מאמר ל'במחנה' שלא נדפס

ארכיון אישי - מרכז מורשת בגין
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
ארכיון אישי - מרכז מורשת בגין ל' כסלו התש"ט, 1 בינואר 1949

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

האנשים החולשים היום על מדיניות החוץ שלנו בחרו בנאמנות ל"חלוקה", באורינטציה על "האו"ם" ובשאיפה להסכם עם עבדאללה. מה עוללו לנו "עקרונות" אלה, ומה נשאר מהם? היינו יחידים בשעתו, שקבענו כי בתור המולדת, לא זו בלבד שבלתימוסרי הוא, אלא אף בלתי מציאותי. אין זו שאלה של גבולות "מתוקנים". השאלה היא בעצם רעיון החלוקה: היום ברור כבר כי "מדינה ערבית" בחלק הכבוש של אר"י אינה יכולה לקום, כיון, שפשוט אין מי שיקימנה.
הברירה האחרת היא "הסכם" עם עבדאללה והשלטתו בחלק הבלתי משוחרר של אר"י. מדינאי מפא"י הרשמיים מסכימים לכך אף על פי שהם יודעים – ואולי משום כך – שעם עבדאללה יבואו גייסותיו של בווין על סמך חוזה הברית שבין "הוד מלכותו העבר ירדני" לבין הוד מלכותו הבריטי.
תארו לעצמכם את המצב שיווצר, כאשר בריטניה על סמך "הסכם" משולש, שיהיה בינה לבין עבדאללה ולבין ממשלתנו – תעמוד...בתוככי ירושלים על יד פתח-תקוה, בנתניה, וכו'. במקרה כזה תצא בריטניה גם מבדידותה המדינית ביחס אלינו; הסכמת ממשלתנו למסירת חלק נוסף ממולדתנו לעבדאללה תקבל באורח אוטומטי את אשרוה משל אמריקה; ברית המועצות היודעת היטב מיהו עבדאללה, תשנה בכל עוזה נגד מדיניותנו הפסדת. גם צרפת תפנה סופית נגדנו בגלל האינטרסים שיש לה במזרח התכון והעומדים בניגוד גמור להרחבת שלטונו של עבדאללה. במקום שאויבנו יהיה מבודד – נהיה אנחנו מבודדים ומוקפים טבעת פלדה של בסיסים בריטיים.
היחידים היינו שהסברנו לעמנו מיהו האו"ם למעשה ומי עומד מאחרי החלטותיו. מדינאינו הרשמיים לא שעו לאזהרותינו. בהיות צבאנו בתנופת האופנסיבה ובהיות האויב נס בבהלה היתה נופלת מדי פעם בפעם הפקודה: להפסיק. ואם כי היתה זו למעשה פקודת האויב הבריטי ואם כי לא היתה כל סבה ממשית להשמע לה – היא היתה מתמלאת בקפדנות ע"י אנשי האורינטציה על האו"ם. והתוצאה? האויב נצל מתבוסה מכרעת, חדש מערכותיו, הביא נשק חדיש, התבצר. שוב עלתה לנו ההתקפה הבלתי נמנעת בקרבנות יקרים ושוב הפסקה באמצעה – וחוזר חלילה. דברים אלה אירועו בחזיתות שונות, העיר העתיקה שממנה חולש לגיון השכירים על ירושלים כולה, יכלה להיות בידינו אלמלא ה"משמעת" הרת האסונות של הממשלה הזמנית כלפי צווי האו"ם, קרי, צווי הבריטים. ידוע לכם כי חיילי הארגון הצבאי הלאומי פרצו את החומה והקימו ראש גשר בתוך העיר העתיקה, עת התקיפו יחד עם חיילי ההגנה וחיילי הלח"י את ירושלילם העתיקה. אך באה שעת ההפוגה, או אפילו דקת ההפוגה, וחיילים נצטוו לסגת. ובנגב? במערכה הקודמת בדרום הובס האויב והיה במצב של מנוסת בהלה. עוד ימים ספורים של אופנסיבה ואפשר היה להשמידו כליל או להכינו, או להבריחו אל מעבר לגבול. ושוב באה ה"פקודה" ההיא ושוב נתקלתה[לא ברור במקור ט.ק.] הזריזות האוילית למשא ומתן. שלום, כמובן, לא הושג. להפך, היה שוב ההכרח לחדש את המערכה שעלתה בקרבנות נוספים.
וכאן נוגעים אנו בשאלת הצבא... היום מקיימים אנו.. צבא שהוא בבחינה יחסית,הגדול ביותר בהסטוריה. לא נוכל לקיים לאורך ימים צבא שכזה וגם לא נזדקק [נזקק במקור ט.ק.] לצבא כזה אם נעשה את מלאכתנו באמונה. עם הנצחון נקיים צבא קטן בלבד: ממוכן, מאומן ומוכן. מאחוריו יעמד צבא-אזרחים עצום ותעשיה מפותחת. שאפשר יהיה לעת מצוא להפכה לתעשיה מלחמתית וזו תוכל לספק לכל המגויסים נשק חדיש על כל סוגיו. לא רק גבולותינו מובטחים יהיו אז; גם משקנו יתפתח. גם עלית מיליונים תקלט, גם מאות בתי חרושת יבנו, גם דרגת החיים תעלה ונהיה למה שאנו יכולים – ומוכרחים – להיות: לכח מכריע במזרח התיכון.
לנו דרושים לא מיליונים דולרים – לנו דרושים מיליארדים לבנין פרודוקטיבי. המיליארדים הללו ישנם. הם מצטרפים מסוכמים קטנים של רבבות יהודים. הסכומים הללו אינם מגיעים ארצה, מפני שבארץ קיים משטר של מונופול כלכליים של מפלגות פוליטיות. למונופולים האלה לא רק ממון רב משלהם, אלא גם אינטרס מיוחד משלהם. הם אינם סובלים – ככל מונופול – מתחרות כלשהי. הם משמידים מראש או בדיעבד את "המתחרה". הם שוללים ממנו גם אפשרות של השקעה ופתוח. הם פוגעים באפשרות העבודה, לחסדו ולשבטו של מנגנון הפקידותי השולט במונופולים. זוהי אחת הסבות המכריעות לעוני המשתרר בארץ, להצמרת המחירים המתמדת ולהורדת דרגת החיים... לשם הבראת המצב צריך לבוא שינוי יסודי, בטול המונופולים המפלגתיים ומסירת מפעליהם למדינה, או לקואופרטיבים של הפועלים עצמם
קיומם של חוקי חרום נאצו-בריטיים ו"ישראליים" וקיומם של מחנות רכוז מעידים במשטר זה כמאה עדים. שהרי זהו משטר של פרוטקציוניזם גם מטבע הדברים:הן בחיי הצבא והן בחיי המדינה. הנוכל להשלים עם כך שלא הכשר והיושר יקבעו את מעמדו של האדם בצבא או במנגנון הממשלתי – אלא הכרטיס המפלגתי? האין אתם יודעים שבלי כרטיס של מפלגה מסויימת אי אפשר – עם כשרון כלשהוא – לקבל עמדה אחראית ואלו עם הכרטיס הזה- ובלעדי הכשרון – אפשר לזכות בעמדה האחראית ביותר?