו למעמד ותפקיד זה. את החלטתו נקבל ונכבד, כי זו דרכנו מאז חידשנו את עצמאותנו הלאומית – ותרמנו לאו דווקא מעט להחדרת ההכרה הדמוקרטית בציבור. ארבע השנים הקרובות תהיינה במלוא משמעות המושג, מכריעות לעתיד האומה, הן בשטח המדיני-ביטחוני והן בבניין המשק...
הצביעות, המשפילה את כל נושאיה, מוצאת ביטויה ביחס אל הליכוד. הוקם גוש גדול – צריך לפרק אותו. טוב יהיה לעם ישראל, לדמוקרטיה, לסיכוי החלפת הממשלה ועוד, אם תנועת החרות תהיה לחוד [...] כמה מכוערת היא הצביעות בהתגלמותה.
הלקח הוא, כי לא צריך לפצל כוחות אלא ללכדם ולרכזם, ואין גם להתהדר בקיצוניות של ותרנות. אין בדרך זו שום תבונה. בכלל, אין להתנשא על עמיתיך. צריך להצניע לכת ולהשתדל [...]
מה טובים היו הימים שבהם שלטה הסיסמה "בלי חרות ומק"י" בנוסח הידוע – נזכר מר רבין בנוסטלגיה בימים ההם. [...] וראש המערך אינו בוש לתבוע מן הנוהים אחריו כי יקומו ויאמרו: בלי חרות ורק"ח.
הנחמה היא, כי המשטמה הקשה הזאת היא חסרת אונים. מר רבין אינו יכול "להוריד" כלל. המערך, בהנהגתו, הוא בירידה תלולה, הנראית לעין
השנאה מעבירה על הדעת. בהתקרב העשור למלחמת ששת הימים, מביע ראש הממשלה בישראל סברה, כי הקמת ממשלת הליכוד הלאומי, היתה "טרגדיה". בשביל מי? כמובן בשביל "המפלגה" [...]. מדבר אלינו רמטכ"ל לשעבר וראש הממשלה דהיום, והאיש אינו מוצא שום מניע פטריוטי להקמת ממשלת הליכוד הלאומי. הכל תמרון היה, כדי "להכניס" את גח"ל ורפ"י לתך הממשלה.
אך נדע – דרוש לו, לעם הזה, ראש ממשלה שינהג לא בשנאת יהודים אלא באהבת ישראל.