קווים למדיניות הפנים העברית

בדרך הרת אסונות זו הולכת הממשלה הבלתי נבחרת. היא לא רק ירשה את חוקי המשעבד הבריטי ומנהגיו; היא גם קבלה ממנו – וממוריו הטוטאליטריים,- את הלגלגנות ליסוד היסודות של החוק. מה להם ולצוו "אין עונשין אלא אם כן מזהירין"? מה להם ולכלל "לכס רטרו נון אגיט"? גם שררה בידיהם ובעזרת הכח הגשמי יהפכו סדרי עולם ויחזירונו לתקופת לא קם אף אחד מנציגי העם שנתמנו ע"י הממשלה שמינתה את עצמה, - אותה חוקת חרום, שתקפה חל אפילו על ה-15 במאי, משקפת את התהום שלתוכה מתדרדר "המשטר הישן" שלתוכה עלולה להתדרדר המדינה כולה.

וישנו יסוד שני בחוקת המדינה, הרוצה להיות מדינת חוק ומדינת חופש. אבותיה הרוחניים של המהפכה הצרפתית הגדולה נסחוהו, ושאר העמים שוחרי החופש, קבלוהו. היסוד הוא: הפרדה. הפרדה בין שלש הרשויות הקיימות במדינה, בין הרשות המחוקקת, בין הרשות המול"פ [המוציאה לפועל, ט.ק] ובין הרשות המשפטית. מונטסקיה ושאר חכמי המדינה הבינו כי רכוז השלטון בכל שלשת השטחים : החקיקה, הבצוע, והמשפט, כמוהו כהפקרת האדם והאזרח לחסד או לשבט בידי הכת השלטת או היחיד השליט.

בדרך הרת אסונות זו הולכת הממשלה הבלתי נבחרת. לפי חוקת הבחירות האומללה ההיא, היה ראש הממשלה ושר הבטחון גם למחוקק עליון וגם לשופט. הוא הוא שחוקק "בעצת הממשל" את החוק שלפיו ישפטו שלשה קציני צבא הדיוטות בעיני החוק, אזרחים, שאין להם כל קשר עם הצבא. והוא הוא, הממנה או דוחה את השופטים ההם לפי ראות עיניו, זכאי לאשר, או לשנות פסק דין, לעשרים שנות מאסר. אכן, מימי פרעה מלך מצרים ומימי האבסולוטיזם הצאריסטי והמלוכני ומימי הפאשיזם המודרני לא היה רכוז שלטון ביד אחת, או בידי הכת השולטת – כרכוז הזה. אמנם, פרעה והצר היו לא רק שליטים, מחוקקים ושופט ים, אלא גם כהנים גדולים וראשי כנסיה, אולם נדמה שראש הממשלהבלתי נבחרת אף מן הכהונה אינו מדיר את ידו. הן הוא הספיק כבר לפסוק הלכה ביחס לבית המקדש והציע להקציב בחצרו מקום לתותח מסויים... אזי חובה עלינו להזכיר לו, כי חרות ישראל מתחילה, עם דמדומי השחר של עמנו, מהשתחררות מעול שלטונו של פרעה.

לא יתכן רכוז של השלטון על כל שטחיו המיוחדים במדינה חפשית, או שהמדינה חדלה להיות חפשית. ועוד לא יתכן, שהממשלה שאינה אלא הרשות המוציאה לפועל של החוקים הנחקקים בבית הנבחרים, לא יתכן שהממשלה תעמוד מעל לחוק, מעל למשפט.בחוקת החרום המבישה כתוב לאמור: אם הממשלה תכריז על ארגון כל שהוא כעל ארגון בלתי חוקי תשמש ההודעה הוכחה בפני בית דין אלא אם כן יוכח ההפך... להוכיח אחרת? הדבר הזה מזכירני את היהודי המבוהל מאודיסה שפקפק מאד האם יוכל להוכיח שהוא אינו נפל... ובאמת, לך והכיח שאתה ליגאלי...

טעות גסה היא בידי שליטי הקריה, אם הם חושבים שמאסרים המוניים אלה ושאר תנועות היד של תקיפות הסטרית מרימים את הפרסטיז'ה שלה. קצרי ראות הם חיו וקצרי ראות נשארו. ליום או ליומיים מתקבל הרושם בעולם כי "זוהי ממשלה חזקה" אולם רק ליום או ליומיים. ואילו לאורך ימים התוצאה היא הפוכה מן המבוקשת. מדינה שבה יושביםכלא אנשים ללא דין ומשפט; מדינה שבה קיים חוק המבטל את זכויות היסוד של האדם והאזרח; מדינה שבה בתי דין צבאיים הופקדו לשפוט אזרחים; מדינה כזו מחלה מכרסמת בה. ומדינה חולה, או ממשלה שאינה מסוגלת לרפא את המדינה ממחלתה – מעולם לא יראו כחזקות. ואל יספרו לנו כי שעת מלחמה היא, ועל כן אין כביכול ברירה בידי הממשלה, אלא להפוך את עכו, שהיתה סמל השעבוד הבריטי, לסמל הרודנות העברית. לא אף על פי שישנה מלחמה, אלא דוקא משום כך לא צריך להקים ולא צריך לקיים מחנות רכוז. הצבא העברי עומד בקרב. תחזקנה ידי חייליו ויבורך נשקו הגואל

בטוחני, כי הצבא העברי הלוחם המורכב מחיילים ומפקדים מכל החוקים ומכל הארגונים – רוצה מדינה חפשית ולא מדינת-משטרה. הצבא העברי – יעודו מלחמה לשחרור המולדת והגנה עליה. תפקידו אינו "בצר" ואינו הקמת גדרי תיל סביב אזרחים עברים. לא רק הנשק קובע במלחמה. לנו דרושה אחוות אחים ולא שנאת אחים. לנו דרוש לכוד ולא פרוד. על יעכרו את רוחנו ואת רוח חיילנו ע"י קיום מחנות רכוז בארץ-ישראל. אם חטא האזרח – יובא לדין, אבל לדין צדק, לדין אזרחי, ולא בפני בית דין צבאי, המרכב משלשה שופטים שהם אחד: שר הבטחון או שר אי-הבטחון. והשאר – ישוחררו.

דומה הוא המצב במיניסטריונים אחרים. בעצם אין ממנים אצלנו מינסטרים למיניסטריונים אלא מקימים מיניסטריונים בכדי שיהיו מיניסטרים. וכך יש לנו למדינה הקטנטנת, בת 800 אלף נפש – 13 מיניסטריונים – מספר שאינו יורד בהרבה ממספר המיניסטריונים במדינות המאוכלסות עשרות מיליונים. אולם בין כל המיניסטורנים הרבים והמיוחדים עדיין חסרה מחלקה ממשלתית ראויה לשמה לחנוך ולתרבות.

שר הבטחון צווה על הצנזורה לאסור על העתונים להזכיר בשם הפלמ"ח. "פלמ"ח יוק?" והפקודה הוצאה לפועל; מה זה כותב – זה מוחק, עד אשר "על המשמר" ו"החרות" עתוננו, אולצו להדפיס את שיר הפלמ"ח בכדי למלא את מקום המאמר. בכל זאת יודע כל העם על "השבויים הארגוניים בצבא", ומן הצדק שידע. ומן ההכרח שידע. כרוזים פורסמו, אספות נקראו האנקורים מצפצפים ורק בשביל העתונות – פלמ"ח יוק. מפני שכך רוצה הוד מעלתו הטמטום הביורוקרטי.

ועם מצפון נקי. במשטר הזה אין לנו חלק ונחלה. לא מין דברינו היום כפי שהיו מאז ומתמיד. את אשר אנו אומרים – הננו חושבים; את אשר אנו מבטיחים – נקיים. אם העם יתן לנו יפוי כח להרכיב ממשלה, נרכיב אותה – ויש לנו כוחות אינטלקטואליים שאינם גרועים בודאי מאלה שמהם מורכבת הממשלה הנוכחית. והיה אם נקבל יפוי כח מוגבל יותר, נהיה באופוזיציה, אך באופוזיציה כנה, אופוזיציה לא בתוך כי אם מחוץ לממשלה, אופוזיציה שתשבח את הממשלה על מעשיה הטובים, ותגנה אותה על מעשיה הרעים. אופוזיציה שתדע כי אחריותה עבור המדינה והאומה אינה קטנה מאחיות הממשלה, אופוזיציה, שאי אפשר יהיה, לא לקנות אותה, ולא להפחיד אותה, ולא לקנותה במיניסטריונים ולא להפחידה בבתי הכלא. אופוזיציה של תנועה עממית, מתקדמת, לוחמת ויוצרת.