הישיבה השישים–ושבע של הכנסת העשירית יום חמישי, ט` באדר התשמ"ב 4 במרס 1982 – ישיבה מיוחדת לכבודו של נשיא צרפת מר פרנסואה מיטראן

דברי הכנסת: מליאת הכנסת
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
דברי הכנסת ט' אדר התשמ"ב, 4 במרץ 1982

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

הצדק הוא קטיגוריה מוחלטת והוא פועל מחוץ, מעבר, מעל לזמן.
המהפכה הצרפתית, זו המהפכה היחידה בתולדות אנוש, שהביאה חירות וקדמה לא רק לעם הצרפתי אלא לעמים רבים אחרים.
המהפכה הצרפתית קמה נגד עריצות מבית. היא קראה לחירות, לשוויון, לאחווה, והיא קידמה את האנושות כולה, בקפיצת דרך אדירה.
האוטונומיה המלאה שאנחנו מציעים, על–פי הסכמי קמפ–דייוויד, להעניק לתושבים הערבים ביהודה, בשומרון ובחבל–עזה? במסמך שהגשנו לפני שבועות מספר לממשלת ארצות–הברית ולממשלת מצרים הצענו כי לרשות המינהל העצמי, המועצה המינהלית, יימסרו הסמכויות האלה: 1. משפטים; 2. חקלאות; 3. כספים; 4. שירות אזרחי; 5. חינוך ותרבות; 6. בריאות; 7. שיכון ועבודות ציבוריות; 8. תחבורה ותקשורת; 9. עבודה ורווחה; 10. רשויות מקומיות; 11. משטרה מקומית; 12. ענייני דת; 13. תעשייה, מסחר ותיירות. משתקום מועצה מינהלית זו, שתיבחר באורח דמוקרטי, ותופעל, אנחנו נוציא מן השטחים האלה את הממשל הצבאי. יהיו אלה שני שינויים היסטוריים בחייהם של התושבים הערבים של יהודה, שומרון ועזה. בפעם הראשונה תהיה להם נציגות נבחרת, אשר תטפל באורח חופשי, ללא כל התערבות מצדנו, בענייניהם היומיומיים. הממשל הצבאי יוצא. לא היה מצב כזה בימי השלטון הטורקי, בימי השלטון הבריטי, בימי השלטון הירדני ובימי השלטון המצרי.  
אדוני נשיאה של הרפובליקה הצרפתית, ידידנו היקר, אני מבקש היום הזה להפקיד בידיך רעיון מסוים, החורג מגבולותיה של ארצנו. אני מציע, שתקבל על עצמך לפעול למען חתימת אמנה ים–תיכונית. הצעתי היא, כי כל העמים השוכנים לחופי הים–התיכון, מצפון ומדרום, ממזרח וממערב, בני שלוש הדתות המונותאיסטיות – היהדות, הנצרות והאסלאם – יחתמו על אמנה משותפת, שאלה יהיו עיקריה: א. שום עם מעמים אלה לא ייזום פתיחת מלחמה נגד רעהו; ב. כל סכסוך ביניהם ימצא פתרונו בדרך המשא–ומתן; ג. המלחמה לא תשמש עוד מכשיר המדיניות שלהם.
בוודאי שמת לב, אדוני הנשיא, כי בדברים האלה יש הד לחוזה לוקרנו, לאמנת קלוג–בריאן ולמגילה האטלנטית. לכבוד לי להודות בכך. לא השתמשתי בנוסח המדויק של חוזה לוקרנו, הקובע התחייבות הדדית: לא לתקוף, לא לפלוש ולא לאסור מלחמה, אלא במקרה של הגנה לאומית לגיטימית, או – במלים אחרות: השימוש בזכות זו להגנה עצמית מתיר גם התקפת נגד ופלישה לתוך המדינה התוקפנית. למדנו מהניסיון. אין צורך לקבוע את היוצא מן הכלל הזה, אם אנו כותבים, ששום מדינה לא תיזום פתיחת מלחמה נגד רעותה. במלים אחרות, ברור שאם מדינה מותקפת, יש לה מלוא הזכות להגנה לאומית עצמית, כפי שגם נאמר בסעיף 51 למגילת האו"ם. זה שהמלחמה לא תהיה מכשיר המדיניות נלקח מאמנת קלוג–בריאן. האמנה ההיא לא עמדה, לצערנו, לאנושות כאשר הרודנות הנציונל–סוציאליסטית השתלטה על לבה של אירופה. שני חוזים נחתמו עם התוקפן, ילוד השטן, זה של ספטמבר 1938 וזה של אוגוסט 1939, והם פתחו לפניו את דרך הדמים, פעם במערב ופעם במזרח. אבל אין זאת אומרת, שהרעיון עצמו נכשל. אנשים נכשלו, מנהיגים היו מוכים בסנוורים, עמים הוטעו, אבל הרעיון עצמו הוא נכון וגדול. אל נהסס לשוב אליו ולנסות להגשימו בימינו.
אנא, אדוני הנשיא, טול יוזמה, פנה אתה אל כל העמים השוכנים באזור, שהוא עריסת התרבות האנושית, והצע להם, בשינויים שאתה תמצא לנכון לעורכם, את האמנה הים–תיכונית הזאת.
עולמנו מחולק, בימים אלה, מבחינות רבות, לעמים דמוקרטיים ולמשטרים טוטליטריים, לצפון ולדרום, לעמים שבעים ולעמים רעבים, למדינות מתועשות ולמדינות מתפתחות, למדינות הנותנות שלום לאזרחיהן ולמדינות שבהן משתוללות מלחמות דמים פנימיות. הבה ננסה להביא לחלוקה אחרת של העולם, לחלוקתו לאזורי שלום. יקום נא אזור שלום ים–תיכוני; יקום נא אזור שלום אטלנטי, בלטי, פציפי, ועוד. על–ידי הקמת אזורי שלום כאלה, יוקם ואולי אף יובטח שלומה של האנושות, בימי הסכנה האיומה של השמדה הדדית המרחפת מעליה.