בישיבה המשותפת שלמרכזי שתי המפלגות תנועת החרות והליברלים שוללים כל תכנית שתוצאתה חלוקה מחדש של ארץ-ישראל

והנה לא זרים מציעים לנו חלוקה מחדש; אולי הם מוכנים להפעיל לחץ מסויים שבאחד הימים נסכים לה. אבל – יהודים יוזמים ומעלים תוכניות לשוב לחלק את ארץ-ישראל המערבית. על אחת התוכניות לחלוקה מחדש של ארץ-ישראל המערבית קראתי בעתון אמריקאי, הרשימה היתה מלווה מפה. אני רוצה לציין שהממשלה לא דנה ולא החליטה על תוכנית זו. אני מסתמך על מה שקראתי ואשתדל להסביר מה עוללת תוכנית כזו של חלוקה מחדש של ארץ-ישראל המערבית.

צבא ישראל יוסיף לעמוד על הנהר ירדן, לארכו. בארבה ממנו יקומו (אנחנו מקווים שיקומו) ישובים עבריים, ברוכים יהיו, וכן ירבו. מעל לראשו של צבא העברי, שיהיה כפי שאמרתי, מוצב לאורך הנה. יקפוץ חוסיין עם "הריבונות שלו" לתוך ארץ-ישראל המערבית, והוא, על פי תוכניות זו, יקבל נתח ממנה, כדי לאפשר לו לקשר עם עבר הירדן מזרחה – הרי הירדן כולו יהיה סגור על ידי הצבא העברי,- נפתח לו פרוזדור. הפרוזדור יהי רחב וצר וגם יחד. ואף הוא יהיה בריבונותו של חוסיין. משכם ועדי עבר הירדן מזרחה, דרך יריחו, יוליך הפרוזדור. כך נראית התוכנית, לשוב ולחלק את נחלת אבותינו. מספיק לתאר את התוכנית הזו במשפטים ספורים, כפי שתיאורתיה, כדי להגיע קודם כל למסקנה שהיא אבסורדלית, אבל מאחר שהיא קשורה כפי שנאמר לנו בבעית הבטחון הלאומי שלנו, ולגבי הבטחון רגישותו של עמנו היא מיוחדת ומן הדין שתהיה כזאת... אשר אנחנו נמצאים בשכם יש בעיות, אבל אנו מתגברים עליהן. כאשר אנחנו לא נמצא בשכם, כל אוכלוסין כפי שהיום הם זועקים בהגנות מעטות, יהיה פתח, לא תהיה עוד שום אפשרות למנוע את התקפותיהם. על אותו חלק של ארץ-ישראל אשר בו יהיו מרוכזים יהודים, דרוזים וערבים גם יהיו, כפי שנוכחנו לדעת במשך 18 שנים תמימות. אף הוכח במציאות כי באומדנו על הנהר, הננו מונעים, ומדי יום ביומו במידה יותר גדולה, חדירת קבוצות מזויינות לתוך ארץ-ישראל המערבית שאחת מטרתן להרוג יהודים.

עתה אני מגיע לאחד הנימוקים המרכזיים ביותר המושמעים הלוך והישמע בקשר עם תוכניות יהודיות לחלק את ארץ-ישראל המערבית ולמסור חלק ממנה לשלטון נוכרי. הנימוק הזה שמו המחלחל הוא הבעיה הדמוגרפית.... אומרים לנו שעל 320 אלף ערבים ודרוזים שהיו במדינת ישראל המחולקת יווספו, אם נתנגד לחלוקה מחדש של ארץ-ישראל המערבית עוד למעלה ממליון ערבים, כאשר המדובר הוא במספרים צריך לדייק, ולכן אני הכינותי בשביל ישיבה חשובה זו של שני מרכזי מפלגותינו את המספרים הבדוקים לסוף אוקטובר 1968, והנה הם לפניכם: ברצועת עזה לרבות אל עריש – 354 אלף ערבים. ברמת הגולן – 7000 מבני המיעוטים,דרוזים החביבים עלינו באופן מיוחד, בירושלים המאוחדת 96.250 ערבים, בחברון – 39.412 בישובם הכפריים סביב חברון 72,874 במחנות פליטים סביב חברון 7,027 בקלקליה 8,809 יחד 558,165 ערבים ובני מיעוטים בכלל, מדוע אני הבאתי בפניכם את המספרים האלה? כי כאשר מדובר הוא בחבל עזה. אומרים כולם היום: לנו היתה. מאתנו ללקחה. לנו תהיה לנצח נצחים. כאשר המדובר הוא ברמת הגולן אומרים כולם: לנו תהיה, לא נרד ממנה, כאשר המדובר הוא בירושלים המאוחדת אומרים כולם: חוברה, לעולם לא תופרד. כאשר המדובר הוא בקלקיליה, אומרים כולם: לנו היא, כי ממנה הפגיזו את תל-אביב.

במלים אחרות, כולם אומרים שעל הערבים ובני המיעוטים שחיו במדינת ישראל, ובחלק של ארץ-ישראל המערבית – 320 אלף – יווספו חצי מיליוון וחמישים ושמנה אלף מאה וששים וחמשה, להממנו לאור העובדות האלה במיליון ערבים נוספים. – אני חושב שזו תופעה מוזרה מאד ביחוד שהמדובר הוא באנשים ששנים רבות היו קרובים מאד אל מספרים המפסרים הכוללים הם ביהודה ושומרון מחוץ לירושלים חמש מאות ושמונים וארבע אלף ערבים. בירושלים, כפי שכבר אמרתי קרוב לשבעים אלף, ברצועת עזה כפי שכבר ציינתי שלוש מאות וחמישים וארבע אלף, יחד מיליו7ן שבעת אלפים מאתיים וחמישים, מהמספר הזה אתה מוריד חמש מאות חמישים ושמונה אלף שלוש מאות שישים ושמנה, ונותרים לך ארבע מאות ארבעים אלף ושנה מאות שמונים ושנים ערבים.

אני חייב להוסיף תיקון מסויים, יש לקחת בחשבון כי בישובים הכפריים במחוז ירושלים יושבים מאה וחמשה אלף ארבע מאות שבעים ותשעה ערבים. ואמנם הם יושבים בחלקם מחוץ לשטח השיפוט של ירושלים המאוחדת, אבל אין שום ספר שלו – אני מדבר באופן תיאורטי – היה מישו עושה את הנסיון להגשים את תוכנית החלוקה החדשה, חלק מהישובים הלאה היה רוצה להכליל בשטח עליו חלה הלכה למעשה ריבונותה של מדינתנו. בסיכום, המדובר הוא בהפרש של למעלה מארבע מאות לאף תושבים ערביים. ומדוע ההבדל הוא כל כך חשוב? הושבו אנשי סטטיסטיקה, עשו חשבון ואמרו שאם לא תחולק מחדש ארץ-ישראל הרי בעוד זמן מסויים, בין עשרים לשלושים שנה, כתוצאה מההבדל בריבוי הטבעי בינינו לבין התושבים הרביים, אף על פי שהיום יש לנו רוב של קרוב לשני שלישים של יהודים, רוב עליו אך יכלו לחלום הרצל נורדאו וז'בוטינסקי, - ישתוו במספרים הערבים עמנו, ההנחה היסודית היא שההבדל יהיה רק בין הריבויים הטבעיים, וכמו שהוא היום כן יתקיים, אבל לו הנחה זו היתה נכונה, יוצא שאם המדובר הוא בהפרש לא של מיליון אלא של ארבע מאות אל, ואם נכונה ההנחה שעם המספר הזה "המיליון" אנחנו עלולים להגיע לשוויון אוכלוסיית כעבור נניח, עשרים שנה, הרי בלי אותם ארבע מאות אלף היינו מגיעים לאותו מצב בעיבור, נניח, עשרים ושבע שנים. זו הרבותא הדמוגרפית? עם חי על שבע שנים?

הן, זה אחד הפרדוכסים המובהקים. להציב לנו את ההפרש הזה כאיום על עצם קיומנו, לשאלה הזו, במה אתם מנחמים את העם ובמה אתם מאיימים עליו? ברוב ערבי או אפילו בשויון וההפרש בזמן הוא רק של מספר שנים? ולשם כך עלינו להחפז ולמסור חלק של ארץ-ישראל בידי אויב? לאחר שזכינו לאחד את נחלת אבותינו זו מחדש?