מעשה שהיה כך היה: נתכנסו שתי המשלחות בחדר הישיבות של הממשל, אבל הנשיא ביקש שחברים אחדים יבואו למשרד שלו לדיון קצר של דקות מספר. היו אז במשרד, הקרוי "סגלגל", הנשיא עצמו, סגנו, שר החוץ ושגריר ארצות–הברית בישראל; ומצדנו – שר החוץ, שגרירנו שלנו בארצות–הברית ואני. ותוך כדי השיחה הקצרה הזו נוטל את רשות הדיבור נשיא ארצות–הברית ואומר: אדוני ראש הממשלה, יש בעיה של ה"אייווקס" אשר אנחנו עומדים למכור לערב הסעודית. אני מבקש להבטיחך, כי אנחנו בשום אופן לא נשכח את ביטחון ישראל ואת הצרכים שלו, ולכן אני מבקש שתדע את העמדה הזאת היסודית של ארצות–הברית. או–אז אני ביקשתי לומר לנשיא כהאי לישנא: אדוני הנשיא, העניין הזה הוא חמור ורציני מאוד מבחינת ביטחונה של ישראל, ושיחה של דקות ספורות במקום הזה אינה יכולה לפתור את הבעיה. אני מבקש שאתה תיתן לנו אפשרות להשמיע את טענותינו, להביא את מומחינו, להעלות את הוכחותינו, להראות את מפותינו, כדי להוכיח לך וליועציך מה רבה, מה רצינית, מה חמורה הסכנה לביטחוננו הלאומי מחמת העסקה הכפולה הזאת. הנשיא, כמובן, הסכים לכך.
ואז נכנסנו לחדר הישיבות של הממשל. עניין שיתוף הפעולה בינינו לבין ארצות–הברית, שיתוף הפעולה האסטרטגי – וכך הוא נקרא על–ידי האמריקנים, לא רק על ידינו – דרש בסך–הכול אולי עשר עד חמש–עשרה דקות. אני הרציתי על הבעיה, ואחרי מילא שר הביטחון. אמרתי בערך את הדברים האלה: באשר להגנת מדינתנו איננו מבקשים מכם דבר, מלבד, כמובן, סיוע הדרוש לכל אומה, ובייחוד כשיש זרימה אדירה של נשק תוקפני ומתוחכם גם מן המזרח וגם מן המערב לאויבינו, אבל מבחינת כוח האדם אנחנו בעצמנו נגן על עצמאותנו ועל מדינתנו. כך עשינו בחמש מלחמות שנכפו עלינו בעבר וכך נעשה גם בעתיד. ולכן אני מבקש להבחין בין הגנת ישראל, שהיא עניינה ואחריותה, לבין אינטרס משותף שיש לכם ולנו, אולי גם לעמים חופשיים אחרים, אבל המדובר הוא בארצות–הברית ובישראל, לגבי הגנת האזור מפני סכנה רצינית, אשר כמותה לא היתה – אני רוצה לחזור בכוונה על דברים אלה מעל במה זו – מאז תום מלחמת העולם השנייה, של השתלטות הטוטליטריות על האזור ועל סביבתו. ולכן אני מציע ששר הביטחון שלנו ושר ההגנה שלכם ייפגשו ויקבעו את הפרטים על שיתוף–הפעולה האסטרטגי בינינו. על כך הגיב הנשיא במשפט אחד: אני מסכים, זה מתקבל.
אחרי דבריו של שר הביטחון, שאף הם היו קצרים, עברנו מייד לעניין עסקת הנשק עם ערב הסעודית, והדיון על כך נמשך קרוב לשעתיים. והיה האלוף שגיא עם מפות, שבהן הוכיח שמכל צד בערב הסעודית שבו יטוסו מטוסי ה"אייווקס" המתוחכמים, הם יוכלו לצלם חמישה מתוך שבעת שדות התעופה שלנו, ולראות בהם או לרשום בפניהם את אשר הם רואים, לא רק את המטוסים שהמריאו אלא גם את המטוסים ואת ההליקופטרים העומדים להמריא והנמצאים עדיין על הקרקע או רק החלו בתזוזתם על הקרקע מגובה של 30000 רגל.
ועוד הבאנו פרטים, בייחוד לגבי החלק השני אשר לא הוזכר כמעט בוויכוח הקונגרסאי על העסקה, כלומר אספקת נשק אופנסיבי, או יותר נכון אביזרים התקפיים ל–15–F, כגון: מכלי נפט אשר יאפשרו ל–15–F להגיע מכל מקום בערב הסעודית עד לתל–אביב; הטילים החדישים ביותר, סיידווינדר, המשנים את המצב בקרבות האוויר; וגם מטוסי תדלוק, שמא מטוסי ההתקפה לא יוכלו להגיע בכוחם שלהם עדי שפת הים שלנו; ועוד – ה"אייווקס" עצמם, כפי שכבר סיפרתי לכנסת.
למחרת היום נפגשתי עם הנשיא עצמו והודעתי לו – לאחר שהמשלחת שלנו קיבלה הזמנה לבוא לשתי הוועדות לענייני חוץ, של הסנט ושל בית הנציגים – שאנחנו נמסור בדיוק את אותם פרטים בשתי הוועדות הללו. נכון, נחזור על דבריו של הנשיא. הוא אמר לנו גם לסיכום הוויכוח: אני מבטיחכם שנדאג לביטחונכם ולא רק מבחינה איכותית אלא גם כמותית. ההערה הזאת של הנשיא לא היתה מקרית, כי בדרך כלל מדברים האמריקנים על EDGE QUALITATIVE – יתרון מסוים איכותי. ואילו אנחנו הסברנו לנשיא וליועציו, שבתקופה האחרונה יש זרימה כמותית אדירה כזאת של נשק חדיש אל מדינות ערב, שעוד מעט תיהפך הכמות לאיכות חדשה, על–פי הכלל המדעי המפורסם. זאת אומרת, שלא רק הבעיה האיכותית קיימת לפנינו, אלא גם כמויות של נשק. הנשיא קיבל את ההנחה הזאת ואמר: נדאג גם לצד הכמותי. וכך אנחנו עשינו. אחרי הצהריים ביקרנו בשתי ועדות הקונגרס והבאנו בפניהן הוכחות נוספות.
אני רוצה רק זאת לומר, כאשר אני נפגשתי עם שר החוץ האמריקני בשדה התעופה קנדי, ממש לפני המראתי ארצה, הוא הביא בפני טענה, שדברינו בוועדת הסנט ובוועדת בית הנציגים השפיעו מאוד, כאילו היתה זאת טענה. אני שמחתי לשמוע זאת. תפקידנו היה לשכנע.
