עיקרי הדברים מהרצאתו של מר בגין בפתיחת הועידה הי"א של תנועת החרות

ארכיון אישי - מרכז מורשת בגין
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
ארכיון אישי - מרכז מורשת בגין י"ב טבת התשל"ג, 17 בדצמבר 1972

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

על משקל זה יכולים אנו לומר, מתוך הכרת האמת, כל ישראל יש לו חלק בתקומת ישראל. וכל הלוחמים להם יקר וכבוד לעדי עד, אולם עובדה היסטורית היא כי בלעדי זאב ז'בוטינסקי תורותיו ומעשיו, בלעדי תנועתו ופעולותיה לא היתה קמה בימינו מדינת היהודים

בעיית האזרחות. הרעיון המקורי שלנו הוא, כי לתושביו הערביים של ארץ ישראל תינתן אופציה: ערבי, תושב ארץ-ישראל שיבקש את אזרחות המדינה, יקבל אותה. נגד רצונו – לא נכפה עליו את אזרחות המדינה. האופציה הזו מעוגנת בכללים של המשפט הבין לאומי של ימינו. היא כולה צדק. הכפיה היתה עוול, שלילת הזכות היתה עוול. ואנחנו לא נעשה שום עוול. אנחנו נעשה צדק, עם תושביה הערביים של ארץ ישראל. מאז באנו לדגלו של הרצל וז'בוטינסקי, אנו מאמינים בשיווי זכויות לכל אזרחיה ותושביה של ארץ-ישראל.
הפליטים הערביים. מאז קמה מדינת ישראל, בחלקה של ארץ-ישראל, אנחנו האמנו כי תבוא השעה והארץ תאוחד מחדש. משום כך, עוד בשנות ה-50 אמרנו, כי כאשר תאוחד ארץ-ישראל, אנחנו נדאג לפתרון בעיית הפליטים הערביים, בתחום שיפוטנו. ואת אשר אמרנו לפני עשרים שנה, אנו מציעים לקיים בימים אלה. הפתרון לפליטים הערביים הנמצאים בארצות ערב הוא בידי ארצות ערב, ועליהם ליישב אותם. אנחנו נדאג לפתרון אנושי חיובי לבעיית הפליטים הערביים, הנמצאים בתחום שיפוטנו על ידי מתן מגורים אנושיים להם ועבודה קבועה, למען ביטול מצב הפליטות שלהם.
הטירור הערבי. יש לי הכבוד להימנות על חברי המחתרת העברית, וללא שום היסוס הריני משתמש במושג הזה "טירור דמים ערבי". אנחנו לא עסקנו בהטלת אימה. אנחנו קמנו לשחרר עם, לא להשמיד עם. אנחנו נלחמנו נגד שלטון נכרי, למען חרות, לא כנגד העם המקומי, הבעלים החוקיים של ארץ. אנחנו עשינו לעתים, מתוך סיכון נפש חיילינו, כדי למנוע אבידות בקרב האוכלוסיה האזרחית, היהודית והערבית והבריטית, ללא הבדל. המה אנשי טירור. איש, אשה וילד, זו מטרתם. כונתם להטיל אימה.

במערכה להדברת הטירור הערבי יש לפעול בשלושה מישורים: מדיני, צבאי ותחבולתי. כפי שצפינו, אין לסמוך על אמנה בין-לאומית. עצרת האו"ם, למעשה סמכה ידיה, אמצה ידיהם של אנשי הרצח הערביים. אבל יש לפעול להסכמים דו-צדדים, בין ישראל לבין מדינות, למען שיתוף פעולה לביטול הנגע הזה; אין להניח לארגוני המרצחים להתארגן מחדש, למען יוכלו לתכנן מזימותיהם, ושלישית – במסגרת מערכת הבטחון הממלכתית, יש להקים יחידה מיוחדת, ובה גם מטובי המוחות והכוחות, מתוך ארגוני המחתרת ושירותי הבטחון לשעבר, האמונים על פי נסיונם הממושך, על סוג בלתי שגרתי זה של לחימה. בדרך משולשת זו, בזמן סביר, נשים קץ לטירור הדמים הערבי ונשחרר לא רק את עצמנו אלא את כל בני העם היהודי, באשר הם שם מן המחלה הנוראה ביותר לעמנו, בתקופה זו: פחד

התנחלות. אם תהיה התנחלות רבת ותצא הקריאה אל הנוער היהודי לקום ולהתנחל בשטחי המולדת, בטוחים אנו שהיענות המתנדבים תפתח דף חדש ומזהיר מעשה החלוצי. אנו יכולים להעיד על כך, מתוך נסיוננו עם הנוער הבית"רי. משינתן לו, אזרח הנוער שלנו שתי נקודות – כל שנה נקודה נוספת. ברוך השם, ואנו נברך אל כל הנוער העברי, ללא הבדל מסגרת, בדרך הזאת.
עלי לומר כי ההתנחלות העירונית אינה פחות חשובה מן הכפרית. כמובן, ידיד שר הבטחון – חיובי הוא להקים ערים חדשות. אבל אין גם לדחות הקמת קריות לתושבים יהודיים בכל ערי ארץ-ישראל העתיקות, המקודשות לעמנו מימי קדם – בשכם ובחברון, בבית-לחם יהודה, ביריחו ועוד. זה גם יהיה מעשה חיובי, למען הבנה הדדית וחיי שכנות טובה בינינו ובין התושבים הערביים. נלך ונחדש ימינו כקדם בערי אלוהינו.
מה קרה לנו, ביחוד בחמש השנים האחרונות? איך נעשה הניסיון בתוכנו ליטול את העיקר, את צדקת ענייננו? אין מציגים את הציונות ואת העם היהודי השב למולדתו, לא כמגשים צדק אלא כעושה עול. מה קרה לנו? משום שהגענו לירדן – זה העול? האם כאשר היינו מיעוט מבוטל, לא אמרנו כולנו, כל היהודים וכל הציונים: ארץ-ישראל לנו היא בזכות, מימי קדם ועד עולם? כולם לא התפללו אבותינו, יום יום, על שיבת ציון כלום לא התפללו על גשם בארצות בהן חיו, אלא בארץ הרחוקה – ארץ-ישראל? כלום לא האמנו בשיבה הזו ובצדק שנעשה עם התושבים הערביים של ארץ-ישראל, כפי שאנו רוצים לעשות אותו גם היום: שיווי זכויות? מה עול אנו עושים?
מהרסיך ומפלשתיניך יצאו. מנין השם הברברי הזה "פלשתינה"? עלינו לדעת. כן, היוונים, הסורים, לפני נצחון המכבים, הם קראו לארץ הזו, כדי להכאיב לאבותינו בשם "פלשתינה". הרומאים קראו לה "יהודה". אבל אדריאנוס דכא את מרד בר-כוכבא. והקיסר הרומי ההוא, בניגוד לאספסיאנוס ולטיטוס, החליט לנתק כל קשר בין העם היהודי, אשר עמו חתמה רומי ברית אמת בשעתה, בימי המכבים, וכך הם קראו לנו "עם היהודים האהוב" – אדריאנוס קיסר החליט למחות כל זכר וכל קשר בין אותו עם יהודי לבין ארץ ישראל. משום כך הוא קרא לארץ "סיריה את פלשתינה", אבל הוא גם קרא לירושלים "אליה קפיטולינה". 1840 שנים לאחר מכן, יכולים אנו לומר, אף אם אדריאנוס אי שם שומע אותנו: לשוא, כפי שירושלים אינה "אליה קפיטולינה", ארץ-ישראל איננה "פלשתינה". ואנחנו צריכים לקבל מאדיר אנוס, אויב משמיד ומדכא, את השם המנקר הזה? במקום השם הפשוט, הגדול ההיסטורי: ארץ-ישראל ובה שיווי זכויות לכל תושביה ואזרחיה.
ומשום כך אל נפגע, חלילה, במידה כל שהיא, במסורת המקודשת ומקדשת את אבותינו ואותנו, לפיה יהודי ויהודיה מקימים את ביתם על ידי חופה וקדושין. הצטרפות לעם היהודי, השולל את הגזענות הטמאה, תכלית השלילה, היא על ידי גיור. גיור הוא מושג הלכתי. ומשום כך אנו מאמינים שאין גיור אלא כהלכה.

מאז באנו אל דגלו של הרצל וז'בוטינסקי, אנו מאמינים במתן כבוד ללא סייג למקומות הקדושים לבני דתות אחרות, ועניין מוסרי גדול זה, אנו מבקשים שיווי זכויות ליהודים. המקומות הקדושים של כל הדתות בארץ-ישראל עומדים בפארם, גלויים לעיני כל, בהדרם, ביופים. מדוע המקום המקודש לעמנו הוא מתחת למערה, לאפר לעפר? אנו קוראים לחשוף את הכותל המערבי לאורכו, מדרום לצפון, כדי 480 המטרים שלו, למען יבואו בני הדור הצעיר ויראו: זאת היתה תפארת אבותיכם מקדם, ואתם תחדשוה.