על מדיניות וחוקה

מאמר עיתון: מעריב
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
מאמר עיתון י"ב אייר התשל"א, 7 במאי 1971

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

בשבועות האחרונים החליטה הממשלה לפעול בניגוד להחלטת הכנסת, שהובאה לעיל, היא דנה במפורש, במישרין עם ממשלת ארה"ב, על נסיגת כוחות ישראל מקו הפסקת האש לאורך תעלת סואץ בהקשר עם פתיחתה לשיט בין לאומי. במלים אחרות, הממשלה הודיעה מראש, בעל פה ובכתב, כי, בתנאים מסויימים, לא תוסיף ישראל לקיים במלואו את המצב כפי שנקבע עם הפסקת האש – באין חוזה שלום.
על רקע ההתחייבות לנסיגה בלא חוזה שלום, יש לבחון גם את הסוגיה החוקתית. הכנסת, על פי הצעת הממשלה, אישרה את הסעיף הקובע, כי באין חוזה שלום, אין נסיגה כלשהי. אישור פירושו החלטה. הכנסת, איפוא החליטה, ולא רק הממשלה, כי, בלא התנאי המפורש, תוסיף ישראל לקיים במלואו את המצב כפי שנקבע עם הפסקת האש. אם הממשלה הבטיחה, בקשר עם פתיחתה האפשרית של תעלת סואץ, אי-התחשבות בתנאי הזה, הרי היא שוברת לא רק כלל מדיני גדול, אשר שימש לנו קרוב לארבע שנים חומת מגן, אלא גם החלטה של בית הנבחרים. בשברה החלטה כזו, מפירה הממשלה את חוקי המדינה.

כך מצהירים בכנסת, על פי החוק, ראש הממשלה וכל אחד מחבריה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה למלא באמונה את תפקידי... ולקיים את החלטות הכנסת. הסיפא המודגשת הוכנסה לא בהיסח הדעת לתוך המיסמך החגיגי הקרוי הצהרת אמונים. חברי הכנסת הוותיקים יזכרו, כי קמו משיגים עליה. אבל הכנסת דחתה את כל ההצעות למחיקת ההתחייבות הממשית לגבי החלטותיה. המחוקק לא הסתפק בהטחה הנאה, אך הכוללנית, לשמירת אמונים או מלוי תפקיד באמונה, אלא הטיל על כל אחד מחברי הממשלה, כלומר גם על כולם יחד, את החובה הממשית לקיים את אשר הכנסת תחליט, גם מחוץ למסגרת של מעשה חקיקה. ב-15 בדצמבר 1969 קבלה הכנסת החלטה שאינה משתמעת לדו-פנים. לגבי הסוגיה של חוזה שלום והמשך קיומו של המצב הטריטוריאלי כפי שנקבע עם הפסקת האש. חברי הממשלה, כל אחד מהם וכולם יחד, מפרים, בימים אלה לא רק את התחייבותם האישית אלא את חוק יסוד: הממשלה, אשר הסעיף ה-16 שלו הכולל את הצהרת האמונים, הוא חלק בלתי נפרד ממנו.

הממשלה מפרה סעיפים נוספים של אותו חוק יסדו. בסעיף 3 שלו נאמר: הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת. המדובר הוא לא בהבעת המון, הנעשית בהצבעה. אלא במקור הסמכות, כאמור כיסוד לכהונה. כאשר הכנסת אישרה את קווי היסוד של תכנית הממשלה, היא, בכנסת, נתנה אמון ברשות המבצעת, כי תפעל לפיהם ולא תסטה מהם. אבל אם הממשלה מפרה אמון זה, מכוח מה היא פועלת?
סעיף 15 של חוק היסוד קושר במישרין את קווי היסוד עם הבעת אמון בממשלה... לשאון אחרת, הבעת האמון של הכנסת בממשלה, המתייצבת לפניה, מותנית מראש בידיעה ברורה של קווי היסוד של מדינותה. על פי החוק, אין הממשלה אפילו ראשית לבקש הבעת אמון, אם לא הודיעה לכנסת, לפני הכל, על קווי היסוד... לכל הדעות ברור, על פי החוק החרות, כי קווי היסוד של מדיניות הממשלה הם חלק בלתי נפרד מתהליך, או המהלך הפרלמנטרי של מתן אמון והבעתו. באה הממשלה ומפרה סעיפים 3 ו-15 של חוק יסוד: הממשלה.
אף לסוגיה החוקתית יש משמעות ציבורית. עמנו הוא מעיקרו שומר חוק, מרצון. מן הדין שכזה יהיה. הקימונו את מדינתנו אחרי הפסקה חסרת תקדים של 1878 שנים. ובאילו קרבנות חידשנו את קיומה! המדינה הזאת, המוקפת אוייבים, היא לא רק בית יצירתנו, אלא במלא משמעות המושג, בית חיינו. צריך לשמור על חוקיה; ביחוד בימים, בהם הפרתם המתמדת היתה למעין אופנה עולמית. בימינו, כל מי שמוצא סיפוקו בקללה נמרצת על "המימסד" וחוקיו, רואה את עצמו כמהפכן, כאיש הקידמה. ואם נס הקידמה בידיו, הרי הכל מותר לו... וכן, להיפך, אם הוא מתיר לעצמו הכל, ראיה היא, כי איש מתקדם הנהו.
חזרה למאמר חיפוש חדש