הטלפון של מר גלילי (2)

הראשון הניח את היסוד לתנועת המרי המאוחדת. כפי שנאמר, הוא לא נכתב בדיו, אך נחתם בדם. בחדשים בין נובמבר 1945 ועד יולי 1946 נפלו בקרבות אנשי פלמ"ח אצ"ל ולח"י במערכה המשותפת ...אמנם, הכינו בנפרד; אך נלחמנו יחדיו. ביסודו של ההסכם המדיני-צבאי, שהושג אחרי עונת הרדיפות וההסגרות, הנחה מצוות עשה. כך קבענו. אך על פי הכלל השני שלו קיבלנו על עצמנו לבלתי עשות פעולות מלחמתיות בלי הסכמתה של מפקדת ההגנה. הכלל השלישי קבע, כי לא יהיה צורך בהסכמה זו למיבצעי רכש, כלומר להתקפות שתכליתן כיבוש נשק החרות מידי הכוחות המשעבדים. עוד משהו, חשוב, אך מכריע, נאמר על ידינו, והוסכם בינינו: תחולת ההסכם תהא, כל עוד ההגנה תעמוד במערכה נגדהשלטון הבריטי; אם תפסיק, אנו נמשיך. התחולה נמשכה תשעה חדשים. והריני שואל, בפני עם ועדה, את כל אלה, היודעים את תולדות הסכם המרי, האם קרה אי פעם שאנחנו הפרנו סעיף מסעפיו?

הזכרתי את מיבצעי הרכש. מתחילה, על פי ההסכם, היינו רשאים להוציאם אל הפועל לפי החלטתנו החפשית. אך באחד הימים, ביקשו נציגי ההגנה להסביר לנו כי, אם אין הם מקבלים הודעה מוקדמת על מבצעים אלה, עלולה ההגנה להיפגע אם בהכנותיה, אם בהעברת נשק ואם על ידי חיפושי הבריטים. נראתה לנו טענה זו, והוסכם בינינו, כי אמנם למבצעי רכש לא יהיה צורך באישורה של מפקדת ההגנה, אך נמסור לה עליהם, בעוד מועד, הודעה. ושוב: את אשר קיבלנו על עצמנו, קיימנו... אנחנו מעולם לא הפרנו הסכם.

בווין, ששם את הריפוטציה האישית שלו, כפי שאמר, על כף המאזניים בקשר עם פתרון שאלת ארץ-ישראל, שפי שהוא נראה לו, היה בקיץ 1946 בשיא הצלחתו. הוא יצא להכניע את הישוב המאורגן, ואכן הכניעו. הוא תבע ממנהיגי הישוב להפסיק "טרור" ולהילחם ב"טרור", והם קיבלו את שתידרישותיו גם יחד. אחר כך הוא קרא לוועידה, והכין וועדה, והתכונן להטיל עלינו את אחת מתכניות החיסול שלו. אלא מאי? כל חישוביו ותכניותיו בוטלו ואופסו על ידי המחתרת העברית הלוחמת

המשא והמתן הממושך נתן פרי. בראשית 1948 הושג הסכם מיבצעי מפורט, הפעם כתוב, בין ארגון ההגנה ובין הארגון הצבאי הלאומי. משנודע עליו כתב "הארץ", הורמו כוסות בעמדות ההגנה למען האחדות הלוחמת. אולם מר בן-גוריון, וחלק ממפלגתו דאז, גילו התנגדות עיקשת לאישור ההסכם ההוא. משום כך, הוא לא הוכנס לתקפו אל בימי פסח תש"ח, בעיצומו של הקרב הגורלי על יפו.

ההסכם השלישי, האחרון, לא היה עוד מבצעי, מר גלילי קורא לו בשם "ההסכם להתפרקות אצ"ל". אין זה כינוי מדוייק. לו המדובר היה בסיום קיומו של אצ"ל, כארגון צבאי, לא היה צורך בשום הסכם... ההסכם, עליו חתם מר גלילי, בשמו של מר בן-גוריון, כלל את הסעיף החיובי העיקרי, אשר שניהם רגילים, משום מה, להתעקש ולהתעלם ממנו. כוונתי, לכניסתם של חיילי אצ"ל לצבא ביחידות של גדודים (בטליונים בלע"ז) על פלוגותיהם, מחלוקותיהם ומפקדיהם. לשם הרכבת גדודים אלה גם הוקם מטה זמני של אצ"ל, מוכר על-ידי המטה הכללי של צבאנו. זה היה, לכל הדעות, הסכם אומר כבוד. ניהלנו עליו משא ומתן ממושך לא רק עם מר גלילי, אלא גם עם מר אשכול, שניהם היו נציגיו המוסמכים – לא אקבל על עצמי לומר מי מהם היה אז מוסמך יותר – של שר הבטחון בממשלה הזמנית... בחודשים ובשבועות ההם, עמדו גדודים מפלוגות של חיילי האצ"ל בחזיתות המלחמה, בירושלים ובסביבתה. בתל אביב-יפו ובמבואותיה, בחיפה, ברמלה בואכה לטרון, בהרי אפרים, ביבנה ובאשדוד, פתח תקוה, יהודיה ווילהלמהועוד ועוד. מר אלון וחברו אף מסרבים להזכיר לכולנו, כי צבא ישראל, משום מה, לא קם עם הכרזת העצמאות, אלא ימים לא מעטים לאחריה, ואילו דווקא אנחנו לא פסקנו לתבוע את הקמתו המיידית למען יוכלו חיילי האצ"ל להתגייס לשורותיו.

היתה אז תקופת מעבר, לא של שלווה אלא של מלחמת דמים נגד האוייב, בה האצ"ל עמד, על יחידותיו ונשקו, בהתאם להסכם, ובהסכמת הממשלה הזמנית, לה קראנו "ממשלתנו", אף אם לא נבחרה, ובה אף לא עלה על דעתנו לבקש מקום בשבילנו. יתכן, כי היום קצת קשה להבין את משמעותה, בייחוד בשביל אנשי מחתרת שבעי רדיפות, של תקופת המעבר ההיא, אבל אז הכל היה ברור ומבן וגלוי?" והראייה: הממשלה הזמנית, בראשותו של מר בן-גוריון, הסכימה באוח רשמי, להקמת גדודים מחיילי אצ"ל והכללתם בשלימותם, בתוך הצבא, כמובן תחת פיקוד אחיד. בדיעבד, באים אלינו בטענה על ההסכמה ההדדית, שהיתה כה חיונית בימים ההם. במלים אחרות, מתנהל משא-ומתן. מושג הסכם, אך לאחר מעשים אומרים לך: בעצם, מדוע ניהלנו עמך משא ומתן, למה חתמנו יחד אתך על ההסכם? ואם באנו וחתמנו – אשם אתה, או אולי, אתה אשם. אתיקה מוזרה.

אבל עובדה היסטורית היא. כי היה משא-ומתן הושג הסכם מלא, מתוך ידיעה ברורה, כי בירושלים שלא הוכרזה עדיין כחלק של מדינת ישראל, יוסיף להיות קיים וגדוד האצ"ל, כפי שהמשיכו בקומם ההגנה ולח"י, כמובן עדי הכללתה בשטחה הריבוני של המדינה. והשאלה הפשוטה, שיש להציגה אף היום, היא: מה היה ענייננו להפר הסכם כזה שהיה רצוי ומכובד?

בראשון ביוני 1948, באשר מר גלילי, חתמנו על ההסכם. היה בו, בין השאר, סעיף, מובן מאליו בעינינו, על מסירת הנשק, שהיה עד אז בידינו. לידי הצבא. מסרנוהו. היחידות, שהלכו לצבא, באו למחנותיו על נשקן. בנקודה זו לא הושמעה עד היום שוןם טענה, כמו כן הוסכם, כי מקורות הרכש שלנו יועמדו לרשותם של נציגי הצבא.

כאן בא מר גלילי בטענה, אותה השמיע בשעתו גם מר בן-גוריון, כי חברינו בפריס לא העמידו לרשות שליחיה של הממשלה הזמנית את הקשרים שלהם. לטענה זו השיבו בפרוטרוט ידיד אלינו לנקין, מפקדה של אלטלנה ושמואל כ"ץ, שליחינו באירופה בימים ההם. אבל גם מר גלילי השיב עליה. הוא סיפר, כי ימים מספר לאחר חתימת ההסכם בינינו, הוא התלונן בפני, כי הקשרים בפריס לא נמסרו, ואני "התנצלתי" על כך בהסבירי,י כי התקלה אירעה בגלל "סיבות טכניות". הריני מאשר זאת. ה"סיבות הטכניות" הן פשוטות בתכלית: לא היה לנו בימים הקדחתניים ההם, קשר תקין עם חברינו בפריס. בגלל היעדר הקשר הזה לא ידענו מאומה על הפלגתה של אלטלנה ביום ה-11 ביוני 1948. הריני חוזר על הודעה זו, בטווחה הקריאה או השמיעה, של עשות אנשים בארץ ומחוצה לה, שטיפלו במישרין בפרשה היסטורית זו. גם מסרתי אותה למר אשכול וןלמר גלילי, במטה האצ"ל, משהזמנתים כדי להודיע להם על האניה הנמצאת בלב ים. היכן היתה, ואיך תיתכן שתהיה, בתנאים כאלה, הפרת ההסכם?

נהפוך הוא. קיימונו עד תום. על הפלגתה של אלטלנה נודע לי, בפעם הראשונה, מרדיו לונדון. לא סמכתי על ידיעה זו. מתוך חרדה שלחתי מברק לשמואל כ"ץ בו הוריתי לבל תפליג האניה. רק כעבור שלושה ימים – כזה היה הקשר בימים ההם – קיבלתי תשובה, כי מברקי הגיע יום לאחר ההפלגה. ואם יש ברצוננו לעכב את האניה עלינו להתקשר עמה במישרין. מיד החילונו משדרים לאניה: אל תתקרבו, ובאותו ערב הזמננו את נציגיו המוסמכים של שר הבטחון, כדי למסור להם כל מה שנודע לנו בינתיים. עם הגיעו ארצה של אריה בן-אליעזר, על האניה, אנשיה ונשקה.

בפעם הראשונה, אחרי 18 שנים, מאשר מר גלילי, כי הוא וחבריו הממונים עליהם ידעו על בואה של "אלטלנה" חמישה ימים תמימים לפני הגיעה לחופי הארץ. ומפינו ידעו! והן הם סיפרו, במשך כל השנים האלו, כי אניית הלוחמים והנשק הובאה על ידי אנשי אצ"ל בסתר בוגדני, כדי לעשות מרידה ולתפוס את השלטון במדינה... בפעם הראשונה, אחרי 18 שנים, מאשר מר גלילי, כי הוא וחבריו הממונים עליהם ידעו על בואה של "אלטלנה" חמישה ימים תמימים לפני הגיעה לחופי הארץ. ומפינו ידעו! והן הם סיפרו, במשך כל השנים האלוט, כי אניית הלוחמים והנשק הובאה על ידי אנשי אצ"ל בסתר בוגדני, כדי לעשות מרידה ולתפוס את השלטון במדינה.