איגרת לתשי"ח

ארכיון אישי - מרכז מורשת בגין
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
ארכיון אישי - מרכז מורשת בגין ה' אלול התשי"ז, 1 בספטמבר 1957

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

אסור לה לישראל להמתין עד אשר אויביה, המקיפים אותה מכל עבר, יהיו מוכנים להסתער עליה, עדי לנסות להכחידה; להיפך, חובה על ישראל ליטול את היוזמה ההגנתית, כדי להוציא בעוד מועד, מיד אויביה את כלי ההשמדה ואת בסיסי התוקפנות. חובה זו היא היא זכות ההגנה העצמית החוקית של אומה מוקפת אויבים, המצהירים בגלוי, כי עצם קיומה של אומה מוקפת אויבים, המצהירים בגלוי, כי עצם קיומה היא לגבם "תוקפנות" וכי תוכניתם והכוונתם היא למחותה מעל פני האדמה.
פעולות תגמול, שיסודן הטקטי היא "פגע והיסוג", אין בהן פתרון לבעיות הבטחון הלאומי; מבצעים שיסודם זכותנו ההיסטורית על אדמת אבותינו ומטרתם "לשחרר ולהישאר" – מבצעי שחרור כאלה הם היכולים לקדם את האומה לקראת השלום הנכסף, אם לא להלכה, הרי למעשה.
חובה על ישראל למנוע, ואסור לה ליזום התמודדות מזוינת בבת אחת בכל החזיתות; התמודדות כל-חזיתית כלולה לסכן את קיומה של המדינה אשר שמירתו היא צוו עליון לאומה חפצרת חיים; יוזמה הגנתית באחת החזיתות, עד לחיסולה ולשחרור הכוחות העיקריים הפועלים בה, היא אפשרית והיאדרך למניעת התקפה כל-חזיתית ביזמת האוייבים, העלולה לעלות לאומה בנהרי נחלי דם ולסכן את קיומה.
יזמה-הגנתית-משחררת תמנע רבוי אבדות ותציל נפשות רבות ישראל
כל איש נבון בישראל יודע וכל איש ישר יודה. כי עקרונות מוסריים, צבאיים ומדיניים אלה הועלו ע"י תנועת החרות והיו, במשך זמן רב, נחלתה בלבד. נושאי המשרה דחוה וכינוה בזדונם במילות גנאי, שנרשמו בלשכות תבל. לבסוף, מדיניות מאסו קובעיה היתה לראש דרך. היא אומצה ע"י נושאי המשרה בראשית שנית תשי"ז ונשאה פרי מבורך: נצחון אדיר של חיל הגבורים העברי. אך בעוד אשר הסברתה העקשנית של תנועת החרות הכינה את האומה, על מאות אלפי בניה, לקראת המבחן הגדול, הרי ההאשמה העצמית המוקדמת של יוזמה הגנתית עברית, שחזרה ונשנתה מפי הדוברים הרשמיים, אל אף אזהרותינו ובקשותינו ממש עד ערב מבצע סיני, "הכינה" את אומות העולם לגנויו כ"מעשה תוקפנות".
לעיני כל נתגלה כיצד אופוזיציה נאמנה המוכנה לומר את האמת, אף אם היא קשה ואינה פופולרית, משרתת את האומה שרות בעל חשיבות היסטורית, ואילו הצהרות חסרות אחריות של שליטים נבוכים חוזרות כבומרנג, מתנקמות ופוגעות קשה באומה.
אחרי הנצחון הצבאי בא בזבוזו המדיני. הממשלה, אשר הצהירה על "החזרת יטבת למלכות ישראל השלישית" נטשה אף את עזה ומסרה בידי האויב הפולש כברת אדמת אבות
שנת תשי"ז עמדה בסימן העמקת הידידות בין צרפת ובין ישראל. לברית לבבית זו בין שני העמים. שעמדה לעמנו בעת צרה ומבחן – ועוד תעמוד לנו על אף רוגזה של מוסקבה – תרמנו תרומה בה יגל לבנו ויתגאו בנינו. לא זו בלבד שאנחנו, תלמדיו של זאב ז'בוטינסקי היינו, בקרב עמנו, חלוצי רעיון הידידות והברית עם צרפת, אלא גם עישנו לא מעט כדי להוציאו משדה ההלכה למערכות המציאות. ושוב ניתן לראות, כיצד אופוזיציה נאמנה, שדרכה נכונה יכולה לשרת את אומה שרות טוב.