נאום בגין בירושלים

ארכיון אישי - מרכז מורשת בגין
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
ארכיון אישי - מרכז מורשת בגין ה' טבת התש"ט, 6 בינואר 1949

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

לא מפני שאנו משתוקקים למלחמה עלינו להמשיך בה. לא רבותי. עורקינו כמעט שריקים מדם, כל טיפת דם עברית יקרה מכל יקר, אבל יש לראות במצב הקיים את מצב המלחמה המתמיד ואת האיום במלחמת השמדה בעתיד לבוא. [...]אם כן, לא למען מלחמה אנו אומרים את אשר אנו אומרים, אלא למען שלום אמת. שלום שבו תהא חרות. לעמן שלום שיבטיח לא רק את שלומנו אנו, אלא גם לשלום בנינו ובני בנינו.
את הבחורים שלנו הגורל עצמו, אלהי ישראל הוציא מקרב העם, מכל השכבות, מכל העדות עשרה הם היו בארץ, שנים מלח"י הם היו בחוץ לארץ. אף אחד מתריסר בנים צעירים לעם ישראל לא נרתע עד הרגע האחרוןלא נרתע עד הרגע האחרון, אי הגבורה הזאת בתולדותיו של עמנו, בתולדותיהם של עמים אחרים? אני יודע מה היא גבורת קרב, אני יודע מה משמעותם של הדברים ללכת ולסכן ולהקריב את הנפש, אבל אי ההשואה בין נפילה בקרב בהסתערות כשלפניך האויב, בידך הנשק, לידך חבריך לנשק ופקודה אחת בלבד, ובין חיים בודדים משך חדשים העוברים תוך זכרון על האם ועל האב, ועל האח ועל האשה והארוסה ועל כל החיים העוברים לנגד עיניך כל אותם הימים והלילות בבדידות? אי ההשואה בין גבורת הקרב ובין העליה לגרדום, ובעינים פקוחות ועד הרגע האחרון עם ברכה בלב לאומה הלוחמת, עם שירה בפה, עם רון בנשמה עם אמונה כבירה. עומדים גבורי ישראל בזים לאויב, מקריבים את חייהם הצעירים ומסמלים את הגדולה שבהתקוממויות של העם. הרוגי המלכות בדורנו, גדולי גבורי האומה הם.
אבל נסיים את הפרשה הזאת. לא שנאת אחים דרושה לנו, אלא אהבת אחרים בימים אלה.
אין אנו רוצים בספר הדמוקרטי של חוקי בווין. ספר הספרים יש לנו והוא אשר צריך לשלוט בא"י. אנחנו רוצים בשלטון החק ואז ישלוט חוק השלטון. איננו רצים בחוקי חירום, אנו רצים במדינה חופשית, חופשית באמת. אין אנו רוצים שאזרח יעמוד בדחילו ורחימו בפני פקיד או שוטר או קצין, אין סיבה לכך. איש אינו נעשה יותר פיקח אם הוא מקבל משרה ממשלתית, לפעמים להיפך. ונטהר את הארץ מהטומאה של החוקים האלה. דרור לעם. מדיניות פנים שמושתת על חופש אמיתי היא שתעלה את האומה לדרך המלך, ותסייע לנו בהשגת יעודנו כלפי חוץ.  
אפילו אם נלך קדמה ונביא עוד שני מליון אנשים, גם אז נהיה אומה קטנה, אבל אומה קטנה יכולה להרשות לעצמה לפתח שיטה של שלטון עם אמיתי. שלטון המבוסס על המילה חיונית הזאת "דמוקרטיה" שפרושה המילולי "שלטון העם". ועל כן צריך לתת בידי העם את השלטון ע"י חוק הקובלנה, ולמען הדבר הזה נלחם באסיפה המכוננת, וכן תובטח הבקר ה האמיתית והמתמדת גם על נציגיו המובחרים של העם מכל שכן על נציגיו הבלתי מובחרים היושבים עדיין בקריה.
כאשר אנו אומרים את הדברים הפשוטים האלה, באים אלינו בטענות שאנו מיסטיקונים דתיים. וכשנלחמנו אמרו שאין אלהים בלבנו. וכך זה מתנודד. כשבאתי לאמריקה, אזי אמרו הקומוניסטים היהודים – פשיסט. ולמחרת היום נתפרסם מאמר באד העתונים ובו כתוב היה שש מי הוא פריימן, שחונכתי במוסקבה, נהלתי את מלחמת הקומוניסטים בספרד, עברתי לנהל את מלחמת הקומוניסטים בסין ולאחר שגמרתי קורסים נשלחתי ע"י סטלין בכבודו ובעצמו לא"י לעשות "טרבלס" לבריטים. שאלתי את עצמי: אז בופו של דבר מי אני? קומוניסט, פשיסט? ואז נזכרתי בחרי וידידי ליזרוביץ. תפס אותו פעם קצין בולשת בריטי שטען שהוא זה אנכי. הוא קצת דומה אלי, גם הוא רזה. והכניסו אותו למאסר משך 24 שעות, ולבסוף כשהוא הכחיש, אמרו לו: צתוכיח לנו שאתה אינך אתה. אם כן, כשראיתי בעתון ושמעתי מה ששמעתי, אמרתי לעצמי: עוד מעט אצטרך להוכיח כי אני הוא אני
כשנסענו אמרנו לעצמנו: יש אמת בעולם. אין זה להיות רומנטיקן בכדי לאמין בנצחונה של האמת. כי מי בעצם הוציא את ההמונים האלה לרחובות של ניו יורק. הם הרי באו לברך את משהו לא את מישהו. שם ראיתי בנצחון. ואודה – יש מלחמת שחרור גם בתקופה זו של אכזריות בלתי אנושית. בתקופה של פצצה אטומית עוד יש כח נפשי העולה על כל כח פיסי. וגם ם שמחו לראות את הדבר הזה. ואז במעמד ההוא, זכרנו את הימים ההם כאשר גלמודים ובודדים ורדופים על צואר היינו.
וזכרנו את גבורינו – קדושנו. ואמרנו: לא לשוא נתתם את נפשכם. הנה לפניכם מסע נצון. לא רק מסע נצחון שלכם היה זה, מסע נצחון אל האמת ההיסטורית היה זה. מאות אלפי אנשים, ולמעשה מילונים הביעו את דעתם האמיתית על מה שאירע בארץ-ישראל. ההסתה וההשמצה לא הועילו. האמת יצאה. האמת הופגנה. ואז ידענו – יש שכר לפעלכם אחינו, חיילי האצ"ל. חיילי המחתרת העברית. לא לשוא עמלתם, הקרבתם וסיכנתם את נפשכם. העם אתם היה ואתכם יהיה לעולמי עד ויזור את זכר קדושינו הגבורים.
וזכרנו את גבורינו – קדושנו. ואמרנו: לא לשוא נתתם את נפשכם. הנה לפניכם מסע נצון. לא רק מסע נצחון שלכם היה זה, מסע נצחון אל האמת ההיסטורית היה זה.[...] לא לשוא עמלתם, הקרבתם וסיכנתם את נפשכם. העם אתם היה ואתכם יהיה לעולמי עד ויזור את זכר קדושינו הגבורים.
לאן פנינו מועדות? לירושלים בין-לאומית או לירשולים עיר עברית לירושלים בידי עבדעללה או לירושלים עיר בירת מדינת ישראל. ואין שתי ירושלים, כשם שאין שני אלהים. אחת היא ירושלים במדינת ישראל הנצחית.
ובהיותנו מעבר לים הלך הלכנו לקבר אחד שבו שוכב במנוחה ארעית האיש אשר נטע בלבנו את האמונה בתקומת עמנו ועתידו ואת הנכונות להקרבה. הלכנו לקברו של האסיר הראשון בעכו, מחדש המסורת הצבאית, משורר בחסד, אבינו מורנו ורבנו. התיצבנו בפני הקבר הבודד הזה של האיש אשר כל חייו הקדיש למען חרות עמנו, ולא זכה לראות אפילו את פרותיו הראשונים של מפעל חייו. התיצבנו והודענו: אבינו, מורנו ורבנו, אף על פי שלא זכית – לא לשוא עמלת. לא לשוא טרחת – בניך השלימו את עבודתך. עלו עלי גרדום והקריבו את נפשם. אנו לא נרתענו ולא נסוגונו. וקם השלב הראשון – חזון החרות. ועתה, הרינו נשבעים שבועת אמונים לך אבינו, מורנו ורבנו, כי לא ננוח ולא נשקט עד אשר חזון ישראל כולו יתקשם. ותחיה הארץ כולה חופשית, וירושלים כולה בירתנו תהיה. ואז פקוד נפקוד הנשיא בישראל שיהיה נשיא אמיתי בישראל, פקוד יפוקד אותך ויצווה להביא עצמותיך מאדמת נכר לאדמת המולדת למנוחת עלמים.