הישיבה המאה-וארבעים-ושלוש של הכנסת השניה יום שלישי, ז׳ כסלו תשי״ג 25 נובמבר 1952 – משפט פראג – דיון
דברי הכנסת:
מליאת הכנסת
מראה מקום:
דברי הכנסת ז' כסלו התשי"ג, 25 בנובמבר 1952
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
אני נוטל את רשות-הדיבור כאחד מאסירי ציון, כאחד מאלה, תלמידי ז׳בוטינסקי ותלמידי בורוכוב, פעילי בית״ר ופעילי השומר-הצעיר, אשר אחרי לילות-חקירה אין סופיים נדרשו - באשמורת השלישית של הלילה לחתום על הודעה מנוסחת בידי חוקר-קטיגור ודיין: ״הריני מודה באשמתי שהייתי ציוני״.
הנוער הזה יודע וחייב לזכור כי סלנסקי אינו הראשון שהחל דרכו בשחר נעוריו בהתמכרות ללא תנאי לקומוניזם, וסיים את דרכו בערוב ימיו בהתנכרות ללא סייג של הקומוניזם אליו... הוא גם לא יהיה האחרון, רבים קדמו לו, רבים ילכו או יובלו בעקבותיו.החזיון שאנו ערים לו חורג כה הרחק ממסגרת המחשבה האנושית המקובלת, עד אשר האנשים המנסים לתהות על המתרחש בלב הנאשמים, בורחים לעבר המסתורין ומעלים על הדעת שימוש באמצעי השפעה לא ידעם המדע הגלוי. לדידי מספיק לשאול: כלום ישנה זריקה שתפעיל דוקא את זכרונו של האדם ותגיעו לנאום במשך שעות, להזכיר שמות, להעלות מספרים - כדי לדעת כי אמנם יש אימים בפרשת פראג, אך מסתורין אין בה.
רבים קדמו לאורן, רבים יגיעו למקומו, אם יוסיפו ללכת בעקבותיו. ראיתי את אלה שקדמו לסלנסקי ושקדמו לאורן. ראיתים בהתלהבותם וראיתים בשברונם; ראיתים על פסגת האושר, וראיתים נופלים לתהום היאוש. מעולם לא ראיתי ואינני סבור שמאן דהו ראה התלהבות גדולה מזו, יאוש שחור מזה, נפילה עמוקה מזו. אכן, לטראגדיה שלהם אין אחות בתולדות השאיפה והתהיה האנושיות. עינויים? אמנם תולדות האינקביזיציה לסוגיה מעידות, שרבים הם האנשים שלא עמדו בפני עינויים מאלה שעמדו בהם. אבל שם, בפראג נוכח עינויי הגוף, הרי אין אף יוצא מן הכלל אחד, אין אפילו אחד שרוחו נשארה איתנה. בעוד שבימים עברו רבים עונו ועל אף הענויים לא נשברה רוחם, מקרוב ומבפנים למדתי כי גורמים אחרים הם שהכריעואת בוכארין, המחבר הראשי של הא״ב לקומוניזם, הם שהכריעו את גארין, מזכיר המפלגה הקומוניסטית האוקראינית,שכני בגיהינום עלי אדמות הקרוי ״מחנה עבודה מתקן״. והםשהכריעו גם את סלנסקי וגם את אורן. ראשית - הבידוד.לא, אין זה ה״אינקומוניקאדו״ הרגיל, שגונה על-ידי כל שוחרי החירות, בטרם היתה בעולם ״הקידמה הריאקציונית״. זהובירוד משוכלל בכליל השכלול, בידוד מוחלט. ביקור שלעורך-דין או של בן-משפחה? חקירה פומבית? ״הקידמההריאקציונית״ לועגת למשפטים קדומים אלה, אבל ידה עודנהנטויה לבודד. אין עתון, לא חוקי ולא בלתי-חוקי, אין עלון,אין ולא ייתכן שיהיה רחש לחש על מה שאמר החשוד, האסיר, הנאשם, הנידון. וכך מדי לילה בלילה מוחדרת בלבהנידון הכרה של חוסר כל תועלת בהתנגדות לחוקר הדיין...בתנאים הנבדלים אף במידה כלשהי מתנאים אלה, יודע המהפכן, חש הלוחם כי קרבנו לא יהיה לשוא, כי מנכונות ההקרבה שלו, מעמדתו, מעמידתו, תצמח תועלת לרעיונו. אבל בתנאים שתיארתי, בתנאים שראיתים, מושמדת הרגשת השליחות, נעקרת הכרת השירות ובמקומה חודרות התודעה: אין תועלת, לחתום או לא לחתום — אין זו עוד השאלה שם.ובהגיע אוהבי הקומוניזם ומשרתיו למבחן, - מרתף-החקירה, מתווסף עוד גורם הבידוד, גורם שני, מיוחד להם,רק להם, ואולי הוא המכריע בכל גורמי השבירה הרוחנית,עולמם נחרב עליהם. וכלום יש להם עולם אחר? הקומוניזםהיה האידיאל שלהם, ואילו אלה הקובעים מהו אידיאל הקומוניזם ומה הם דרכי הגשמתו אומרים להם : שרץ אתה, כלבמטורף אתה, הלנו, לצ׳קיסטים ותיקים תספר כי נאמן אתהלמפלגה? האינך יודע שאנחנו יודעים את הכל? ואם יש לךעוד איזה זיק של הכרת טובה על כל הטוב שהמפלגה השפיעה עליך, אזי הודה, גלה, ספר, וחתום. מפי גארין, לאמפי וילנר אלא מפי גארין סגן העורך של ״פרברה״׳ מזכירה של המפלגה הקומוניסטית האוקראינית, אחר מגדוליהמנהיגים של ברית-המועצות, יהודי שמגיל שבע-עשרה נשבע אמונים לקומוניזם, נתפס על-ידי הלבנים, עונה עינוייתופת בידי הלבנים, עמד בעינויים אלה, עלה לגדולה בברית-המועצות — מפי גארין באזור הארקטי למדתי על התהליךהזה. גם לו לא נותר עוד על מה להילחם ולשם מה לסבול,לסבול ולקבל יסורי חקירה נוספים אין סופיים. גם, הוא חתם... בתנאים הנבדלים אף במידה כלשהי מתנאים אלה, יודע המהפכן, חש הלוחם כי קרבנו לא יהיה לשוא, כי מנכונות ההקרבה שלו, מעמדתו, מעמידתו, תצמח תועלת לרעיונו. אבל בתנאים שתיארתי, בתנאים שראיתים, מושמדת הרגשת השליחות, נעקרת הכרת השירות ובמקומה חודרות התודעה: אין תועלת, לחתום או לא לחתום — אין זו עוד השאלה שם.ובהגיע אוהבי הקומוניזם ומשרתיו למבחן, - מרתף-החקירה, מתווסף עוד גורם הבידוד, גורם שני, מיוחד להם,רק להם, ואולי הוא המכריע בכל גורמי השבירה הרוחנית,עולמם נחרב עליהם. וכלום יש להם עולם אחר? הקומוניזםהיה האידיאל שלהם, ואילו אלה הקובעים מהו אידיאל הקומוניזם ומה הם דרכי הגשמתו אומרים להם : שרץ אתה, כלבמטורף אתה, הלנו, לצ׳קיסטים ותיקים תספר כי נאמן אתהלמפלגה? האינך יודע שאנחנו יודעים את הכל? ואם יש לךעוד איזה זיק של הכרת טובה על כל הטוב שהמפלגה השפיעה עליך, אזי הודה, גלה, ספר, וחתום. מפי גארין, לאמפי וילנר אלא מפי גארין סגן העורך של ״פרברה״׳ מזכירה של המפלגה הקומוניסטית האוקראינית, אחר מגדוליהמנהיגים של ברית-המועצות, יהודי שמגיל שבע-עשרה נשבע אמונים לקומוניזם, נתפס על-ידי הלבנים, עונה עינוייתופת בידי הלבנים, עמד בעינויים אלה, עלה לגדולה בברית-המועצות — מפי גארין באזור הארקטי למדתי על התהליךהזה. גם לו לא נותר עוד על מה להילחם ולשם מה לסבול,לסבול ולקבל יסורי חקירה נוספים אין סופיים. גם, הוא חתם...— ״נא דופרום״ (לחקירה)! ומתחילה החקירה שאינה מסתיימת אלא בין 3 - 4 לפנות בוקר. בשעה זו מוחזר האסיר לתא, שם ראשו שהוא עליו סחרחר על מזרון הקש, נרדמו אך כעבור שעה פולחת, את החלל האוויר שריקת הקימה. ואין עוד שינה, כי ביום אף לנמנם אסור. ואם יראך השומר ב״עין״ הבוחנת בדלת — האסירים הנוצרים קראו לו "יודאש״, על שמו של יהודה איש-קריות — מנמנם בשינה, יפתח את הדלת ויזהירך: אם תישן, לצינוק תלך, וכך חוזרת הפרשה מדי לילה בלילה, מדי לילה בלילה, שבועות, חדשים, זמן לא מוגבל. בראשו של האסיר הנחקר נוצר ערפל מוזר ונפשו אך לאחת עורגת : שינה, קצת שינה; מי יתנני ואישן קצת. מי שלא התנסה בעינוי מתמיד זה, לא יבין, אינו יכול להבין, כי לא רעב ואף לא צמאון לא ישוו לאותה תשוקה תהומית: לישון, לישון ולא עוד...ובאחד הלילות בא רגע השבירה, החתימה ניתנת, כל עוד אינה ניתנת, אין משפט. ואם אינה ניתנת - טוחצ׳בסקי לא חתם — אין משפט, אך יש אבדון.
כלום במקרה זה, כאשר לנגד עינינו מתפתל ביסורים אזרח ישראל, לא ניטול את היזמה — ואם חברי מפלגתו לא יטלוה, חייבים בני עמו האחרים ליטול אותה — בדי להכריז על-ידי משפטים גלויים, ציבוריים, במולדת ובחוץ-לארץ: האיש הזה קרבן הוא לתככים בינלאומיים, קרבן לנסיון של הסחת-דעת, קרבן למשטר אשר עם היותו אדיר-כוח, פחד גדול הוא מפחד פן יאמרו הכפופים לו, הצ׳כים, הפולנים, ההונגארים, הרוסים: משטר יהודי הוא, משטר מכור ליהודים. כלום לא נכריז: במקרה דנן האיש חף מפשע הנהו, ואשמים מאשימיו, אשמים שופטיו, אשמים שובריו, אשמים תלייניו?
שנית, זכור נזכור: כל אחד מאתנו יכול היה להיות שם. השופט החוקר אמר לי באחד הלילות, בגילוי לב : הסעיף 58 של החוק הפלילי שלנו — ״פידיסאט וואסמאיא סטאטיא" המפורסם — חל על כל איש בעולם; השאלה היא מתי נוכל לשים יד עלו. על כן — Nostra res agitur הענין שלנו הוא, שלכם הוא, הענין של כל איש חפשי הוא, ולפיכך חובה עלינו לבוא אל העמים ולהציע להם מעל במת האומות המאוחדות, כי אותה שיטה שוברת-נפש-האדם, שיטת חקירה הלילה, השיטה של נטילת שינה מתמדת מן האסיר, תוקע
