העם יגיד דברו
מאמר עיתון:
חרות
מראה מקום:
מאמר עיתון א' טבת התשי"ט, 12 בדצמבר 1958
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
הטענה העיקרית, הרעיונית כביכול, להצדקת הדרישה, החוזרת ונשנית, להנהגת שיטת בחירות אזוריות פלוראליות במדינת ישראל היא, כי כתוצאה ממנה יקום אצלנו משטר דו-מפלגתי. והנה, קרה מקרה: בצרפת הונהגה שיטת בחירות אזוריות פלוראלית בשלב השני של ההצבעה. הריני מבקש את חברי מפא״י להתבונן לא בנבואות, העלולות להתאמת או להתבדות, אלא במציאות, כמה סיעות ישנן בפארלאמנט הצרפתי? שתיים? — שמונה סיעות; ... באומה שמצויות בה שתי מפלגות, הרי שיטת הבחירות האזורית, הרובית או הפלוראלית, מונעת הקמת מפלגות אחרות, אבל באומה שמצויות בה מפלגות רבות, אין שיטת בחירות זו או אחרת מביאה לידי צמצום מספר המפלגות עד שתיים...חבר-הכנסת אזניה וכל חברי הכנסת הבלתי-מסכנים של מפא״י, כולם יודעים ששיטת הבחירות המוצעת על-ידם לא תביא לידי משטר דו-מפלגתי. הם יודעים עוד משהו. לוא הונהגה שיטת בחירות כזו, היו בכל אזור לא 12 או 15 מועמדים אלא עשרות מועמדים: ועשרות רבות של מועמדים... לכן הטענה הזאת פסולה מעיקרה. יש בה כפילות — אינני רוצה להשתמש במלה ״צביעות״, למען כבודך, גברתי היושבת-ראש, ולמען כבוד הבית — זה הוברר, אבל אין בה עוד אמת מציאותית. הדבר נוסה והנה התוצאה: אין משטר דו-מפלגתי.
אומר ראש מפא״י: רק אם תונהג שיטת בחירות אזורית, תהיה גם אופוזיציה אחראית. זה גילוי בשבילי. חבל שמר בן-גוריון איננו באולם. אבל אני מקווה שהדברים יגיעו אליו, הוא טוען שהוא תלמידה הוותיק של הדמוקראטיה האנגלוסאכסית. כמה שנים דרושות היו כדי שילמד את יסוד היסודות של הדמוקראטיה האנגלו-סאכסית, לאמור: דרושה אופוזיציה? — שמונה-תשע שנים. כל-כך למה? — בשנת 1948/49, על סף הבחירות לכנסת הראשונה, אמר מר בן-גוריון את הדברים הבאים: ״בכנסת לא דרושה שום אופוזיציה; אם יש צורך לערוך ביקורת, תעשה את הביקורת העתונות״. אבל אז, כנראה, הוא עוד לא ידע איך עושים עתון. בינתיים למד. מה זה עתון? — שוכרים פועלים, ממנים עורך והנה יש לכם עתון. תשע שנים נדרשו בשבילו, כדי ללמוד שדרושה אופוזיציה בכנסת. ועלינו להאמין שבאמת רוצה הוא באופוזיציה?
ועוד הוא טוען: האופוזיציה, כפי שהיא קיימת, לעולם לא תגיע לשלטון. לעולם?... היש לכם ערובה? כלום בבחירות האחרונות לא ציפיתם לעליה וקיבלתם ירידה? אנו איננו אומרים שיש בטחון למישהו. אמרנו: אם העם יתן לנו סיכוי להרכיב ממשלה — נרכיב ממשלה; אם יחליט שעלינו להישאר באופוזיציה — נישאר באופוזיציה. אין טרגדיה. למה אתם עושים טרגדיה מהסיכוי שמפא״י תהיה פעם באופוזיציה? המפלגה שלכם, שהיא כיום מסוכסכת וחייבת לעשות שלום על-פי פקודת ״בוסים״׳ אולי יש לה תרופה אחת: קצת לנוח באופוזיציה. אז תוכל להבריא... אלא מה? את זאת יקבע העם. אם העם יתן לכם רוב מוחלט בבחירות הבאות, תרכיבו ממשלה לבדכם, ואז תוכלו לשנות גם את שיטת הבחירות.
ואומר ראש מפא״י: יש רק שתי דרכים בכל אומה. זהו גילוי. שני צבעים יש בחיים, שחור ולבן, או אדום ולבן? אני חושב שמר בן-גוריון עדיין אינו יודע, בעידנא דריתחא לא מסר לעצמו דין-וחשבון מהו המקור של התיאוריה הזאת על שתי דרכים ותו לא, שני צבעים ואין אחר. לא אזכיר את המקור. מוטב שלא נזכרהו. שם, בספר מסויים, הועלתה תיאוריה תעמולתית מיוחדת, להעמיד את כל היריבים מצד אחד, ומהצד השני עומד מי שעומד. הזוהי האמת בחיים?
אבל האם זו הפעם הראשונה שאתם מביאים את הענין הזה לפני הבוחרים? אנו ביקשנו מכם להסכים שיהיה משאל- עם בתור מוסד קבע. דחיתם זאת. זוהי זכותכם. כל הבית דחה זאת, מלבדנו. הציונים הכלליים הרימו יד יחד אתכם ושאר חברי הכנסת נגד הצעתנו לקבוע משאל-עם. בצרפת היה משאל-עם. על איזה יסוד? בקונסטיטוציה של הרפובליקה הרביעית היה סעיף, לפיו צריך לערוך משאל-עם על שינוי הקונסטיטוציה. והנה לאחר שדחיתם את עצם רעיון משאל- העם לחלוטין, אתם מביאים את ההצעה לערוך משאל-עם על ענין שאתם רוצים בו. משונה, הלא כן?
