הפצצה הגזענית באלג'יר

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
מאמר עיתון ה' תשרי התשכ"א, 26 בספטמבר 1960

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

עמדנו בזמן המותאם לדיוני העצרת, להזהיר את האומה מפני עצות אחיתופל הללו. ישראל חייבת ללכת עם צרפת, כפי שצרפת הלכה עם ישראל, באו"ם[...] אומה כזו אם לא תדע לשמור על הדדיות בידידות, עלולה להישאר עם אוייבים "וניטראליים" בלבד. לפני שלוש שנים לא היססה צרפת להצביע – יחידה! – עם ישראל נגד הרוב המכריע של חברי הארגון האומות המאוחדות. וכלום זכאית ישראל אם מבחינה מוסרית ואם מנקודת ראות השיקול הממלכתי העליון, שלא להצביע עם צרפת, רק משום שבעצרת החמש עשרה עלול להימצא הרוב המחייב של שני שלישים נגד עמדתה?[...]
בחוגים הממשלתיים התנהל ווכוח, כיצד חייבת משלחת ישראל באו"ם להצביע שעה שתעלה בפני האסיפה הכללית שאלת אלג'יר. אנשי מפ"ם אשר התנגדו, באורח עקרוני ומעשי, בכל מלחמה בשלטון קולוניאלי, נכרי, בארץ ישראל, בעוד הם מוכנים לתמוך בכל מלחמה הקרוייה בפיהם אנטי קולוניאלית, אם היא מתנהלת בארץ אחרץ – לא היססו להציע, כי ישראל תתייצב בעצרת האומות לצדו של פרחס עבאס ונגד צרפת[...]
אך בפרוס השנה החדשה התרחש משהו באלג'ירףף שהטיל אור, או אפל בלהות, על מדיניותה הפרינציפיונית של מפ"ם ועל היסוסיהם החישוביים של גורמים אחרים בממשלה. שליחה של "ממשלת" פרחס עבאס ארב, בעיצומו של ראש השנה, למתפללים היהודיים, ובצאתם מבית הכנסת הטיל בהם פצצה. נפצעו עשרות, שניים מהם קשה.
הפ.ל.נ. האלג'ירי, המנהל את המלחה בצרפת, בברכתו הנלהבת של ניקיטה כרושצ'וב, מכוון אותה בעיקר, ובזמן האחרון כמעט לחלוטין, כנגד האוכלוסייה האזרחית.בכוונה מודעת כזו אין שום סימנים של מלחמת שחרור, ויש בה כל האותות של טבח ברברי. נכון, כל מלחמה היא אכזרית אפילו במערכה, המכוונת נגד אובייקטים צבאיים, יש והאוכלוסייה האזרחית, החייבת להיות מחוץ לטווח הפגיעה, סובלת אבידות. אבל אם המערכה כולה מתרכזת, על פי תכנית ושיטה, נגד האוכלוסייה האזרחית, יש לשאול לא רק מהי דרכם, אלא גם מהי שאיפתם האמיתית של עושי הטבח. אופייני הדבר, כי מטיפי המוסר דבית ישראל, המוכרים לנו היטב, עדיין לא עמדו כלל על הצד הזה של הבעיה האלג'יראית-צרפתית.
אבל מה יכול להיות נורא יותר, מאשר התקפת דמים על מתפללים, על אנשים, נשים וילדים היוצאים מבית תפילה? כלום אין זו התקפת רמח גזענית? כלום אין בה סימנים של פשע הג'נוסייד? השאלה הזאת לא בפעם הראשונה מופיעה בימים אלה. כזכור, הציג אותה, לפני שבועות מספר, המזכיר הכללי של האו"ם בקשר עם הידיעות על הטבח, אשר חיילי לומומבה ערכו בקרב בקרה בני שבט בלובה, במחוז קאסיי אשר בקונגו. במעשה הנורא ההוא מצא מר המרשילד את כל הזימנים של פשע השמדת עם, משום שבני השבט ההוא הותקפו בתור שכאלה. וכיצד נהג מטיל הפצצה הפ.ל.נ.י בראש השנה, ליד בית הכנסת? האם היהודים שיצאו מהתייחדות התפילה, לא הותקפו רק משום שיהודים המה?
אכן, חשוב יהיה לדעת, אם מישהו מבין מטיפי המוסר הבין-לאומיים, משני עברי המיתרס הבין-לאומי, יקום בעצרת האו"ם וישמיע נגד מטילי הפצצת הגזענות באלג'יר את דברי הגינוי, אשר מר המרשילד מצאם בשביל עושי הטבח השבטי. אבל, לכל הדעות, חייבים אזרחי ישראל וקובעי מדיניותה לראות באותה פצצת דמים הוכחה – אם היא בכלל הייתה דרושה – מי הם אלה, השואפים, בעזרת נאצר ואחרים, לגרש את צרפת מאלג'יר. אוייבינו בנפש הם. והמסקנא, הנובעת מן השיקול הלאומי והממלכתי העליון היא, כי אנו חייבים ללכת עם צרפת ידידתנו נגד אוייביה-אוייבינו.