במדיניות בלי פטליזם

מה רוצים הפלסטינים? מה רוצים המצרים? אמר סאדאת עצמו. מה רוצים אלה המתקראים פלסטינים? לכך יש תשובה בכתב. המסמך נקרא "האמנה הפלסטינית". לגבינו הסעיף העיקרי שבה אומר: הקמתה של המדינה היהודית בטלה מלכתחילה. עכשיו אנחנו יודעים. בנוסח חיובי אמר סאדאת, באזני האמריקני, שהוא מוכן לחתום על הסכם שלום, אבל עם מי – לא עם מדינת ישראל קיימת, אלא עם מדינה יהודית, איננה עוד. כאשר שאלו מספר פעמים את שליטה של מצרים, מה הן תכניותיו לגבי הפלסטינים, הוא מאן להשיב. אמר, כרגיל: יש לי הצעות, אבל עדיין איני רוצה לדבר עליהן. הפעם פירש ולא סתם. הוא שהודיע כי אותו ארגון-גג של קבוצות המחבלים, המרצחים, מקרית שמונה ומשמיר וממעלות, צריך לייצג את הערבים בארץ-ישראל, המכונים פלסטינים .

מה אומרים אלה לגבי מדינת ישראל, שהוקמה ב-48, ושיש לראות את הקמתה כבטלה ומבוטלת מעיקרה ומלכתחילה – קראנו. במילים אחרות: בעוד הייסל, לפני מספר שבועות, הסביר כיצד תוחזרנה זכויותיהם של הפלסטינים, לאמר: או המדינה החילונית, כלומר, חיסול מוחלט של של מדינת ישראל, או מדינה על פי תכנית של ברנאדוט, והכל זוכרים את התכנית היום, הרחיק לכת ממנו סאדאת בשתי הודעותיו המובאות. הוא הזדהה לחלוטין עם אותה אמנה של אלה המתקראים פלסטינים, לאמר: יש להעביר מן העולם את המדינה היהודית. לכך שואף האויב.

וההנחה האמיתית היא זו, שלפיה אלה אשר לא הכירו בזכותו של העם היהודי לארץ-ישראל, אינם רוצים להכיר בזכותו של עמנו לחלק מארץ-ישראל. כפי שהיא היתה נכונה ב-47' וב-48' היא נשארה נכונה עד עצם היום.

ארגון שחרור פלסטין. אנחנו אומרים את זה היהודים, שחרור ממה? ממי? פלסטין – משמע, אין ארץ-ישראל. היינו צריכים, במשך כל השנים לקרוא לארגוני המרצחים האלה בשם הנכון – ארנ"ע – ארגונים נאציים ערביים. ובאותו שם באנגלית ARNO – Arab Nazi Organization/ זה שמם הנכון. השאיפה שלהם היא להרוס מדינה ולהשמיד עם והמעשים נובעים מן השאיפה הזאת. לכן האוכלוסיה האזרחית היא מטרה מובהקת לתקופות דמם שלהם. ואיש אשה וילד נרצחים בכוונה תחילה. איך אמר עראפת? – שלום עם ישראל פירושו החרבת ישראל. איך סיפר לנו המלך חאסן ממארוקו: אנשי ארנ"ע – המכונים בעברית המדוברת אש"ף אמרו לו: "אנחנו נעקור את המעיים של כל יהודי ושל אשה יהודיה הרה, כדי להרוג גם את הילד ברחמה". ומלך מארוקו נבעת מאוד.

בהקשר עם הבעיות הגדולות האלו, עלינו לדחות שתי הודעות שליליות מעיקרן, שנמסרו לאחרונה על ידי ראש הממשלה מר רבין, וחבריו. האחת: אנחנו מבודדים. מה לעשות? וכדי לעשות מצרה מעין מצווה הזכיר לנו ראש הממשלה: "עם לבדד ישכון".
מדוע דווקא את הפסוק "הן עם לבדד ישכון" צריך להוציא מדבריו של בלעם? הוא מסר הודעות חשובות אחרות. למשל, "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל",או, עוד כלל גדול בהיסטוריה האנושית "מברכיך ברוך, ואוררך ארור".
"לבדד" מבחינה מדינית? יש לבדוק אפילו מהי השאיפה מבחינה רוחנית. מיכה הזה: והלכו גויים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באוחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים. אבל אולי מבחינה רוחנית יש לזכור כי מיכה גם אמר: כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד.
אבל לכל הדעות מה דבר זה נוגע למדיניות? מדוע צריך עם ישראל להיות מבודד מבחינה מדינית? יש לו אויבים – וזה מחייב שיהיו לו ידידים, אם אפשר, בעלי ברית.

נאמר לנו בימים האחרונים, שצבאנו לא יהיה עוד גורם מרתיע, אלא משתפרוץ מלחמה – מכריע, אל לנו להסכים למפנה השלילי הזה.
אני כמובן חייב קודם כל לשאול, מהי החכמה למסור הודעה כזאת באזני האויב: צה"ל לא יוכל עוד להרתיע אתכם מפני התקפות מדוע צריך להשמיע הודעה פטפטנית כזאת?
אבל לא המדרש עיקר אלא המעשה. אנחנו משוכנעים שצבאנו יכול הוסיף ולהיות גורם מרתיע. שוב אל לנו להשלים באופן פאטליסטי עם מלחמות, שהן כביכול בלתי נמנות. אם הרשות המדינית נבחרת תקבל החלטות נכונות, ובעקבותיהן צבאנו יהי מוכן, דרוך ובמקומות הנכונים, יהיה ניצב, הוא יכול להיות גורם מרתיע, וע"י כך מונע מלחמות.  
הראיה, מה שקרה עד יום הכיפורים, אויבינו חששו להתקפינו, לכן הם עשו הכל כדי להוליכנו שלולל. הם לא תקפונו אלא לאחר שהיה ברור להם שצבאנו איננו מגויס, שהוא עומד הרחק מן החזיתות, ואז כמובן הוא איננו מרתיע. כאשר שבע דיביזיות מסתערות על כמה מאות בחורים בדרום, אז הן צולחות את התעלה, והם חוגגים עד היום את הצליחה. אבל לו צבאנו היה עומד במקומו, שום צליחה לא היתה נצחון מוחץ היה, וןעמנו היה זוכה לשלום, אם לא להלכה בודאי למעשה, שנים רבות, אולי בדור הזה.
או, לו היה מוכן, המלחמה לא היתה פורצת וכל מלחמה נדחית יכולה להידחות לזמן רב.
 הנה ההוכחה שצה"ל יכול להיות גורם מרתיע, כלומר מונע התקפות דמים, בתנאים המתאימים. לכך צריך להוסיף ולבנותו, לכך צריך לומר לאויבינו מה פירושו של גורם מרתיע: אם תתקיפו, תנחלו תבוסה מוחצת. מאחרורי זה כמובן לא דיבור אלא מעשה עומד. מצבא אידר כפי שבנינו אותו אבל מוכן, דרוך, מלא עירנות, אומד בשעת הצורך במקומות הנכונים, ומתוך קיום אותו מרחב איסטרטגי שבלעדיו עצם קיומה של המדינה עלול לעמוד בסכנה מתמדת, בגלל טווח האש החדש של הנשק שנמסר ביד אוביו
שום פאטלאליזם, לא במדיניות ואל בצבא, אלא מחשבה לרכישת ידידות ותמיכה, ולמניעת התקות הדמים של האויב. זו הדרך.

זכותו של העם היהודי לארץ-ישראל אינה ניתנת לערעור, והיא משולבת בזכותו של עמנו ובשאיפתו לבטחון ולשלום.  יש לשלול כל הצעה שתוצאותה היא חלוקה מחדש ל ארץ-ישראל המערבית.  יש להחיל גם בדרך המשפט את ריבונות המדינה על שטחי הארץ המשחוררים. כך אמרנו. ועל עקרון זה קבלנו את האמון של מאות אלפי אזרחים שליש מן העם.

אבקש את המועצה להסמיך את נציגי תנועת החרות בהנהלת הליכוד, להביא בפניה את ההצעה הבאה: הליכוד יקרא לעם בקרוב, לחתום על עצומה אזרחית אל הכנסת בענין ריבונות ישראל על יהודה ושומרון.
סבורני, שהנוסח של העצומה הזו יכול להיות בערך כזה (כמובן זוהי טיוטה שתעמוד לדיון, לתיקון, לכל שניוי): אל הכנסת, אנחנו אזרחי ישראל החתומים מטה – על יסוד זכותו של עמנו לארץ-ישראל, לבטחון, להתחלות ולשלום, קוראים לכנסת להבטיח כי יהודה ושומרון יהיו בריבונות ישראל, חלק בלתי נפרד של המדינה.
יכול אני לומר למועצה, כי בבירורים המוקדמים עם דוברי החטיבות בליכוד, הובהר כי יש מצידם הסכמה כללית לחייב את ההצעה הזו.
אין זו שעה רגילה, עלינו ללכת אל העם, עלינו לקרוא לכל אזרחי ישראל: ענינכם הוא - תפעלו! נפעל עולנו יחד. לפעולה הזו יהיה על כולנו להתגייס, להתנדב. זמן מה יידרש כדי לערוך את ההכנות. ואם כפי שאני מקוה ההצעה תאושר ע"י הנהלת הליכוד, אנחנו נפעל בשני מישורים – בכל מקום בו ציבור מתכנס, וגם מבית לבית.
יאמר העם את דברו! זה ענין גורלי – יהודה ושומרון, לב האומה מקם, ערש תרבותנו ויסוד בטחוננו, יש יסוד להניח שבניגוד לדמורליזציה המוחדרת לפיה, עם יכול להזמין לתוך ארצו המשוחררת, פולש, כובש מובס, מסולק, כי בניגוד לדמורליזציה רשמית זו הענין של יהודה ושומרון עמוק הוא בלב האומה על כל שכבותיה, מאות אלפים ייענו לקריאה, ויאמר העם את דברו.
נתנדב כולנו ו נעשה את המלאכה כפי שאנו יודעים לעשותה בשעת גורל במסירות. וכך נעזור, נעזור לעמנו ולהבטחת עתידו.

 

אנחנו מיצגים בתוך עמנו את האמונה הבלתי מעורערת בצדקת ענינו של העם היהודי, ששב לארץ-ישראל ויוסיף לשוב אליה. אנו גם מיצגים בו את העקשנות הברוכה, המצילה. בימי מסה ומבחן כפי שהוכח כאשר כוחנו דל היה והטרגדיה היהודית שיעור לא היה לה, מעטים נגד רבים, וחלשים נגד חזקים עמדנו, והודות אמונה הזו, והודות לעקשנות הזו, כפי שקבלנו אותן מ זאב ז'בוטינסקי – יצא עמנו מעבדות לחירות, קם המיפנה ההיסטורי הגדול, וחידשנו את עצמאותנו.
בשם ערכים אלה, שצפון בהם כוח אדיר, נלך בימים אלה אל עמנו, נרומם את רוחו, נעמיק את אמונתו, נאמר לו שנכון לנו עתיד טוב יותר, שאין שום סיבה לפסימיות, לראות שחורות – יש סיבה לדאגה, יש סיבה לחיפושי דרך – אבל עמנו הוא היום בעל כוח אדיר. אם יפאל פה, אם יפעיל את היהדות בתפוצת הגולה וביחוד בארה"ב – כל סיכויים עומדים לרשותו לצאת למרחב.
במיוחד יהיה עלינו לעמוד על שלושה: זכותנו על ארץ-ישראל, זכותנו לבטחון לאומי, שתיהן הן. שלישית, זכותנו לשלום, כפי שהיא נתנת לכל העמים, המתבטא בביטול מולט של מצב מלחמה בתוך חוזי שלום, ובלעדיהם אין שום נסיגה.
נעמוד על שלשה אלה ונוכל אם ברוח זו גם נפעיל את עמנו למען המטרות הצודקות הללו, עוד נזכה בעזרת השם לימים טובים אף גדולים של הגשמה, לשיבת ציון, לעשית צדק, למסירת ארץ-ישראל בטוחה, טוב יפה – לידי בנינו אחרינו.