מחרות לחרות

"עתון חפשי" קראו לו ל"חרות" ההוא – מיסדיו. ... הוא הטיף לאהבת ישראל, אף בעצם ימי הבגידה, ההסגרה וההלשנה ..."לא תהיה מלחמת אחים" הריהו הקוו שנקבע לראשונה ב"חרות" ומאז נשמר על ידי בני החרות עד היום ירושלים ועד בכלל...

מייסדי ה"חרות" החדש – או ביתר דיוק: מחדשי ה"חרות" הישן – רצו גם לעתונם זה לקרוא "עתון חפשי"; ולא יכלו. על ה"חרות" ההוא לא חלה הצנזורה הבריטית, באשר היא בריטית היתה. על החרות הזה חלה הצנזורה העברית, באשר עברית היא. בחוקים הבריטיים לא הכרנו, אם גם אם טובים היו; בחוקים העבריים הרינו מכירים, גם אם רעים הם.

חוק הצנזורה -וביחוד הצנזורה המוקדמת והכוללת -חוק רע הוא, ושום עתון המקבל על עצמו את דין הצנזורה אינו רשאי לקרוא לעצמו "חפשי". על כן גם עתוננו ויתר על השם, שעליו היתה גאותנו במשך שנות המרד הגדול. אולם אם על השם ויתרנו – על התוכן לא ויתרנו. החרות יהיה עתון חפשי; החרות יוסיף להיות עתון חפשי – חפשי מאשליות, מפחד, משנאת-אחים...

החרות כקודמו, יילחם לשלמות המולדת, לקבוץ גלויות, לצדק סוציאלי ולחרות האדם. הדברים גדולים ופשוטים הם. גדולים בפשטותם. פשוטים בגדולתם. אין מולדת אלא המולדת, לא שאיפה 'רומנטית היא; לא רצון התפשטות. פשוט, צוו חיים הוא. בהגשמתו תלוי לא רק מספר היהודים, שנצליח להציל מקלון ההתנונות או מצפרני הכליה; בהגשמתו תלויה אפילו כמות הירקות שנצליח לתת בפי ילדינו בכדי שבריאים וחסונים יהיו. מי לנו מורה גדול מן המציאות? הטענות בטרם היתה החלוקה לא הועילו; עם היות החלוקה אין צורך להביא ראיות. עין כל אדם רואה, כי אפילו אכל לשובע לא יתכן בגבולות החלוקה ותהי אשר תהי.

וכשם ששלמות המולדת וקבוץ גלויות חד הוא, כן צדק סוציאלי וחרות האדם חד הוא. לא יהי אדם חפשי, אם הוא – או שכנו רעב יהי. ולא יהיה אדם שבע – אם הוא או שכנו – רעב יהי לחופש. ובמשטר הקיים במדינת ישראל רבים עדיין הרעבים – רעבים, תרתי משמע...