הסכם ומציאות
מאמר עיתון
מראה מקום:
מאמר עיתון ח' אדר א' התשי"ט, 16 בפבואר 1959
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
בנסותו למלא תפקיד לא לו, של בורר, זימן ראש מפא"י, לפני שבועות מספר,את נציגי מפלגתו עם שליחי מפ"ם ואחדות העבודה והציע להם מעין חוזה אי השמצה. תקופת הניסיון של ההסכם המשולש נקבעה לשלושה חודשים. אם יצליח , אמר יוזמו, נאריכו לשלושה חודשים נוספים, כלומר עד לאחר הבחירות הכלליות. [...] ומה התבררר? עברו שבועות מספר,לא שלושה חודשים, וימס הסכם כשלג של ארץ ישראל תחת קרני שמשה. מועצת "הסתדרות" אחת הספיקה, כדי לשימו לאל, או מה שיותר גרוע לקלס.
דברים נוראים, מהם עלולה למות ציפור הנפש, אמרה מפא"י, והדפיס בטאונה, "דבר", על חשבון מפ"ם ואחדות העבודה. שתי מפלגות אלו, אמרה המפלגה השלטת, נתפסו לנשק הפרישה; הן הוציאו את אקדח האיומים; אך הטירור לא יעמוד להן. הנשמעו עוד דברי השמצה כאלה בתוך המחנה? פרישה? אוי לאוזניים המאורגנות, שכך שומעות. שומו שמים וחולי הקומה החמישית, עדי התנפץ כל שמשותיך. למי את קוראת בשם פורשים? המושמצים עדי התפלצות, השיבו, לפי טבע הדברים מלחמה קומתה. דוברי מפ"ם ואחדות העבודה הודיעו, ובטאוניהן פירסמו, כי מפא"י מצטיינת, ראשית- בצביעות, שנית- בשחצנות, שלישית- בתכונות נאות רבות, הדומות לאלו, או הנובעות מהן. כל זה נאמר ונכתב ופורסם בקשר עם הצעות, הנוגעות למערכת בחירות, שעדיין לא החלה. ומה יהיה בהחל המערכה, אם ל"הסתדרות" ואם לכנסת? הנה לכם הסכם לאי השמצה; והנה המציאות.
בית המחוקקים, בו מפא"י היא במיעוט, חוקק לאמור: לא תשונה שיטת הבחירות לכנסת, אלא אם כן רוב חבריה (לפחות 61) יחייבו את השינוי. הקיבלה מפא"י את הדין? לא. היא ניסתה לעקוף את החוק, הציעה בניגוד לעמדתה העקרונית המוצהרת, משאל עם לשינוי שיטת הבחירות ותבעה, כי הצעתה תהיה להחלטה, גם אם רוב, קטן מן הנדרש ע"י החוק, יתמוך בה.
בגלל ניסיון זה, שהוכשל ע"י הרוב המכריע בכנסת, תובא בפניה, אולי ביום בו תתפרסמנה שורות אלו, לקריאה ראשונה, הצעת חוק, הקובעת, בצורה שאינה ניתנת עוד לשום פירושים, כי בהצעות לשינוי שיטת הבחירות יידרש, בכל שלב של הדיונים בהן, רוב של לפחות 61 חברי כנסת, כנאמר בחוק. להצעה זו מתנגדת מפא"י בכל כוחה; היא ממש מתקוממת נגדה; היא פוסלת אותה; היא רואה בה הרמת יד על הדמוקרטיה; היא פוסלת אותה מבחינת "המצפון הפרלמנטרי". על פי הצעת החוק, המונחת בפני הכנסת, לא יימנע שום דיון מוקדם בהצעות לשינוי שיטת הבחירות, אולם יקויים ביחס אליהן תכנו של החוק, הנקרא א חוק יסוד. אף על פי כן, נרעשה מפא"י עד עמקי נשמתה הדמוקרטית; והדי הזעזוע יישמעו השבוע מעל במת הכנסת.
ואילו במוסד, הנחשב כאילו למחוקק, של "ההסתדרות", בה למפא"י רוב מוחלט, היא מורידה מסדר היום הצעות, כלומר מונעת לחלוטין כל דיון ציבורי בהצעות אלו, שאינן נוגעות אפילו לעצם שיטת הבחירות, אלא לתיקונים בהן, הבאים להבטיח את טוהרן. זוהי המציאות. והלקח המשתמע.
