מ. בגין בנאומו בכנסת על הממשלה החדשה: מר בן-גוריון, איך הסכמת להתיצב בראש הקנוניה?

מאמר עיתון:
חרות
מראה מקום:
מאמר עיתון כ"ד חשון התשכ"ב, 3 בנובמבר 1961
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

מה זו קנוניה? ההשערה המקובלת של האטימולוגים היא שמוצא המלה הזאת הוא מיוונית ,,קונוניה", כלומר, שותפות. אולם ידוע כי מלים שאולות, העמים שאמצו אותן נתנו להן במקרים מסויימים משמעות אחרת מאשר במקורן. המפורסמת במלים אלו היא ,,ציניות", אבל גם ,,קנוניה" שייכת להן. למאמר חז"ל ,,שמא עשו קנוניה" יש משמעות אחרת לגמרי מאשר בשפה המקורית. בקשתי במילונים ומצאתי את ההסברים הבאים בשפת עבר למילה קנוניה: האנציקלופדיה ,,אוצר ישראל" אומרת: קנוניה - רמאות שנעשתה על ידי תחבולה ועורמה. ואילו יהודה גור אומר: קנוניה - התקשרות לעשות דבר ברמאות ולחלק את הרווח בין המתקשרים, ערמומיות של יד אחת, מחשבת-רמיה. בהביאי את ההגדרה ההיסטורית של הממשלה החדשה, שיצאה מפיו של מר בן גוריון, אני רוצה מיד לומר שאין אני חושב שממשלה קואליציונית בתור שכזאת פירושה קנוניה. להיפך, אנחנו משוכנעים שממשלה קואליציונית מורכבת ממספר מפלגות ומבוססת על תכנית, היא לטובת האומה והיא ביטוי לדמוקרטיה. אם תשים מבט על מפת אירופה מאיטליה ועד פינלנד תראה בימינו נטיה ברורה לממשלות קואליציוניות ולא לממשלות של מפלגה אחת. בגלל הנטיה הזאת, במדינות רבות, מפלגות שהיה להן רוב מוחלט בבתי הנבחרים - איבדוהו. נשארת הסוגיה המיוחדת של ארצות הברית ואנגליה. אך בורות היא להניח שבארצות הברית שולטת מפלגה אחת. האמת היא שעל פי החוקה הג'פרסונית לא רק רשויות המדינה הפדרלית מחולקות על פי הכלל של איזון וריסון, אלא גם שתי המפלגות הגדולות משתתפות הלכה למעשה בשלטון. בדרך-כלל אם הנשיא הוא נבחרה של מפלגה אחת, אחד הבתים המחוקקים או שניהם מיד עם היבחרו של הנשיא או במחצית השניה של תקופת כהונתו, יש בו רוב למפלגה היריבה. אבל אפילו אם הרוב הוא של אותה מפלגה, ידוע מהמציאות המדינית של ארצות-הברית כי יש בבתי המחוקקים מעין קואליציה של חלק מן הדמוקרטים וחלק מן הרפובליקאים, שהיא בבחינת מועדון-השניים לחקיקה, והוא הרבה יותר יציב מאשר מועדון הארבעה עליו השלום וגם מועדון הארבעה הזה. באנגליה היה היו קואליציות במשך תקופות רבות בתולדותיה, אבל נכון הדבר שלאחר מלחמת העולם השניה בה היתה קיימת קואליציה לאומית מורכבת מכל המפלגות, מפלגה אחת היא בשלטון ושניה – באופוזיציה. אפס מענין להתבונן בנטיה של העם האנגלי... נטית העם להקים כוח שלישי גם באנגליה היא ברורה לחלוטין מן ההשוואה בין המספרים והאחוזים האלה.

ממשלה קואליציונית, אדוני היושב-ראש, היא ביטוי לרצון דמוקרטי של העם. זה יכול להיות כך בישראל ובכל המדינות הדמוקראטיות בעולם. אולם מדוע חושב ראש הממשלה שממשלתו היא פרי קנוניה? במידה מסויימת זאת הפעם, אדוני ראש הממשלה, אולי אפילו אסכים לדעתך.

על רקע זה עולה הבעיה הקונסטיטוציונית של מעמדו של ראש ממשלה בישראל; ואני בכוונה אומר ראש-ממשלה ולא ראש-הממשלה. כי זו בעיה לא לתקופה שלפנינו אלא לדור כולו, או לדורות הבאים. אנחנו משוכנעים שראש-ממשלה במשטר פרלמנטארי על פי הנוהג הטמון בו, וראש ממשלה על פי רוח החוק הכתוב של מדינת ישראל, הוא בבחינתPrimus inter pares (ראשון בין שווים. א.ל) ומשום כך אנחנו דחינו ומוסיפים לדחות את הדיבור על איזו אחריות עליונה, מיסטית או מיסתורית של ראש הממשלה בענייני מדיניות חוץ. ומשום כך אנחנו, בשרתנו את עמנו באופוזיציה, מתקוממים נגד ביזוי הממשלה על-ידי ראש הממשלה, אם על ידי הצהרות לפיהן הממשלה או ועדה מטעמה עסקה בחצאי אמיתות, בעוות הדין ובמשוא-פנים, ואם על ידי הגדרתה כקנוניה מלכתחילה או בדיעבד, ואם על ידי הודעות ,,אני פיטרתי את הממשלה" ו,,החלטת הממשלה איננה קיימת עוד" או ,,אינה בתוקפה". אני מקווה, אדוני ראש הממשלה, כי כאשר באחד הימים אתה שוב תגיש את התפטרותך – והרי אתה תסכים עמדי שהדבר עלול להתרחש, ואולי לאו דווקא בעתיד הרחוק – ועל פי החוק הכתוב ובו הפיקציה המשפטית, כי התפטרותו של ראש הממשלה כמוה כהחלטת הממשלה על התפטרות, היא תימצא In statu demissionis (במצב של ענווה. א.ל) .לא תאמר עוד: אני פיטרתי את הממשלה, כי ההודעה הזאת נוגדת את רוח החוק בישראל ואת הנוהג הטוב של משטר פרלמנטרי. ראש הממשלה אינו מוסמך לפטר את הממשלה. ראשון בין שווים הוא ראש ממשלה בישראל וכך הוא צריך לפעול. אפשר לשאול: עד עכשיו הממשלות לא שמו לב לכך. ו Volenti non non fit injuria . אני קורא לממשלה הזאת, שהיא תשים לב לכך.

אני סובר, חברי הכנסת, שהבעיה הקונסטיטוציונית הזאת, היא מן החשובות ביותר בחיינו הממלכתיים, כי הממשלה, תהיה אשר תהיה, היא המוסד העליון המבצע על פי החוק של מדינת ישראל, לא ראש הממשלה. ואם ראש הממשלה נושא ונותן עם גורמי חוץ, הוא חייב, לפי הכרתנו, קודם כל לקבל סמכות מאת הממשלה לומר או לא לומר דברים מסויימים. ומשהוא חוזר מפגישותיו ושיחותיו עם נציגי מדינות אחרות הוא חייב למסור דו"ח מלא לממשלה, את כל הפרטים. לכן המושג של פרימוס אינטר פארס אינו מושג תיאורטי אצלנו; הוא חייב להיות מושג יסוד בפעולותיה של הממשלה

אני מדגיש, אפילו הודעות שאנחנו מוכנים לסמוך עליהן את ידינו, מבחינת תוכנן המדיני, אנחנו באופוזיציה רוצים שהן תהיינה של הממשלה ולא של אחד מבין השרים, מוסמכות ומאושרות, אחרי דיון, שאם לאו, המושג של ממשלה פרלמנטרית מתרוקן מתוכנו.

אדוני היושב-ראש, אם הממשלה הזאת – שאנו נעמוד נגדה באופוזיציה – תודיע בצורה שאינה משתמעת לדו-פנים, כי היא תדחה כל לחץ זר להחזרת פליטים ערביים לחלק של ארץ ישראל, עליו משתרעת ריבונותנו, אנחנו נתמוך בעמדה זו. אחת הסיבות לכך היא, כי זו עמדתנו. יש גם סיבות אחרות, אבל הן פחות חושבות. הבעיה הזאת של החזרת הפליטים הערביים עלולה להיות גורלית, והעמדה של מדינת ישראל צריכה להיות אחת; איננו יכולים להחזירם. נכון, זו בעיה אנושית, כל בעיה הומנית קרובה ללבנו. עמנו עם פליטים היה והנהו, והוא מבין לגורלם שלפליטים. אפס, לא נוכל להזמין סכנת השמדה עלינו מבפנים ומבחוץ גם יחד. ידוע שבימינו, הפתרון של יישובם של פליטים בקרב בני עמם הוא החזיון המקובל. אבל אני חייב להזהיר, לא רק את הממשלה, מפני אפשרות של שינוי העמדה – ואנחנו גם בשינויים כאלה, יומיים או ליליים, התנסינו – אלא גם חברי הכנסת מסיעות אחרות, מפני מה שנקרא הסכמה עקרונית, כביכול, להחזרת פליטים. לאמור. היום לא נקבלם, אולם בתנאים של שיחות ישירות או של הסכם שלום בינינו לבין הערבים נוכל להתחייב להחזיר חלק מהם. התנאים האלה, על פי ראיה מציאותית אלמנטרית, רחוקים מאד. אבל בינתיים ניתנת ההסכמה העקרונית; בינתיים נובע ממנה שמדינת ישראל מוכנה ומסוגלת לקבלם ולקלוט אותם. ובהסכמה כזאת יש הזמנת לחץ שיש לדחותו מלכתחילה. יש אומרים כי עמדה זאת: לא נוכל לקבלם, היא קיצונית; ויש מטיפים לנו למתינות. רבותי, חברי הכנסת, על פי נסיון דורנו הבה ונתבונן מחדש במושגים של קיצוניות ומתינות. יורשה לי להביע את הדעה, אדוני היושב-ראש, כי היהודים אשר מסרו מיכסות של אחיהם בידי הגרמנים להשמדה, מתוך הנחה ותקווה והבטחה שהם יצילו יהודים אחרים – היו קיצוניים מאד בהשתעבדות, בהפקרת דם אחים; ואילו היהודים אשר קראו לקחת נשק ביד, כל נשק, ולהתייצב נגד האויב המשמיד – היו מתונים מאד בקריאתם למלחמת הצלה ולעמידה על כבוד האומה. היהודים אשר קראו למרוד בשלטון נוכרי כדי לאפשר לעמנו להקים מדינה משלו – היו מתונים מאד; איכה יכולנו עוד לחיות בתקופה הזאת בלי מדינה, בלי צבא, בלי כח מגן? ואילו היהודים שקראו להשלים עם שלטון נוכרי לזמן בלתי מוגבל היו קיצוניים מאד בנכונותם לראות את עמנו מוסגר בידי מבקשי נפשו, לא רק לשעבוד, אלא גם להשמדה, אף במולדת. העמדה שאנו מציעים לקבוע אותה על פי נסיון הדור, אין בינה לבין קיצוניות, לבין מלת גנאי והפסול השיגרתית בפיו של כל תבוסן -ולא כלום. כי בלחץ זה צפויה לנו סכנת חדלון, והעולם כולו חייב לדעת שהיהודים, אם במולדת ואם בתפוצות הגולה, לא יסכימו עוד לשום פתרון של שום בעיה אנושית, שפירושו העלאת היהודי קורבן על מזבח הפתרון הזה.

אופוזיציה אין פירושה סיעה הלוטשת עין לממשלה. אופוזיציה פירושה סיעה העומדת נגד הממשלה; משהיא יכולה להפגין אחדות לאומית – היא עושה זאת מרצונה החופשי. וגדולה השעה כאשר בני חורין מתאחדים למען עמם ולמען ארצם. בדרך כלל היא עומדת נגד הממשלה, ומבהירה לעם את הדרך הרעה בה הממשלה הולכת.