בפתיחת מושב החורף הרביעי של הכנסת :מ. בגין ביחס לכל העלילות – עשו צדק

באחד הימים נמסרה הודעה בשם הממשלה ש"קול ישראל" זוהי תחנת השידור לא של המדינה, אלא של הממשלה. תמהנו מאד. אם "קול ישראל" מחזיק במונופולין, והוא תחנת השידור של הממשלה בלבד, - יש זכות לאופוזיציה לתבוע תחנת שידור משלה. אם אשתמש בהגדרה קלאסית מסויימת אשר הושמעה מעל במת הכנסת, מה זה עתון, קונים דפוס, שוכרים פועלים, וישי לך עתון. – אם אשתמש בהגדרה זו ואשאל מה זה רדיו, זו תהא התשובה: קונים מכונת שידור, שוכרים קריינים, ויש רדיו. במדינות רבות רדיו הוא חופשי. מדברת הממשלה ומדברת האופוזיציה. כך המצב באמריקה, שממנה אנחנו רוצים כל-כך ללמוד; ובצרפת; ובארצות אמריקה הלטינית. אצלנו אין סידור כזה. אין שידור כזה. יש מונופולין. "קול ישראל" שייך לממשלה בלבד, על-פי הודעת הדובר. אם כך, יש לנו זכות לתבוע להשמיע את דברינו באזני העם על-פי החוק.

אבל בא משבר מסוים בממשלה, ומיד התברר שהודעתו של דוברה לא הייתה מדויקת. הסתבר, ש"קול ישראל" איננו קולה של המדינה ואיננו קולה של הממשלה, אלא הוא קולה של מפלגה אחת בממשלה.עכשיו בא משבר אחר, והנה מסתבר ש"קול ישראל" איננו קולה של המדינה ואיננו קולה של הממשלה ואיננו קולה של המפלגה, אלא הוא קולו של חלק של המפלגה...כך זה נתגלגל – מן המדינה עד לקבוצה מסויימת בתוך מפא"י? זו תהיה תחנת השידור היחידה במדינתנו?