תסביך הבעלות

האמת קודמת לכל אצל מנהיגה של מפא"י; אבל אי אפשר לדעת, מתי הוא אומר אותה.

במדינתנו התפתח, מאז הקמתה, והגיע לשיא בשנים האחרונות, תססביך חולני ומסוכן בתכלית של בעלות בלתי חולפת, וא מועברת בירושה מצווה, על המדינה. מנהיגה של מפא"י לא רק מחזיק בקרני השלטון, אף על פי שהוא סולק, לעיני כל, מראשות ממשלה בעלת אמון הכנסת; הוא גם מנסה לקבוע, בידי מי יהיה השלטון – לא מי יהיה בממשלה – בעוד חמש עשרה שנה ויותר.

אין להכחיש, כי יש לו סיבה נפשית עמוקה לרצות בקביעת הירושה לא לו. הוא יודע, כי אגדות כזב נוצרו סביבו ועל ידו, בעזרת הנפנים[לא ברור במקור, ט.ק.] והמעונינים וכלים ממלכתיים מנוצלים לרעה. ראש מפא"י יודע, כי גם אם הוא הכריז על עצמאות ישראל – זכות וזכייה גדולה – הרי לוחמי המחתרת כבשוה, על אף הפרעותיו הנוראות, וכל בני האומה, גם אם לאו דווקא, תחת הנהגתו, הגנו עליה. הוא יודע, כי זאב ז'בוטינסקי, ההי נושא חזון המדינה היהודית בדורנו, ואילו הוא, מר בן-גוריון, לאחר שנלחם בהם, ברעיון ובנושאו, שנים רבות, העתיק ממנו, באיחור טרגי, נורא. מה יהיה איפוא, כאשר לא הוא, או משלו יהיה בשלטון? הן האמת עלולה לגבור על מה שהיא תמיד, בסופו של דבר, גוברת?