חופש שפע ושלום אמת

נוכח "מדיניות" השתדלנות של המוסדות הרשמיים בתקופת השלטון הכבוש, יכולים אנו להציב היום את ההנחה שאת מדיניות החוץ הממשית של עמנו בימי המרד – אנחנו נהלנו, שעה שהסוכנות והמוסדות הרשמיים נגררו אחרי רצון הגויים ואחרי מעשינו אנו. דבר ידוע הוא כי לולא הוקשה לבו של בוין ו-4,000 סרטיפיקטים היו היו מוענקים לסוכנות – היא היתה מקבלת אותם ואז לא היתה המדינה העברית קמה בשנת תש"ח. אפשר לסכם איפא כי מלחמתנו נגד המשעבד הבריטי – המכשול הגדול על דרך הקמתה של המדינה העברית – מדיניות נכונה בביקורת פעולותינו ובהערכתן המוטעית.

... הבאנו את דוגמת אפריקה הדרומית והוכחנו, שאו"ם זירה הוא להתנגשות אינטרסים בין לאומיים ואין לראות בו בי"ד אוביקטיבי שפסקיו מחייבים. ואל לנו להבהל מאיומים; גם הבריטים איימו. הוכנו שאף המשפט החזק ביותר אינו יכול לעשות את כל העולה על רוחו ואין להם מדי מאיומים. שעה שנסבים הם על בעית חיים; אינטרס האומה הוא קריטריון ליחסנו אל "החלטות האו"ם".

... למה הכניעה הזאת ללחץ? כל מי שמציע לנו עזרתו – ידידנו הוא. מכאן אפשר לקבוע את האורינטציה היחידה שעלינו לנקוט בה: היא האורינטציה על שחרור המולדת. כל מי שהאינטרס שלו נוגד את האינטרס של אלה החומדים, במישרין או בעקיפין, את שטחי מולדתנו אתו נלך מתוך חופש הכרעה מוחלט. רבונות המדינה היא בוחן למדיניות החוץ. אורינטציה על שחרור המולדת. היום שחרור המולדת אינו נראה עוד כתבנית אוטופית של כבוש "שלש גדות הירדן"; מאז סולק צבא הכבוש הבריטי נתאפשר למעשה שחרור הארץ כולה.

במוסדותינו שליט לא היושר ולא הכושר; הכרטיס המפלגתי, השחיתות הפרוטקציוניסטית המפתח המפלגתי, הם השליט במדינתנו, ועל כן מכריזים אנו על אגרת זכויות האדם והאזרח, המסתמכת על נסיון היסטורי של מדינות דמוקרטיות ועל ספר קדשנו. "כדמותו וכצלמו" נאמר בתנ"ך. כדמותו וכצלמו נוצר האדם החפשי.

ראשית הזכויות המדיניות – הפרדה בין הסמכויות. איננו עבדים ולא נוכל להסכים לרכוז כל הסמכויות בידי ראש הממשלה. לא נסכים לדיקטטורה כזאת אפילו בתואנה של חוקי חרום. אין חרות האדם בלא הפרדת סמכויות. אין חרות האדם בלא הפרדת החוק הצבאי והאזרחי. לא נסכים שבתי דין צבאיים ישפטו אזרח. מול השתוללות השררה נעמיד את הדמוקרטיה הישירה, את שלטון העם למעשה ולא רק להלכה, בעולם כולו, מלבד שוייץ, נוהגת דמוקרטיה בלתי ישירה שבקורת העם מוגבלת בה ביותר, והסמכות להחליט נמסרת בה על הרוב לנבחרים שאינם חוששים לדעת הקהל, אלא במדה זעומה. יתכן כי בארצות הללו אין דרך אחרת, באשר חיים בהן עשרות מיליונים אנשים ואין אפשרות ממשית לשאול, מדי פעם בפעם, את פיהם. אחד הוא מצבנו. עוד לדור או דורותיים לא נחדל מלהיות אומה קטנה. ארצנו, ואפילו רצנו כולה, קטנה היא. דמוקרטיה ישירה לא תהיה בלתי אפשרית בה. נדרוש כסעיף "על קונסטיטוציוני" שאין לשנותו אף בהחלטת הרוב ובימי החרום, שבכל הבעיות החיוניות באמת תוכרח הממשלה לפי דרישת המעוט – לפנות אל העם עצמו. והעם, בזכות הרפרנדום שבידו,(משאל עם) יכריע ויקבע. דבר העם בהצבעתו חוק עליון הוא במדינתנו מאחר שבקורת הפרלמנט בלבד לא תוכל בתנאינו להבטיחה בפני מזימות טוטליטריות.