על המורה החי

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
מאמר עיתון ג' אב התשי"ט, 7 באוגוסט 1959

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

במדינתנו כולם דוברים עברית ,היא מחודשת ,היא מתחדשת. לעיתים היא אפילו חדישה. לא פעם אחת בלבד הננו מתייחסים בחיוך סלחני, או אף בהנאה בשומענו את ילדינו אומרים : "היה אכסידנט, כארטרפיק,רשם רפורט" אולם לא זו היא שפת העבר החיה. זכור העברי , אל תקצץ ואל תקוצץ. אם בימים עברו, על אדמת נכר, או במולדת ,הצו היה : למד את שפתך, הרי, בימים אלה, תחת שמשה של חירות ישראל, הצו הוא :כבד את שפתך. זכור כי בפיך השפה המופלאה,שפת התנ"ך
צדק חברתי יסודו וראשיתו לא באפס אמצעים אלא במינימום של אמצעי קיום לכל אדם באשר אדם הנהו. וכך נאמר בסעיפים 25 ו26 להצהרה האוניברסאלית של זכויות האדם ,מדצמבר 1948 :
Everyone has the right to a standard living adequate for the health and well-being of himself and of his family, including food, clothing, housing and medical care.. Everyone has the right to education.
עתה נתרגם את האנגלית הבין לאומית לעברית האימרתית שטבע זאב ז'בוטינסקי, בחמש עשרה שנה לפני ניסוחה של הצהרה כלל אנושית זו :
מזון: food
מלבוש: clothing
מעון: Housing
מרפא: Medical care
מורה: Education
הנה כי כן, אלה הם חמשת המ"מים המפורסמים של זאב ז'בוטינסקי שהוא הנחילם לנו, וכפי שנתברר, לעמי תבל.
ציצרו, אחד מגדולי הנואמים, לא רק בימי קדם, אלא בכל הדורות, חיבר ספר קטן על אומנות הדיבור. הוא מסביר , אולי במידה של סובייקטיביות, כי אומנות הדיבור, אין דומה לה. רבים הם, לפי דבריו, אמני הפיסול, האדריכלות, הספרות, או השירה. אולם מה מעטים שמותיהם של הנואמים האמיתיים בכל התקופות ? האמת היא כי אומנות הדיבור כלל אינה ניתנת ללימוד. ודאי כל האומניות האחרות , זמרה או נגינה , ציור או פיסול ,מותנים קודם כל בכשרון טבעי ,אולם בשטחים אלה ניתן ללמוד , אם לא הכל ,הרי הרבה מאוד ,ובלעדי הלימוד אף הכשרון לא יועיל. לא כן באומנות הדיבור . בשטח זה למעשה אי רפשר ללמוד דבר. עובדה היא כי כל בתי הספר לרטוריקה מימי קדם ועד עצם היום הזה, לא הוציאו אפילו נואם אחד ששמו ילך לפניו. המעטים ששמותיהם חרותים על לוחות הזיכרון של עמיהם, לימדו את עצמם להשמיע דברם.
ואיזהו הנואם ? האם מי שקולו רם לשונו מהירה , שפתו חלקלקות, ובשרוולו מספרים בפיו שלהבת הכובה עם צאתה ? לא. זהו הנואם, היודע לשלב את ההיגיון עם הרגש, את השכל עם הלב , אשר ממנו, מליבו וממוחו ,נמשך חוט ,או אלחוט. אל ליבותיהם ומוחותיהם של שומעיו. וברגעים מסוימים, כל השומעים נעשים שלמות אחת, והנואם נעשה חלק ממנה ,כזה היה הנואם זאב ז'בוטינסקי. כך ראינוהו, ושמענוהו. כך הרגשנוהו. ישבנו למטה ,הוא עמד למעלה ,ולפתע היינו מרגישים.כל אחד לחוד וכולנו יחד, שאנו נישאים אל על,אל עולם אחר ,שכולו אמונה ,אחוה, אהבה, מסירות, תקווה. – שכולו יופי וטוב. נואם כמוהו לא קם , ספק אם יקום. אך ללמוד צריך ,אף אפשר