מ. בגין בתשובה לגידופי בן גוריון: אתה הדמגוג שהסתת להלשנה והסגרת לוחמי חופש עבריים

גם אני זוכר תקופה מסווימת בעבר. עוד לא היתה מדינה יהודית שלטון בארץ ישראל הבריטים, התנהלה נגדם מלחמה בקרבנות רבים. היתה תקופה שהלוחמים האלה, שקמו לגרש שלטון נכרי, כדי במקומו להקים שלטון עברי - יהיה אשר יהיה הרכבו - הוסגרו בידי המשטרה הבריטית. לא יכולתי להבין לרוחם של הבחורים העבריים, בני דורנו, שעשו את המלאכה הבזויה הזאת. התאבלתי עליהם, הצטערתי עליהם. ניתנה לבחורים המוסגרים ולאחיהם, ההוראה - בשום פנים ואופן לא להרים יד ונשק על המסגירים ועל החוטפים ועל המענים, משום שהם מותעים, משום שהם יהודים כמונו. התעה אותם דמגוג, הסית אותם דמגוג; ולו רציתי להוסיף עוד מלה אחת, נכונה, מתאימה - הייתי מפנה את ראש הממשלה לתפילה התשעה עשרה בתפילת השמונה עשרה, שנוספה בתקופה מסויימת בתולדות ישראל. אלא בכל זאת יש משהו בכל הפרשה ההיא. בימים ההם, הדמגוג אשר הסית בחורים יהודים בני דורנו, לשתף פעולה עם משעבד, להסגיר לבתי-כלא, למחנות ריכוז - בימים ההם אותו דמגוג קרא ליהודים לא לתת ללוחמים שקמו ללחום ולסכן את נפשם למען הוצאת השלטון הבריטי, שום מחסה, לגרש אותם מכל בית, להסגיר אותם על כל צעד ושעל. ואותו דמגוג שקרא לא לתת מחסה ללוחמים עבריים, ללוחמי חופש, הוא מבין לרוחם של אזרחי ישראל אשר יתנו מחסה, או נתנוהו למסתננים אויבים תוקפניים ומרצחים. כדי להימנע מכל חילול-שם, אינני רוצה לעשות שום השוואות, אבל זוהי פרשה מעניינת ביותר.