באסיפת המונים בפתח-תקוה בגין: אנחנו לא רק נשארים בכל השטחים אנו מתנחלים ומתבצרים

[על דה גול ט.ק.] יסלח לנו הגנראל, את זכותנו להתקיים לא קיבלנו משכל שליט זר. זו זכותנו שקיבלנו מאלהי אבותינו לפני אלפי שנים, ורק אנו נחליט ונכריע על היינו, כי בידינו זאת.

שר ההסברה הצרפתי שניסה ל"הסביר" לנו את דבריו האחרונים של הגנרל דה-גול, ציין כי אמנם אמר נשיא צרפת, בשיחתו עם שר החוץ מר אבן לפני המלחמה: "אם תהיה צפויה לישראל השמדה, הוא יתערב כדי למנוע אותה". שר החוץ מצדו, הודיע, כי פיסקה זו לא נרשמה בפרוטוקול שנערך בקפדנות רבה על ידי השגריר איתן, וכי הוא עצמו אינו זוכר אותה. נניח למען הבהירות, כי אמנם בסוף מאי, שנה זו יצאו מילים אלו מפיו של נשיא צרפת. איזו אימה בוקעת מהן? מדוע בכלל יש לדבר על השמדת ישראל? ודאי, ביחס לשימוש בנשק אטומי ומימני. כל העמים שווים מבחינת הסכנה. אולם, הכל מאמינים, כי בנשק זה לא יהיה שימוש לעולם. יוצא כי כאשר המדובר בנשק הקרוי "מקובל", אין לשום עם בעולם צפויה סכנת השמדה ואילו האומה היחידה, לה היתה עלולה להיות צפויה סכנה זו, היא אומתנו, שארית הפליטה של עם מושמד. זאת היה מאשר גם הגנראל דה גול בדבריו, אם אמר אותם, דווקא, בהזדמנות פגישתו עם שר החוץ.

במקרה של סכנה כזו הובטחה לנו התערבות אולם חייבים אנו לשאול מתי היה נשיא צרפת מחליט להתערב? האם לאחר כיבוש אילת או באר שבע או ראש פינה, או נתניה, או "אותו רובע של ירושלים בו השתקענו" בלי הכרתו? האם היה מתערב לאחר השמדת מאה אלף יהודים "שתלטנים", או לאחר טבח בחצי מיליון יהודים "בטוחים בעצמם" – כדי למנוע השמדה סופית של ישראל? נשיא צרפת דוגל בעיקרון של "אי התערבות", ועליו הוא מסמיך, בין השאר, את יחסו למלחמה בוייטנאם. אך ביחס לישראל, מתערב עתה נשיא צרפת, כאשר המדובר ממש בחיינו ועתידם של בנינו, במולדת, נו שלנו. ועל חיינו והבטחתם, גם בדורות הבאים, נחליט אנחנו.

למודי נסיון הננו. בדור בו השמדו מיליוני יהודים שציפו ל"התערבות מצילה" -והיא לא באה – נתייחס במלוא הרצינות איומי השמדה המושמעים מפי אויבינו. ואנחנו נמנע מהם לבצע זממם. ודאי, גם לנו, כמו לעמים אחרים דרושים ידידים אמתיים ובעלי ברית כנים, אולם הכרעה על גורלנו קיומנו וחרותנו – היתה ותהיה בידינו. בתנאי זה, יעמדו לימיננו כל בני החורין לא רק בצרפת, אלא בעולם כולו.