הטלפון השבור של מר גלילי

מאמר עיתון:
היום
מראה מקום:
מאמר עיתון י"ט אב התשכ"ו, 5 באוגוסט 1966
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

בשנה הגורלית היא, בין שלהי קיטא 1946 לבין ימי האביב 1947, באו לארץ-ישראל עתונאים מכל קצות תבל, כדי לספר למיליוני קוראיהם על מלחמת המעטים נגד הרבים. היה בניהם כתב צעיר מאחת מערי השדה של ארצות הברית. הוא היה כפי הנראה בעל מרץ רב וחסר סבלנות. מיד עם הגיעו ארצה, שאל את עמיתיו, אך אפשר לבוא בדברים עם מפקדת הארגון הצבאי הלאומי. אמרו לו: זה קשה. אמר להם: מה הקושי, הן יש להם מטה ראשי ולו רשת טלפונים. אמרו לו: אם כך, הצדק עמך, חפש בספר. הכתב הנמרץ עשה כעצת מותחיו. הוא חיפש את מספר הטלפון תחת אותיות שונות, לועזיות, הקשורות בארגון הצבאי הלאומי, מפקדתו, או מטהו, הוא היה משונע כי ימצאהו. היתכן, שאל, כי צבא המחתרת, עליו שמע כה רבות, לא תהיה לו מרכזיה טלפונית מסודרת? הוא התעתד להרים שפופרת, לקרב אפרכסת לקרוא בקול: הלו אצ"ל, כאן מדבר... אך משום מה לא מצא את המספר הנדרש וישתאה מאד מאד. ובמחתרת היה צחוק. שידענוהו, כפי שנצטווינו על ידי המורה גם אז, על אף הכל.

ריבונות להפליא. לאחד מביטוייה האדירים שוב מלאו, לפני כחודש, עשרים שנה. שבת. 29 ביוני 1946 לפי ספירתם, עוצר. מצוד, מחנות צבא, גדודי שוטרים כיתות בלשים מכלאות גדרי תיל, מחנות ריכוז. קתות רובים מורמים ויורדים. רב בישראל נסחב בעיצומה של השבת, אל הרכב הוא בין מנהיגי הריבונות (לא הרבנות) המוטלים מאחורי סוגר ובריח. אך אולי לא זה העיקר. יכול אדם להיות חופשי בנפשו, גם בכלאו אך לא כאלה מלבד מעטים היו ריבונינו המאורגנים, הספיקה אותה שבת "שחורה", כדי שיצוו על ארגון ההגנה לנטוש את מערכת השחרור לתוכה נכנס תשעה ירחים לפני כן. ולא עוד אלא שמכה אחת, לא כל כך קשה, דיה היתה, כדי שהמנהיגים הריבוניים לחלוטין ישובו ויטיחו לכולאיהם, למען ישחררום, כי יחדשו את המלחמה ב"טרור", קרי את שיתוף הפעולה, הריבוני ביותר, עם השלטונות הנכריים נגד הלוחמים העבריים. לא אבה המרצה הנכבד להסביר, מה היה על ריבונותנו הממלכתית לו בדרך ההיא, שלו וחבריו, היינו מוסיפים, כל יום להיות יותר ויותר ריבוניים.

זכורני, כי בפגישות ההן היה מר גלילי רגיל לדבר על הצבא. נתן ילין-מור ואני היינו מתמידים בהערת תיקון: אתה מתכוון לצבא הבריטי, כמובן, כן, כמובן. היה משיב, אך בכל הזדמנות אחרת היה חוזר ואומר: הצבא (הטיל עוצר, יערוך חיפושים, יפעיל נשק ועוד). ברור, כי אם צבא נכרי הוא הצבא בעיניו, ועל פי שיגרת הלשון, של ראש המפקדה הארצית, הריבונות האי ממנו והלאה. אולי מותר, למען ההדגמה, לציין את מושג "הפורשים" על הצבא. באחד ביוני 1948 אחרי משא ומתן רשמי וחפשי, נחתם ההסכם בין נציגו המוסמך של שר הבטחון וביטן מפקדו של הארגון הצבאי הלאומי, שהוזכר על ידי מר גלילי בהרצאתו. "הנציג המוסמך" הביא, ממשרד הבטחון, טיוטא של ההסכם אשר סעיפו הראשון קבע לאמור: מפקד הארגון הצבאי הלאומי יורה לחברי האצ"ל להתגייס לשורותיו של צבא ההגנה לישראל. אמרתי למר גלילי, כי נוסח זה אינו נראה לי. הוא תהה, מה אינו מוצא כן בעיני, הסברתי לו, כי עם קום המדינה והקמת הצבא אין עוד צורך בהוראה שלי לגיוסם של חיילינו. אמנם ישנה, ודרושה, תקופת מעבר כלשהי אשר למענה הוקם, שוב כחלק מן ההסכם מטה זמני, מוכר של האצ"ל. אבל חייליו הם אזרחי המדינה העברית הריבונית. מה, איפא, הנך מציע, שאלני מר גלילי. הצעתי לכתוב בפשטות: חברי הארגון הצבאי הלאומי התגייסו לצבא הגנה לישראל וגו'. ההצעה נתקבלה.ההצעה נתקבלה. אינני יודע, אם נוסח הקודם של ההסכם נמצא בתיקו של מר גלילי; אני מקוה כי העתק ממנו נמצא בארכיונו של משרד הבטחון. כזה היה, בכיניו, הצבא.