יום הזכרון לזאב ז'בוטינסקי – יום חשבון הנפש
כרוזים
מראה מקום:
כרוזים א' אב התש"ז, 18 ביולי 1947
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
אלו הן השאלות העיקריות, שכולנו – מפקדים וחיילים – חייבים להציג לעצמנו ביום בו הננו מתיחדים עם זכרו של האיש, שפרשת מלחמתו לחדוש האומה כתובה בשדה הקרב ובבית הכלא ובלבם של המוני העם. כי תורתו של זאב ז'בוטינסקי איננה בעיקרה תורה מדינית. מעל הכל זוהי תורת האופי: תורת האופי של העברי החפשי, תורת האופי של מורד, תורת האופי של אדם, המשתחרר מתוך מאמץ עליון משעבוד כמעט נצחי וכובש לעמו את החרות הרוחנית, עוד בטרם החזיר לעצמו את החרות המדינית.
אמנם, היה זה זאב ז'בוטינסקי שהניח בדורנו את היסודות למדיניות עברית גואלת. הוא שהציב בפנינו את המטרה; הוא שהוציא אותה מתהום התכחשות וטיהר אותה – כטהר החשמונאים את המנורה – מטומאת הבגידה. וידוע גם ידוע, כי הרישא והסייפא בתנועת השחרור היא המטרה. המטשטש את המטרה; המנסה להתאים אותה ל"אפשרי"; המוכן לוותר עליה למען הישג-ביניים; המצווה להשתיקה או להכחישה – סותר את הדרך להגשמה, הן בפני בני דורנו והן בפני הדורות הבאים אחריו.
כך אירע עם שאיפת עמנו לשחרור ארצנו מזרחה ומערבה מן הירדן; כך אירע במשך דור שלם עם הכמיהה ההיסטורית לרבונות ממלכתית. ואילו זאב ז'בוטינסקי איחה מחדש את קרעי הדגל, חרת עליו את המטרה והרימו מעל לראשי העם. הוא גם הוציא את המדיניות העברית שלא היתה כלל מדיניות, כי אם שתדלנות של פרנסי גיטו אצל "הפריץ", אל מרחבי המדיניות העולמית, בבססו אותה על היסוד המעשי, היחידי והקובע: האינטרס המשותף. את מדינות הבריתות עם עמים שונים הורה לעם זאב ז'בוטינסקי. אכן, יסודות הבריתות משתנים עם שנוי התקופה והמצב הבין לאומי, אבל העקרון עצמו לעולם עומד.
אך כאמור, עיקר תורתו של ז'בוטינסקי, המכניסה אותו להיכלם של מחדשי האומה, הוא בשטח הרוחני. הוא שלימד את בני דורנו למרוד; הוא שלמד אותנו לשחות נגד הזרם ולהפנות את ה זרם; והוא שנטע בלבנו את הכוח לעמוד בפני נסיונות ומבחנים וקרבנות, מעטים נגד רבים, או אפילו אחד נגד כולם – אם רק אמונת צדקתך מפעמת בלבך. פשוטה היא התורה ובמלים פשוטות אפשר, אחריו, להסביר אותה:
קודם כל שאל את נפשך, האם צודק אתה – או לא. אם רעיונך אינו צודק – אל תתחיל; ואם מפקפק אתה בצדקתו לאחר שהתחלת – אל תמשיך. הסתלק. אך אם מאמין אתה שהצדק עמך; אם הנך בטוח בלבך פנימה כי נכונה היא הדרך בה החילות ללכת – אזי אל תשאל לסכויי הנצחון, אל תסתכל מי הם ההולכים אחריך; אל תשים לב לאלה העומדים נגדך. לך! קדימה! אל תוותר. אם רק מעטים יצטרפו אליך ורבים יקומו עליך – אין דבר. אם יסקלוך באבנים – קבל אותן באהבה. רק קדימה. הנצחון יהיה עמך. המעטים יהיו לרבים, והרבים שקללוך ימחאו לך כף. והיה אם תיפול בדרך – דע כי שקר הוא שנפלת; קום תקום. כלומר: הרעיון, שעליו נתת את נפשך, קום יקום ויעבור את מסע הנצחון שאתה לא זכית לו. בין כה וכה אתה תהיה המנצח. אתה שלא נרתעת, אתה ששמרת אמונים לרעיון, שבצדקתו האמנת ולמענו נתת את כל אשר לך.
עובדה היסטורית היא, ששום סילופים כיתתיים לא יצליחו לשנותה, כי בשדה הקרב ועל הגרדום, במלחמה ובקרבן צועדת משפחתנו לפני העם כולו. המעמד הוא הוציא את מלחמת השחרור העברית ממיטת הסדום של התנקשויות פרודיות, המעמד הוא שחדר ללבו של שלטון המשעבד והיכה בו, במכה אחת בלבד, יותר משהיכוהו האחרים במשך שנים. המעמד הוא שהכריח את האויב לנסות את נשק האימים האחרון, את "המצב הצבאי", הוא שהכניס במישרין את השליטים הבריטיים לגיטאות שלהם, העושים את מלכות הרשע ללעג ולקלס בעיני גויים. המעמד הוא שהיכה באויב במקום הרגיש ביותר: ב"פרסטיג'ה" שלו. המעמד הוא שעשה את ה"בלתי אפשרי": פרץ את חומות המבצר של עכו. המעמד הוא גילה לעולם כי לא אלמן ישראל, כי יש כח לעם העברי, אשר בפניו יגור צר ואיב.
אבל המערכה תהיה קשה. צל הגרדום ירחף מעל כל אחד ואחת מאתנו. ירדפונו על צוואר. ישסו בנו. יפיצו עלינו שמועות פרובוקטיביות. יספרו על דברים שלא היו ושאל נבראו על מגמותינו, על תוכניותינו ועל הנעשה בקרבנו. ההסתה רק החלה והיא תלך ותגבר.
לפיכך חייב כל אחד מאתנו לשאול את נפשו: המוכן אני? האעמוד בכל אלה? האלך עם משפחתי עד הסוף?
אם אין אתה מוכן, אחא, עשה עמנו חסד: לך מאתנו, עזבנו. לא נתמרמר עליך ולא נחזיקך בעד דש בגדך. בודדים נהיה ועלינו להית בודדים גם, או בעיקר מחלושי אופי.
אבל אם את נפשך שאלת ותשובתך היתה: "אני מוכן!" – אזי זכור:
א. שמור על כבוד הדגל והמשפחה הלוחמת. איש מחתרת אתה. לא יבדילוך מאחרים. אף על פי כן - או דוקא משום כך – זכור, את מי ואת מה אתה מייצג בביתך, ברחוב, קהל אנשים קרובים, או זרים. נתנו לעם ישראל את הטיפוס של חייל עברי, חייל החרות. שמור על דמותו בכל עת ובכל שעה. כבד זקן, אשה וילד. היה נקי בגופך ובנפשך. עזור לעני. אהב את האיש הפשוט, העמל. היה "צנוע כמשרת וגא כנסיך".
ב. אל תהיה נמהר ופזיז. עקור מלבך ומסביבתך כל תופעה של יהירות. חיינו רציניים כסבלו של עמנו. מלחמתנו רצינית, כמות גבורינו. עשה את מלאכתך בשקט ובענווה.
ג. הווה זהיר בהליכותיך. זכור, כי ישנן היום הרב זוגות עינים – עבריות דוקא – הבולשות אחריך, הרוצות להגיע אליך ועל ידך לאנשים שונים ולדברים שונים. אל תגזים. אל תכנס לחשדנות מופרזת. משור על השקט הפנימי. אך היה זהיר.
ד. עבוד. תן את המכסימום של מרצך וזמנך לעבודת המעמד ולהתפתחותו.
ה. למד. דע מה שמלמדים אותך בקבוצה. אך למד יותר. קרא. הרחב ידיעותיך. העמק הכרתך. היה חייל משכיל. חייל עברי.
ו. אהב את משפחתך הלוחמת. כי משפחת היא, כי היא שתוציאנו מעבדות לחרות.
א. שמור על כבוד הדגל והמשפחה הלוחמת. איש מחתרת אתה. לא יבדילוך מאחרים. אף על פי כן - או דוקא משום כך – זכור, את מי ואת מה אתה מייצג בביתך, ברחוב, קהל אנשים קרובים, או זרים. נתנו לעם ישראל את הטיפוס של חייל עברי, חייל החרות. שמור על דמותו בכל עת ובכל שעה. כבד זקן, אשה וילד. היה נקי בגופך ובנפשך. עזור לעני. אהב את האיש הפשוט, העמל. היה "צנוע כמשרת וגא כנסיך".
ב. אל תהיה נמהר ופזיז. עקור מלבך ומסביבתך כל תופעה של יהירות. חיינו רציניים כסבלו של עמנו. מלחמתנו רצינית, כמות גבורינו. עשה את מלאכתך בשקט ובענווה.
ג. הווה זהיר בהליכותיך. זכור, כי ישנן היום הרב זוגות עינים – עבריות דוקא – הבולשות אחריך, הרוצות להגיע אליך ועל ידך לאנשים שונים ולדברים שונים. אל תגזים. אל תכנס לחשדנות מופרזת. משור על השקט הפנימי. אך היה זהיר.
ד. עבוד. תן את המכסימום של מרצך וזמנך לעבודת המעמד ולהתפתחותו.
ה. למד. דע מה שמלמדים אותך בקבוצה. אך למד יותר. קרא. הרחב ידיעותיך. העמק הכרתך. היה חייל משכיל. חייל עברי.
ו. אהב את משפחתך הלוחמת. כי משפחת היא, כי היא שתוציאנו מעבדות לחרות.