סיעה תנועת החרות מציגה: ממשלת-מעבר בלי מפא"י לקיום בחירות חפשיות בישראל

האמר לואי ה-14: המדינה זה אני? האימרות מסוג זה, המיוחסות לאישים בעלי שם, טוב או רע, הן מפוקפקות מאד. יש הסותרים את ההשערה, כי קיסר שותת הדם קרא בטרם יכרע ויפול: הגם אתה, ברוטוס, נגדי? ויש המכחישים בתוקף כאילו מריה אנטואנט שאלה, בתמימותה כי לא רבה היתה, למה אין הם אוכלים עוגות שעה שהמוני הרעבים צעקו בפני חלונות ארמונה: לחם, לחם. אימרה אחת היסטורית, היא בטוחה. היה היה מצביא אשר בעלותו על האוייב, ובטרם יוכה על ידו, אמר מה שאמר. אבל דווקא אימרה מפורסמת זו, מוטב לא לחזור על פרסומה. אך נניח, שהמלך שמש כן השיב לאחד מקשן: המדינה, מסייה? זה אני! היתה לו הזכות לומר כך, על פי הסמכות שניתנה לו, לפי אמונתו התפלה אך המלכותית, בחסד העליון, ומתוך השלמה, אם לא ההסכמה, של עם עבדים נכנע, אם לא נרצע. מלכותו של לואי ה-14 ואבותיו היתה מונרכיה (שלטון יחיד) בלתי מוגבלת. הוא לא היה המדינה; אבל המדינה,מחינת הסמכות השלטונית, זה היה הוא. אולם ברספובליקה (נכס ציבורי)? בדימוקרטיה (שלטון העם)? כדאי לשאול, ודי לשאול, כדי לדעת.

אין זה מקרה, שבארצות הברית קוראים לרשות המבצעת, לנשיא וחבר עוזריו, בשם הפשוט אדמינסטרציה. ואילו הנשיא הנבחר, מעדיף הוא לדבר על ה"אדמיניסטרציה הזאת", ללמדך, לא מפי האופוזיציה, אלא מפי השלטון עצמו, כי לא בעלות היא, אלא מינהלה, שזמנה מוגבל מלכתחילה ואחריה תבוא אחרת וכו'. ולא מקרה הוא, שבאנגליה, מאז הוקמה בה מלכות מוגבלת על ידי קונסטיטוציה (המלה הנותרת מונרכיה אינה אלאסמלית), מדברים כרגיל על ממשלה דה היום (Government of the day) ועל ראש הממשלה דהיום (Prime Minister of the day). וכך קוראים לממשלה לא רק דוברי האופוזיציה, השואפים על פי החוק והטבע לבוא במקומה, אלא גם נציגי הממשלה עצמם, שאינם מגלים, על פי חוקי הטבע, כל חשק למעשה החליפין. ללמדך, לא רק מפי האופוזיציה. אלא בעיקר מפי השלטון כי לא בעלות מתמדת לפנינו, אלא הנהלה נבחרת, חולפת. דהיום; משמע, תמול אחרת היתה, ומהר תשוב ותהיה אחרת. לא כן ברפובליקה ובדמוקרטיה הישראלית. במדינתנו התפתח, מאז הקמתה, והגיע לשיא בשנים האחרונות, תסביך חולני ומסוכן בתכלית של בעלות בלתי חולפת, ואף מועברת בירושה מצווה, על המדינה. מנהיגה של מפא"י לא רק מחזיק בקרני השלטון, אף על פי שהוא סולק, לעיני כל, מראשות ממשלה בעלת אמון הכנסת; הוא גם מנסה לקבוע, בידי מי יהיה השלטון – לא מי יהיה בממשלה – בעוד חמש עשרה שנה ויותר...

ראש מפא"י יודע, כי גם אם הוא הכריז על עצמאות ישראל – זכות וזכייה גדולה – הרי לוחמי המחתרת כבשוה, על אף הפרעותיו הנוראות, וכל בני האומה, גם אם לאו דוקא, תחת הנהגתו, הגנו עליה... אבל האמת ניתנת להיאמר, כי אין בעלות בלי הכרה בה. אפילו מדומה היא, אם מכירים בה, היא נהיית כאילו לעובדא. שותפים קודים, ולא רק מלחכי פינכא אומללים, אשמים במידה רבה בהגברת תסביך הבעלות.