הנשיא ומנחם בגין בסימפוזיון עם העתונאים היהודיים

גם כיום רוצים בהשמדתנו, ושום הודעות על נכונות לוויתורים לא תקרב, אל תרחיק את השלום. עלינו להחדיר להכרת העולם את רצון האויב לבצע בנו ג'נוסייד גם כיום. מה שמסכן את מצבנו מבחינה הסברתית זהו שאנו נכנסים למצב של אפולוגטיקה היות ואנו ניצבים במקום ואנו דורשים חוזי שלום, הרי כאילו אנו האשמים.

על שני יסודות: הזכות לנחלת אבותינו ולהבטחת קיום בנינו, עלינו לבנות את מדינתנו. שתי זכויות אלו, וכן המשפט הבינלאומי, קובעים כי אין שחר לפירוש לפיו מי שמציע, לאחר הבסת התוקפנות, חוזה שלום, חייב להודיע על נכונות לוויתורים. אל ניתן על-ידי פירוש מסולף זה נשק בידי אויבינו ועוזריהם. נהפוך הוא – התוקפן המובס הוא המוותר בחוזי שלום, על פי התקדימים ההיסטוריים והמשפטיים.

משום כך אחת תהיה המסקנה: אנו לא רק ניצבים אלא מתבצרים בכל האזורים והעמדות אליהם הגיע צבאנו בהודפו ובהביסו את התוקפנים. גם באירופה, עומדת ברית-המועצות זה עשרים ושלוש שנים בפרוסיה המזרחית, ללא חוזה שלום עם גרמניה. וכל העולם, כולל דה-גול, מכיר בזאת או דה-יורה, או דה-פקטו. בהתייחסו ליהודה ושומרון הצביע השר על העובדה, כי רק הביטים ופקיסטאן הכירו, בשנת ה-50 בסיפוחם הבלתי חוקי לשטחה של ירדן.