החזית השניה

לאחר שאלי החלים ממה שהיה מנת חלקו בידי חוטפיו, החלטנו לשגרו לאירופה ולהטיל עליו לארגן העפלה וחיל מילואים לכוח הלוחם במולדת. בשביל איש אצ"ל לא היתה היציאה לחוץ לארץ פשוטה כל עיקר בימים ההם. יציאתם של אלי, וחנניה דייטל, היתה בבחינת אודיסאה קטנה. לא רק בחבולות אלא גם סכנת נפשות היו כרוכות בה. אך, בסופו של דבר, הגיעו שליחינו לאיטליה.

אלי עשה מאמצים רבים, בלתי משוערים, כדי להביא לחופי הארץ אניות מעפילים. אך הפרעות וגם אסונות עמדו בדרכו. אלמלא הם, היינו זוכים לחידוש ההעפלה, בידי האגון הצבאי הלאומי, עוד בסוף 1945, או בראשית 1946.

בשטח אחר היתה הצלחתו של אלי מלאה, הוא החל בשיטתיות להקים תאי מחתרת ברחבי אירופה. סייעו בידו חיילים שעדיין שירתו בצבא הבריטי ובמיוחד בחטיבה היהודית. חיילים אלה היו מן הפעילים במערכת ההצלה שנקראה "בריחה", שהיתה קשורה בהסתכנות אישית ובמאמצים עליונים. כך הונח היסוד לארגון גדול, ששלוחותיו בארצות אירופה השונות ותפקידו לסייע בפועל ממש במלחמת השחרור נגד השלטון הנכרי בארץ ישראל.

בששי בנובמבר 1946 יכולנו לפרסם, בפעם הראשונה, הודעה על פעולות קרב שבוצעו על ידי חיילינו בארץ ובחוץ לארץ. כרגיל היתה לשון הודעה פשוטה, עובדתית. בסעיף 2 להודעת המפקדה נאמר: "ביום ז' בחשון תש"ז התקיפו חילינו את השגרירות הבריטית בבירת איטליה, ברומא. בניין הצירות נחרב בחלקו העיקרי". אולם בשידור בקול ציון הלוחמת הוספנו דברי ברכה, שיצאו מלב נרגש, לאחינו לנשק שפתחו בחזית השנייה.

אכן, ידי הלוחמים חזקו והלכו. יחידות הארגון הצבאי הלאומי בגולה תיכננו, ביצעו, או ניסו לבצע פעולות מחץ רבות נגד מוסדותיה הממשלתיים וכוחותיה הצבאיים של בריטניה ולהווי ידוע, כי בימים ההם, אף מבצע שלא השיג במישרין את מטרתו, היתה לו חשיבות רבה במערכה הכוללת.