אנו מאמינים… – דברים שהושמעו בפני מפקדי הנער הלוחם אי שם בציון

ובני המולדת למדו גם את תעלולי ה"איסטרטגיה" ההיטל ראית של השליטים, החותרים לקראת פירוד בין המחנות היהודיים, על מנת לחסלם אחד אחד. היום תורו של האצ"ל הלוחם; מחר יבוא תורו של ארגון ה"הגנה". כי "התכנית" ידועה לכל: "היטלר פותר באון סופי את שאלה היהודים באירופה; אנו נחל את הכח הלוחם ביישוב ונפרק מעליו את נשקו; ואז יושם קץ לפנטסיות החולניות של יהודי תל אביב". הישוב סבל, אך לא נבהל ולא נרתע. לב עברי לו, גם מוח, וגם אינסטינקטבריא.

הם דוחים פעולות-קרב וקראים להם בשם לטיני: "טירור".כלום הטריחו את מוחם, העוסק ימים ולילות בהמצאת פורמולות, וחשבו עד הסוף על שאלה זו? אמנם כן, קיים טירור בארץ-ישראל, טירור שאין דוגמתו. אלא לא כל עין רואה אותו ולא כל אוזן רוצה לשמוע עליו. טירור זה מוסוה בעזרת חוקים ותקנות ו"ספרים"; מאחוריו עומדים נציבים, מושלים, קצינים, שוטרים, בלשים וכידונים. זהו טירור הממשלה הפלשתינאית!

שלטון כזה המבוסס על כוח הזרוע בלבד, אינו יכול להתקיים בארץ העברים. לא שבט אפריקני מתגורר פה, אלא אומה בעלת תרבות עתיקה וציביליזציה חידשה. כוחה אינו גודל, אך הוא יספיק, כדי לשים קץ לדכוי טרוריסטי.הנוער העברי ידע להלחם גם בגיטו ווארשה. אבל בארץ-ישראל הוא חי לא על אדמת נכר, אלא על אדמת המולדת. אדמה זו קראת אליו ממעמקים; בדרכו עליה שומע הוא את פנמי הגדודים של המכבים ושל בר-כוכבא, הוא ידע להשקות אותה בזיעה, וידע גם להפרותה בדם. והמוח העברי, אשר ידע להמציא המצאות טכניות וכימיות לשרות עמים זרים במלחמותיהם, ידע גם לשרת את העם בציון.

אין אנו טרוריסטים. אנו פועלים אכרים, סטודנטים, רופאים עורכי-דין; אמונתנו היא הציונות ולא הפצצה; דרכנו היא מלחמה ולא הרג; חיי אדם, כל אדם, הם קודש בעינינו.

אולם אנשי המוסר מנסים גם להופיע בתור אנשי התבונה; לא רק טרוריסטים אנחנו, לדעתם, אלא גם מטורפים... כי היום ברור לכל: לא ה"טירוף" של מורדי הגיטו הטיל עלינו שואה אלא "תבונתם" של גבאי-הגיטו היא אשר הביאה את עמנו לעבר פי פחת...אנו מתגאים ב"טירוף" שלנו, כי אנו תלמידיהם של "המטורפים" הגדולים. אמנם, נשתנתה התקופה וחל שנוי בדרכי ההגשמה, אך תורתם היא תורתנו, אמונתם אמונתנו, סבלם – סבלנו. וגם האזהרה, היוצאת היום מפינו, אזהרתם ההיסטורית היא, וזו לשונה:

א. העם העברי – מוכח להתרכז בארץ אבותיו ולהקים לו מדינה על מיליוני תושביה, עם צבא, צי ואויריה להגנת קיומו, תרבותו ועתידו. אחרת, הרי במוקדם או במאוחר, עקב פרעות, או במלחמת עולם שלישית, הוא יושמד ויחרב. ב. העם העברי מוכרח להלחם במלחמה ממשית על ארץ מולדתו. אם לא יעשה כן, שום בגורם בין לאומי לא יעזור לו, שום הצהרה ושום מנדט לא יועילו לו; ארץ ישראל לא תהיה לביתו הלאומי, אלא במוקדם או במאוחר, ייהפך, חלילה, "הבית הלאומי" בארץ ישראל, על כל הישגיו המשקיים והתרבותיים, לקבר אחים של תקוות ישראל ולשל בני ציון גם יחד.

לכן הננו מאמינים כי ה"טירוף" שלנו, זוהי תבונת האמונה המובילה לגאולת העם. ואילו "התבונה" של הגבאים, זהו טירוף התבוסנות המוליך לקראת חורבן העם.

אנו נלחמים ונלחם, בעצם ה"סטטוס" של הגיטו, ולא על השפעה במוסד זה או אחר. לכן התקפנו, ונתקיף, את שלטון הדיכוי; ורק אותו. בכלל, אין אנו נלחמים ל"שלטון" אלא לשלטון עברי.ולא איכפת לנו, מי יעמוד בראש הממשלה העברית שתגשים את שיבת ציון.

בין פצצות ההפחדה של מר גולומב ישנה עוד אחת, האיומה ביותר. שמה: מלחמת אחים. "נציג הכוח העברי" מוכן גם לזאת. הוא העמיד בפניו מטרה קדושה: להשקיט את ארץ-ישראל ולדכא כל סימני מרדנות נגד משטר-סטרומה...ואם אנו נמשיך להתקיף את השלטונות, הרי בינהם לבינינו יועמד, לפי הוראתו של מר גולומב, כוח עברי. ואז תפרוץ מלחמת אחים. זו היתה טעותו השלישית שלמר גולומב לא תהיה בארץ-ישראל מלחמת אחים. כדי שהיא תפרוץ, דרושים לא רק שני מחנות, אלא גם שני "רצונות". ולנו אין כל רצון להלחם באחינו המוטעים. אנו בטוחים שגם הם, בהמוניהם, אינם מוכנים להקים חומת ברזל בינינו לבין המשטר, השנוא על כולנו.אלא מה? "המחסלים" ימצאו, אולי, כפי שאמנו לעיל, כמה שכירים מחוסרי מצפון. אבל גם אז לא תהיה מלחמת אחים. לכל היותר תהיה רציחת אחים, בידי שכירים שפלים.

תשובה פשוטה וקצרה בפינו. למדנו אותה מפי תרומפלדור: אין דבר. אנו שליחים של עם נצחי, של ארץ נצחית, של רעיון נצחי. אנו חניכיה של מכונת הפלדה הידועה. אי אפשר להכניענו, או לשבור אותנו. אפשר, אולי, להשמידנו השמדה פיסית. אך גם אז לא ננוצח. כי במקומנו יבואו אחרים. מכל המחנות, גם ממחנה המקללים של היום. סבלנו לא יהיה לשוא; דמנו לא ישפך חינם. כי ממנו יצמח עץ החופש בארצנו; עץ החיים לעמנו.