במדיניות ובבנין

מפא"י, כידוע הוציאה מנרתיקה את סיסמת ה"שלום" והפכה אותה לסיסמת הבחירות המרכזית. ע"י כך זכתה מפא"י בקולות; אבל האם זיכתה את העם בשלום? להיפך. היא סייעה במישרין לאויבינו להאריך – מי יודע לכמה זמן? – את מצב המלחמה... הגויים הבינו כי ה"שלום" עליו נצטוו אזרחי המדינה לסמוך ידם – ושליש מהם באמת סמך ידו עליו, - אינו שלום הקשור בסיום המלחמה, כלומר בהוצאת צבאות הפלישה, כי אם "שלום", המבוסס על המצב הקיים, כלומר על צבאות פלישה עומדים בתוככי הארץ ומולם צבא "מגויסים" עברי, צבא עצום, שהחזקתו עולה על כל אפשרויותינו.    

קמה תנועת החרות וסיעתה מורשונית. בצלמה ודמותה של המשפחה הלוחמת נוצר גורם מדיני חדש בישראל; והוא ימלא חובתו עד תומה. מנהלי המדיניות העברית לא יכלו עוד להעמיד פני "יודעי כל", והם יצטרכו למסור דין וחשבון לכם. כי לכך יידרשו ע"י נבחרי העם. טעויותיהם תוקענה לעיני כל שגיאותיהם לא תושתקנה עוד; כשלונותיהם לא יהיו ל"נצחונות" בעזרת עיתונות נכנעת. העם ידע את האמת, ואת כל האמת. והוא יסיק את מסקנותיו בהכרעות החופשיות, שעוד תבאנה.  

נעבוד על משבר המדיניות העברית, כי בעיקר בה תלויה התקדמותנו. אולם גם בשטחים אחרים, שבהם אפשר לבסס או לפתח את הבנין הממלכתי – נעשה. הן אנשי מעשה אנחנו, "המציאות" אינה מרתיעה אתנו. כבר שינינו פעם את המציאות. שינינוה מן הקצה אל הקצה. היו בארץ מאה אלף חיילים בריטיים – ואינם; היה שלטון בריטי, שהתיימר לשבת במולדת במשך דורות – ואיננו עוד. כלל הוא, כי ה"מציאות" לא נוצרה אלא בכדי לשנותה, בכדי ליצור במקומה מציאות חדשה. זה חוק במעשה המהפכני. קבלנוהו והגשמנוהו. לפיו פעלנו בשדה הקרב; ולפיו נוסיף לפעול גם – בשדה הזריעה.

בין שני השדות הללו – שדה-הקרב ושדה-הזריעה - עובר קו מאחד. אין אנו יכולים לשכוח, כי אדמת המולדת, מצפה עדיין לחורש העברי, כפי שציפתה במשך דורות לחייל, המשחרר העברי. אנחנו, בני המשפחה הלוחמת שידענו והננו יודעים להיות חיילים משחררים, נדע גם להיות חיילים חורשים, כובשים בזיעה את אשר נכבש בדם.

המשפחה הלוחמת קוראת לבניה למעשה הברכה, כפי שקראה אותם בימי השעבוד למעש-המרד. והריני מאמין אמונה שלמה, כי כשם שנתקבלה הקריאה ההיא במסירות ללא תנאי ובהקרבה ללא גבול – כן תשמע גם הקריאה הזאת. מאמין אנכי כי לא תעבורנה שנים רבות וכפרים רבים יוקמו בהר ובגיא ובהם חיילי הארגון הצבאי הלאומי, שארשו את אדמת המולדת, ארשוה לעד, גם בדם, גם ביזע.

גם במדינתנו נוצלו עניני חוץ לצרכי צבירת קולות, אולם הפעם לא בשאלה חלקית, או צדדית הנתוה [לא ברור במקור, יתכן נתונה  ת.ש] מדבר. בעית הבעיות המדיניות נזרקה אצלנו, מתוך קלות דעת פושעת, לתוך קלחת הבחירות והתוצאות המרות, בחזית המדינית, לא איחרו לבוא.