רק אומה לוחמת זוכה בעצמאות

היסטוריונים יהודים לימדו: מימי חורבן ממלכתנו חדלנו להיות נושא של ההיסטוריה והפכנו להיות, בדרך כלל, לנשוא של ההיסטוריה. לא אנחנו קבענו במשך שנים את גורלנו...הציונות, על כל גלוייה – החל ב"משיחי השקר" ועד הרצל ועד בכלל – הופיעה כמחאה נגד "תפקיד" זה של העם העברי...השנוי ההיסטורי בארץ-ישראל חל במחצית השניה של שנת תש"ד. הנוער העברי, אשר זאב ז'בוטינסקי קבע לו את התפקיד של גלגל התנופה במכונת העם, הוציא אותה מנקודת הקפאון, נטל לידיו את היזמה, הבליט את רצון האומה והתחיל במלחמה אקטיבית נגד השעבוד והדיכוי. מלחמה זו מתפתחת ומתרחבת.

פעולות קרב אלו דוחות – ואולי מונעות – מאורעות-דמים מצד הערבים. מבחינה זו משמשות פעולותינו הצבאיות הגנה מונעת. אף על פי שלא פגענו ואין בדעתנו לפגוע – כל עוד לא הותקפנו – באוכלוסיה הערבית, הרי היא יודעת היום, מנסיון מעשי וישיר, מה כוחו של הנשק העברי ומה צפוי לאלה, שישמשו מכשרי עוור בידי שלטון הדכוי וירימו יד על הישוב העברי. הגנה כזו עולה, כמוב, על כל "הגנה" בדיעבד.