הכותל המערבי סמל ההתקוממות הלאומית

ואכן מדי שנה בשנה הורגל העם לכך. שוטרים בריטיים נשלחו ביום הכיפורים אל הכותל המערבי, כדי להפריע לתפילה, כדי להטיל על העם, אפילו במקום מקודש זה, את רצון הממשלה הבוגדת. והתנגדות לא היתה. ותגובה לא היתה. העם קבל גם התעללות זו, אשר כוונה פוליטית גדולה היתה כרוכה בה, מתוך פסיביות ומחאה מילולית. והשליטים הסיקו כמובן, את מסקנתם: "עם הנותן, ללא התנגדות, לחלל את קדשיו, לא יתנגד בודאי גם לגזירות אחרות; בעם כזה אפשר לעשות כל מה שנאבה, כי עם עבדים הוא". וכך- היה.

אולם בשנת תש"ד קרה משהו בארץ ישראל, "משהו" – כפי שמדגישים יריבינו – "ללא תקדים": הנוער העברי הפסיק את תהליך "ההתרגלות " של הישוב העברי, למכות, להגבלות וגזירות, תהליך שהוליכנו לכליון במולדת, כפי שההסתגלות בגולה הובילה בחרפת ה"מלחמה" המילולית ועבר למלחמה מעשית, למלחמה מוקדמת, עוד טרם הועמדנו ע"י השליטים בפני עובדה קיימת.