דרכה של ממשלה לאומית ליבראלית הנאום המלא בפתיחת הועידה הארצית החמישית של תנועת החרות בהיכל התרבות בתל-אביב 24/11/1958

מאמר עיתון:
חרות
מראה מקום:
מאמר עיתון ט"ז כסלו התשי"ט, 28 בנובמבר 1958
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

אם העם יתן בנו אמון להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה - מה נעשה בשטח המדיני? ראשית - תיתם תקופת ההתכחשות לאמת היסטורית, ולזכות נצחית, התכחשות המזעזעת את היסודות המוסריים עליהם בנתה ונבנתה תנועת השיבה המיוחדת במינה בתולדות האנושות, המערערת את מוסד האומה והנוער, הפוגעת במעמדה בהבינלאומי של ישראל, הדוחפת אותה להתגוננות הרת אסונות. על דעת האומה, לידיעת העמים, על אפם של אוייבים, לשמחתם של ידידים - תודיע הממשלה הלאומית הליברלית של ישראל, כי זכותו של העם היהודי, על ארץ ישראל, בשלימותה ההיסטורית זכות נצחית היא שאינה ניתנת לערעור. זו לא תהיה הצהרה, לא הכרזה, אלא מעשה מדיני רב משמעות היסטורית לדור הזה ולדורות הבאים...
...שנית - ישראל לא תבקש עוד משום מעצמה או קבוצת מעצמות, ערובה חד צדדית לקיומה או לשטח עליו חלה ריבונותה למעשה. שמונה שנים חלפו מאז החלה הריצה אחר הערובה. אנו אמרנו כי היא לא תינתן. היום יש אפשרות לכל אזרח בישראל לשפוט, אבחנתו של מי היתה נכונה, שלנו או של שלות שרי החוץ דבית מפא"י? אולם יש מלאה אשר אף על פי שתכלית אין לה, עצם עשייתה מביאה נזק. משל למה הדבר דומה? - איש מחפש זהב בנחלתו שאיננו, ובחיפושיו יחפור בורות. את הזהב לא ימצא, אך את נפשו, את נפש בניו, את נפש שכניו - יסכן. הערובה לא ניתנה ולא תינתן. אולם עצם בקשתה מעמידה את ישראל במצב בו אין היא צריכה בו אין היא יכולה, בו אסור לה להמצא. לאמור: ישראל מפחדת מפני אוייביה, ישראל מבקשת חסות זרים, ישראל מצפה שחיילים זרים בעת סכנה ביום פקודה, ישפכו דמם לא למען ארצם, אלא למענה. במקום בקשת ערובה חד-צדדית, תחתור ישראל לכריתת בריתות הדדיות. יש מלאה אשר עצם עשייתה מביאה תועלת, משל למה הדבר דומה? נתקבלה החלטה לסלול כביש; עדי סלילתו מיישרים את הדרך. ברית עם עמים ידידותיים, ועם מדינות ידידותיות, היא מדיניות מעשית, אשר הבשילה ועוד תבשיל פירותיה...
אולם אנו, עוד בהיותנו באופוזיציה, עמלנו ונוסיף לעמול למען הידידות בין צרפת ובין ישראל, יש לכרות ברית ביניהן...אולם ברית זו חשובה לא רק לישראל. חלפו הימים בהם מנהיגי ישראל אמרוN24:N50, רצו לומר, יכלו לומר: מי אנו? מה כוונו? עפר ועפר אנחנו, ערך רב, לברית הדדית זאת, לשתי המדינות. יהיה לה לצרפת בעל-ברית נאמן, כפי שרק ישראל יכול להיות, בארץ הבריח של שלוש היבשות, באזור בו צרפת עדיין לא סיימה את תפקידה. אנו מדינה קטנה; צרפת מדינה גדולה; אל תורידו ראש, אזרחי ישראל... ברית זו מבחינתה של צרפת לא תהיה רק עם מדינת ישראל, למעשה זאת תהיה ברית משולשת: ישראל - צרפת - העם היהודי... אנו רואים בענין זה ענין לאומי ממדרגה ראשונה, אנו מאחלים איפוא שברית צרפת-ישראל, תחתם עוד בימים בהם קיימת בישראל, ממשלה, אשר אנו רוצים להוריד אותה - ונוריד אותה...
..שלישית – ישראל לא תחזור עוד על בקשות חד-צדדיות לשלום ללא תנאים עם עמי ערב... היתה מלחמה בין מדינת ישראל לבין עמי ערב מסויימים. אין הכרח אין צורך, אין אפשרות, אין יכולת לקיים מלחמה נצחית בין עמים, וכפי שהיה מקובל, אחר כל מלחמה בין עמים שונים, כן תציג הממשלה החדשה בישראל בפני עמי ערב את הברירה הידועה: או כתב של חוזה שלום, או עובדה של יחסי שלום, נבהיר את התנאים לחוזה שלום כתוב וחתום, והם:1) הוצאת כל החילות הזרים, או פרוקם, משטחה ההיסטורי של ארץ ישראל, מערב ומזרחה לירדן. 2) הכרה בארץ ישראל המאוחדת כמדינה עברית, בה ינתן, בסיוע בינלאומי, שיקום מלא לפליטי מלחמת 1948 שיבחרו לחיות בה כאזרחים נאמנים, ויובטח שויון זכויות מוחלט לכל תושבי ישראל, ללא הבדל מוצא, עדה ודת. 3) תשלום פצויים על נזקי התוקפנות שנגרמו לישראל. החזרת שוויו של הרכוש היהודי שהופקע בארצות ערב. אם, וכל עוד, חוזה שלום כזה לא הושג ולא נחתם, תציע הממשלה החדשה לעמי ערב את האפשרות השניה, והיא: קיום יחסי שלום, ונבהיר מהי מהותם: 1) ביטול מפורש של מצב המלחמה המוכרז והקיים. 2) הימנעות מוחלטת מכל התקפה ישירה או עקיפה. 3) לא איומי מלחמה ולא הכנות למלחמה. 4) קץ למלחמה הכלכלית נגד ישראל. 5) חיסול המצור ביבשה ובנתיבי הים הבינלאומיים. באין חוזה שלום כתוב וחתום, באין יחסי שלום הלכה למעשה, עולה הבעייה של זכות להגנה לאומית עצמית, המוכרת במשפט הבינלאומי. אם עמי ערב בוחרים להכריז, לקיים ולעשות מצב מלחמה ביניהם לבינינו, משתמע, כי זכותנו להגנה לאומית עצמית, כוללת יוזמה הגנתית. מפלגה אחרת בישראל מכנה זו הגנה יזומה, אנו משערים כי ,,יוזמה הגנתית" הוא יותר מדוייק. אבל עלינו להוסיף, כי אין זו אלא שאלה של מונח שאיננו קובע; התוכן הוא המכריע. יוזמה הגנתית או הגנה יזומה הם מונחים שונים, למעשה זהים בתוכנם של הרעיון הגדול, אשר אנו נושאיו. התוכן האמיתי והמדיני של זכות ההגנה הלאומית העצמית של מדינה מוקפת אוייבים, המכריזים על רצונם למחות אותה מעל פני האדמה...
... שביעית – נשאף להבנה, לידידות, לכבוד הדדי ולשתוף פעולה, עם עמי אסיה ואפריקה... לא נשאיר ספק ביחס לשאלה, מה מקומה של מדינת ישראל בעולם הזה. לשאלה זו שלוש בחינות. אחת גאוגרפית, במידה שיש לה ערך בתקופת מטוס הדחף האזרחי, הלאמבחינה זו ישראל היא חלק של אסיה. מן הבחינה השניה, התרבותית, ישראל מחדשת את תרבות העברים הקדמונית. שלישית, מבחינת הציוויליזציה. ישראל היא המשכה הים-תיכוני של אירופה. בקובעי את העובדה הזאת, אין בכך כל שמץ של התנשאות כלפי עמי אסיה ואפריקה, להיפך, בזה יתבטא יחס הכבוד שלנו אליהם. כי ברבות הימים יקבלו כל עמי אסיה וכל עמי אפריקה את שיטות הייצור, את תנאי הייצור, את יחסי הייצור של אירו אמריקה ולא להיפך. אנו מאמינים בשוויון תוך עליה, לא בשוויונות תוך ירידה. כך נושיט ידנו, יד ידידים מכבדים ומכובדים, לכל עמי אסיה ואפריקה.
שמינית – הממשלה החדשה תעשה מאמץ מיוחד כדי להביא לשנוי המצב הבלתי נורמלי, בו רוב השגרירויות והצירויות של המעצמות והמדינות, אשר נציגיהן מגישים כתב האמנתם לנשיא המדינה, נמצאות מחוץ לירושלים... אין להשלים עם מצב בלתי נורמלי, בלי נסיון לשנותו. אנו מקוים כי יבוא יום ולא ירחק בו כל, לפחות רוב, השגרירויות של המעצמות והמדינות הידידותיות, תמצאנה לא בתל-אביב, או ברמת גן אלא בירושלים הנצחית, בירת ישראל.
...שנית - ישראל לא תבקש עוד משום מעצמה או קבוצת מעצמות, ערובה חד צדדית לקיומה או לשטח עליו חלה ריבונותה למעשה. שמונה שנים חלפו מאז החלה הריצה אחר הערובה. אנו אמרנו כי היא לא תינתן. היום יש אפשרות לכל אזרח בישראל לשפוט, אבחנתו של מי היתה נכונה, שלנו או של שלות שרי החוץ דבית מפא"י? אולם יש מלאה אשר אף על פי שתכלית אין לה, עצם עשייתה מביאה נזק. משל למה הדבר דומה? - איש מחפש זהב בנחלתו שאיננו, ובחיפושיו יחפור בורות. את הזהב לא ימצא, אך את נפשו, את נפש בניו, את נפש שכניו - יסכן. הערובה לא ניתנה ולא תינתן. אולם עצם בקשתה מעמידה את ישראל במצב בו אין היא צריכה בו אין היא יכולה, בו אסור לה להמצא. לאמור: ישראל מפחדת מפני אוייביה, ישראל מבקשת חסות זרים, ישראל מצפה שחיילים זרים בעת סכנה ביום פקודה, ישפכו דמם לא למען ארצם, אלא למענה. במקום בקשת ערובה חד-צדדית, תחתור ישראל לכריתת בריתות הדדיות. יש מלאה אשר עצם עשייתה מביאה תועלת, משל למה הדבר דומה? נתקבלה החלטה לסלול כביש; עדי סלילתו מיישרים את הדרך. ברית עם עמים ידידותיים, ועם מדינות ידידותיות, היא מדיניות מעשית, אשר הבשילה ועוד תבשיל פירותיה...
אולם אנו, עוד בהיותנו באופוזיציה, עמלנו ונוסיף לעמול למען הידידות בין צרפת ובין ישראל, יש לכרות ברית ביניהן...אולם ברית זו חשובה לא רק לישראל. חלפו הימים בהם מנהיגי ישראל אמרוN24:N50, רצו לומר, יכלו לומר: מי אנו? מה כוונו? עפר ועפר אנחנו, ערך רב, לברית הדדית זאת, לשתי המדינות. יהיה לה לצרפת בעל-ברית נאמן, כפי שרק ישראל יכול להיות, בארץ הבריח של שלוש היבשות, באזור בו צרפת עדיין לא סיימה את תפקידה. אנו מדינה קטנה; צרפת מדינה גדולה; אל תורידו ראש, אזרחי ישראל... ברית זו מבחינתה של צרפת לא תהיה רק עם מדינת ישראל, למעשה זאת תהיה ברית משולשת: ישראל - צרפת - העם היהודי... אנו רואים בענין זה ענין לאומי ממדרגה ראשונה, אנו מאחלים איפוא שברית צרפת-ישראל, תחתם עוד בימים בהם קיימת בישראל, ממשלה, אשר אנו רוצים להוריד אותה - ונוריד אותה...
..שלישית – ישראל לא תחזור עוד על בקשות חד-צדדיות לשלום ללא תנאים עם עמי ערב... היתה מלחמה בין מדינת ישראל לבין עמי ערב מסויימים. אין הכרח אין צורך, אין אפשרות, אין יכולת לקיים מלחמה נצחית בין עמים, וכפי שהיה מקובל, אחר כל מלחמה בין עמים שונים, כן תציג הממשלה החדשה בישראל בפני עמי ערב את הברירה הידועה: או כתב של חוזה שלום, או עובדה של יחסי שלום, נבהיר את התנאים לחוזה שלום כתוב וחתום, והם:1) הוצאת כל החילות הזרים, או פרוקם, משטחה ההיסטורי של ארץ ישראל, מערב ומזרחה לירדן. 2) הכרה בארץ ישראל המאוחדת כמדינה עברית, בה ינתן, בסיוע בינלאומי, שיקום מלא לפליטי מלחמת 1948 שיבחרו לחיות בה כאזרחים נאמנים, ויובטח שויון זכויות מוחלט לכל תושבי ישראל, ללא הבדל מוצא, עדה ודת. 3) תשלום פצויים על נזקי התוקפנות שנגרמו לישראל. החזרת שוויו של הרכוש היהודי שהופקע בארצות ערב. אם, וכל עוד, חוזה שלום כזה לא הושג ולא נחתם, תציע הממשלה החדשה לעמי ערב את האפשרות השניה, והיא: קיום יחסי שלום, ונבהיר מהי מהותם: 1) ביטול מפורש של מצב המלחמה המוכרז והקיים. 2) הימנעות מוחלטת מכל התקפה ישירה או עקיפה. 3) לא איומי מלחמה ולא הכנות למלחמה. 4) קץ למלחמה הכלכלית נגד ישראל. 5) חיסול המצור ביבשה ובנתיבי הים הבינלאומיים. באין חוזה שלום כתוב וחתום, באין יחסי שלום הלכה למעשה, עולה הבעייה של זכות להגנה לאומית עצמית, המוכרת במשפט הבינלאומי. אם עמי ערב בוחרים להכריז, לקיים ולעשות מצב מלחמה ביניהם לבינינו, משתמע, כי זכותנו להגנה לאומית עצמית, כוללת יוזמה הגנתית. מפלגה אחרת בישראל מכנה זו הגנה יזומה, אנו משערים כי ,,יוזמה הגנתית" הוא יותר מדוייק. אבל עלינו להוסיף, כי אין זו אלא שאלה של מונח שאיננו קובע; התוכן הוא המכריע. יוזמה הגנתית או הגנה יזומה הם מונחים שונים, למעשה זהים בתוכנם של הרעיון הגדול, אשר אנו נושאיו. התוכן האמיתי והמדיני של זכות ההגנה הלאומית העצמית של מדינה מוקפת אוייבים, המכריזים על רצונם למחות אותה מעל פני האדמה...
... שביעית – נשאף להבנה, לידידות, לכבוד הדדי ולשתוף פעולה, עם עמי אסיה ואפריקה... לא נשאיר ספק ביחס לשאלה, מה מקומה של מדינת ישראל בעולם הזה. לשאלה זו שלוש בחינות. אחת גאוגרפית, במידה שיש לה ערך בתקופת מטוס הדחף האזרחי, הלאמבחינה זו ישראל היא חלק של אסיה. מן הבחינה השניה, התרבותית, ישראל מחדשת את תרבות העברים הקדמונית. שלישית, מבחינת הציוויליזציה. ישראל היא המשכה הים-תיכוני של אירופה. בקובעי את העובדה הזאת, אין בכך כל שמץ של התנשאות כלפי עמי אסיה ואפריקה, להיפך, בזה יתבטא יחס הכבוד שלנו אליהם. כי ברבות הימים יקבלו כל עמי אסיה וכל עמי אפריקה את שיטות הייצור, את תנאי הייצור, את יחסי הייצור של אירו אמריקה ולא להיפך. אנו מאמינים בשוויון תוך עליה, לא בשוויונות תוך ירידה. כך נושיט ידנו, יד ידידים מכבדים ומכובדים, לכל עמי אסיה ואפריקה.
שמינית – הממשלה החדשה תעשה מאמץ מיוחד כדי להביא לשנוי המצב הבלתי נורמלי, בו רוב השגרירויות והצירויות של המעצמות והמדינות, אשר נציגיהן מגישים כתב האמנתם לנשיא המדינה, נמצאות מחוץ לירושלים... אין להשלים עם מצב בלתי נורמלי, בלי נסיון לשנותו. אנו מקוים כי יבוא יום ולא ירחק בו כל, לפחות רוב, השגרירויות של המעצמות והמדינות הידידותיות, תמצאנה לא בתל-אביב, או ברמת גן אלא בירושלים הנצחית, בירת ישראל.

אם העם יתן בנו אמון להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה, מה נעשה בשטח הכלכלי-חברתי? כדי להשיב לשאה זו, חובה עלינו, בראש ובראשונה, לקבוע עובדות יסוד... יוצא כי קו ההתפתחות הוא לריבוי הגרעון המסחרי ולהתרחקות ממשק הנושא את עצמו, משק המכסה את הוצאות הייבוא שלו על ידי הכנסות הייצוא שלו... מלבד תנודות קלות קו ההתפתחות בהשקעות חוץ מוביל מטה...במשך השנים מ-1947 עד 1957 היתה התפתחות מסויימת למשק הקרוי ,,הסתדרותי". המזכיר הכללי של ההסתדרות סיפק לנו את המספרים היסודיים ביחס לשלשת הקונצרנים העיקריים שלה... המחזור של שלושת הקונצרנים ב-1947 – 34 מיליון לירות; וב-1957 – 822 מיליון לירות. אנחנו חושבים שיש קשר בין שני קוי ההתפתחות האלה. קשר של סיבה ותוצאה. הוא התבטא גם בבשורה המצויינת למשקיעי חוץ, שהיתה בפי המזכיר הכללי של ההסתדרות, לאמור: המשק במדינת ישראל הוא בששים אחוז, כבר משק ממלכתי צבורי, והסתדרותי, ורק ארבעים אחוז משק פרטי. ובתוך ארבעים אחוז אלה יש דם סוגים שהם בעצם אינם מסוגי המשק הפרטי. לכן אומר המזכיר הכללי של ההסתדרות: לא נותרו אלא איים של המשק הפרטי והים הגדול המקיף אותם הוא של המשק הממלכתי, תבורי והסתדרותי. והרמז הוא – אי אפשר ןמר אם ירצה השם, כי הדבר הוא בשביל עמנו – אלא אם תרצה ההסתדרות, יציפו גלי הים הסוערים האלה את האיים האחרונים ובעוד זמן נחיה כולנו במשק ממלכתי צבורי והסתדרותי בלבד. זו הסיבה והתוצאה. אין לומר, שהמשק ההסתדרותי התפתח כפי שהתפתח משום שהיו השקעות חוץ מעטות, אלא להיפף, משום שבכוחה של המדינה וכל מוסדותיה הגיעו הקונצרנים ההסתדרותיים לאן שהגיעו, היה מיעוט בהשקעות חוץ, ונראית בעליל ירידתן...מה נעשה כדי לשנות את המצב?... היכן הפתרון האמיתי?... ראשית – הממשלה הלאומית ליברלית תיקרא לכל בני עמנו ברחבי תבל; אחינו, בואו והשקיעו מהונכם, ממרצכם וכשרונכם במדינת ישראל. רכושכם לא יופקע. לא יושמו בדרככם שום מכשולים בירוקרטיים, לא תידרש מכם, לא במישרין ולא בעקיפין, לא במפורש ולא ברמיזה, שום שותפות צבורית. בניתן עולם ומלואו. בואו בנו את ארצנו הקטנה מען תהיה גדולה. והם, בהיותם בטוחים כי חדש הוא המשטר, לא מתנכל ולא מתנקש, ולא מתנגש – יבואו וישקיעו. זוהי אמונתנו. שנית נבטל את הפיקוח על המטבע הזר, כפי שדרשנו עוד לפני ארבע וחצי שנים, בועידתנו השלישית, למען ריבוי ההשקעות ולמען הנסיון, רב הסיכויים, לעשות את ישראל, מבחינה מסויימת, לשוויץ שניה, בנק בינלאומי. ביטול הפיקוח על המטבע הזר, זוהי הדרך להשגת שתי המטרות האלו. שלישית – נעשה מאמץ כדי לייצב את המטבע ולייצב את המחירים והא בהא תליא – ולייצב את השכר, תוך דירוגו הצודק מבחינת ההשכלה וההתמחות. רביעית – ננהיג ריפורמה יסודית בשיטת המסים, נשתית את השיטה על שתי יסודות: (1) ביטול כל אפליה. שוויון מוחלט בתשלום המס. כל עוד *קטע לא ברור באדא* קיימים מפעלים הסתדרותיים, הם יהיה חייבים בתשלום *לא ברור* מס בו חייו כל אזרח בישראל. (2) להשאיר בידי האזרח, בכל השכבות, חלק צודק *לא ברור* עמלו , כדי לעודדו לפריון גובר, ליזמה ולחסכון. חמשית -נביא בפני הכנסת חוק להפרדה בין איגוד מקצועי של עובדים או גוף פוליטי, לבין בעלות על מפעלים עסקיים... לא תהיה כל נוקשות בקביעת מעמד זה. תיבדקנה הדרכים המועלית ביותר וביניהן: (1) שחרור הקואופרטיבים הקיימים מכל תלות יורידית, או מדינית, באיגוד המקצועי. (2) העברת מפעלי יסוד מיוחדים, כגון מקורות, לבעלת המדינה. (3) הפיכת מפעלים לקואופרטיבים של העובדים המועסקים בהם עצמם. (4) הפיכת מפעלים לחברות ציבוריות, או פרטיות. אנו משוכנעים שחוק ההפרדה הוא לא לרעת האיגוד המקצועי אלא לטובתו. אנחנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, רואים באיגוד המקצוע של עבודים ופועלים, גורם בקידמה האנושית. אנו איננו מאמינים שהאדם אשר נולד קבצן, חייב כקבצן למות. אנחנו מאמינים באמת של בצלם אלהים נוצר, ולכל אדם, ולכל בני משפחתו, יש להבטיח קיום בכבוד. ואם איגוד מקצועי מייצג את האינטרסים של חסרי קיום; או של חסרי קיום בכבוד הרי הוא גורם, כפי שאמרנו, בקידמה האנושית הגדולה. ששית – נביא הצעת חוק נגד קרטלים למיניהם. אנחנו איננו מאמינים שרק קרטלים הסתדרותיים יש לבטל; גם קרטלים פרטיים יש לפרקם. יוזמה פרטית אין כמוה כמכשיר לפיתוחו של משק. התנאי הוא שהיזמה הפרטית, תהיה יוזמה חפשית, בלי קרטלים ציבוריים או פרטיים בלי קונצרנים, בלי טרסטים. כך נבנה את ישראל. שביעית – נציע ביטוח בריאות ממלכתי... כאשר נמצאו רופאים בישראל, שהשליכו מאחרי דלתם פגועים שותתי דם, משום שכך נצטוו על ידי מי שנצטוו, באתם, אתם, רופאיה של קופת-חולים – אך לא רק אתם – אחד מאלה שלא נימנו עליכם, נזכיר היום: ידידינו המצויין, אחד מגדולי הרופאים בישראל, הפרופסור מרכוס. -הוא ואתם הכנתסם אותם, טפלתם בהם, חבשתם פצעיהם, הסתרתם אותם ממבקשי נפשם, העברתם אותם לידינו. תבוא הברכה עליכם, ידידינו, ליובלכם. אולם, אם נאחנו נרכיב את הממשלה ונעמוד בראשה, נמיע בטוח בריאות ממלכתי. לא נהסס להציע שקופת חולים לעובדים לאומיים, תעבור מן העולם הזה, יחד םע קופת חולים של ,,הסתדרות העובדים הכללית", יחד עם כל קופות החולים, למען בריאות העם, למען מדינת ישראל,למען יהיה צדק ויושר גם בריפוי של חולי ישראל. שמינית – ננהל מדיניות של תעסוקה מלאה. אנחנו דוחים את האסכולה החדישה, לפיה, אם תהיה אבטלה, לא אכפת. איכפת מאד. אנחנו חושבים שאבטלה היא חולי אורגאני של כל החברה, האכול בה כל חלקה טובה. הבטלה מעבירה על הדעת; האבטלה עלולה להעביר על הדעת. אנחנו רוצים במדינה בה תהיה תעסוקה מלאה. אבל, אם, כתוצאה של התפתחותח, שאין לחזות אותה מראש, חס וחלילה, מישהו בישראל לא תהיה לו עבודה, אנחנו רוצים, שיהיה, למען עזור לו, ביטוח ממלכתי נגד אבטלה. אנחנו חושבים שאסור להפקיר אדם, כל אדם. יש לדאוג לאדם, לכל אדם, ואינו אשם בביטולו מן העבודה. אל קוי יסוד שנציע כדי לשנות את המצב השמקי והחברתי מיסודו. אבל עלינו להוסיף דברי הסבר. אלו שתי ההשקפות הניצבות היום בישראל – סוציאליזם וליברליזם. הסוציאליזם שלהם פרושו: משק התלוי בחסדי זרים, נישול המעמד הבינוני והחרבתו, שעבוד הפועל ועוני. הליברליזם שלנו פירושו: הקמת משק נושא את עצמו, קיום המעמד הבינוני והתפתחותו, שחרור הפועל ורווחתו. איך אין הליברליזם של המחצית השניה למאה העשרים, דומה למה שנקרא ליברליזם במחצית הראשונה למאה התשע עשרה.

אחת הסיבות, שבגללן אני שונא את הפשיזם משחר נעורי, היה שיש בו אלמנטים לא מעטים של הקומוניזם.

רביעית – נערוך שינוי יסודי במעמדו של הש.ב. שרותי בטחון פנימיים חשאיים הם, בימינו כוח בל יגונה. אבל העם, המאמין, כי באחרית הימים לא ישא גוי אל גוי חרב, זכאי אף חייב, להביא את אמונתו, כי יבוא יום ולא ישלח גוי אל גוי מרגל; ויבוא יום ולא תשלח ממשלה בלש אחר אזרח. אבל, לעת עתה היום הזה נראה רחוק. לכן דרושים שרותי בטחון פנימיים חשאיים. אולם, הש.ב. שלנו, אם מותר לומר כך, משלב שני תפקידים ושני פיקודים בבת אחת: את התפקיד של מלחמה נגד תככי האוייב החיצוני ואת התפקיד של שמירת בטחון הפנימי. אנחנו חושבים, ששלוב כזה מביא נזק חמור לתפקיד העיקרי המכריע של כל שירותי הבטחון; להלחם במרגלים ובמחבלים, באויב הרוצה לכלותנו. נוסף על כך, שילוב כזה הוא מסוכן מאוד לחרותו של האזרח ובטחונו האישי. בארצות-הברית של אמריקה קיים מוסד ששמו "סוכנות המודיעין המרכזית", וקיים מוסד נפרד ששמו "הלשכה הפדרכלית לחקירות". הסוכנות הראשונה – כלפי חוץ; הלשכה השניה – כלפי פנים. שני אנשים נפרדים עומדים בראשם. בינהם, כמובן יש קציני קשר. אצלנו, בידי אדם אחד, האוהב משום מה לעסוק בבילוש וריגול ובכל הדברים נעימים אחרים, התרכזו שני התפקידים האלה. בהפרדתם אנחנו רואים צורך חיוני למדינת ישראל, גם לבטחונו, גם להבטחת חרות אזרחיה. אנחנו נציע, כי יקום שרות בטחון חיצוני מיוחד, שיימצא תחת פיקוחו של המטה הצבאי, ויקום שרות בטחון מיוחד שימצא בתוך מטה בילוש, אין זאת אומרת שצריך תמיד להיות ראש ממשלה, העוסק בדברים כאלה.

בהזדמנות זו רציתי לומר משהו על הממונה על הש.ב. דהיום. שמו של הממונה על הש.ב. הוא –X. אבל אם אדם נושא את השםXאסור לו להפגש עם עתונאי, למסור לו ראיון ולא להתייצב בפני שאר העתונאים, כדי לעמוד בפני שאלותיהם. לו הם, כל שאר העתונאים ידעו מי זה האיש, היו בודאי רוצים לשאול אותו. וביחוד, בימים אלה, יה נציג עתון אחד, מעונין מאוד להציג לו שאלות. אבל הוא איננו. הוא –X. מי שנושא את השם –Xחייב להחריש. אין שום סיבה שהממונה על שרות הבטחון הפינמי ישא את השםX. כאשר אנחנו נקים אותו שמו יהיה גלוי לפני אזרחי המדינה ויוכלו עתונאים לבוא ולהציג לו שאלות. השמות האלה גלויים בכל הארצות החפשיות. אולם, עם אנשי מפא"י, קורה לפעמים, דבר משונה: מתי שיש צורך לרדת למחתרת – הם עולים; ומתי שאיןצורך במחתרת – הם יורדים.
חמישית – אנחנו נציע שינוי בהרכב הממשלה. ביחוד יש משרד אחד שהוא נראה לנו לא דרוש. זהו משרד המשטרה. ואל נא תטעו. כאשר דיברתי על שרות בטחון פנימי, אמרתי, שהוא צריך להיות מסונף למטה המשטרה. אבל משרד המשטרה אינו דרוש. השר, העומד בראש משרד זה, הוא אדם נעים הליכות. אבל משרדו מיותר. יש מקרים בממשלה הזאת, שהמצב בהם הוא הפוך.

ראשית - על פי הבטחתנו נביא בפני הכנסת הצעה לחוקת יסוד, אשר תבטיח את חרות האדם, תקבע את זכויות האזרח וחובותיו, תגדיר את סמכויותיהן של הרשויות, תערוב לחופש המצפון והאמונה הדתית ולשוויונו בפני החוק של כל תושב ללא הבדל מוצא, עדה ודת, מין ומעמד. ותשליט את עליונות המשפט. מהי עליונות המשפט? – אנחנו נציע שלבית-המשפט העליון תינתן הסמכות, לארח חקיקת חוקת היסוד, לקבוע אם החוקים המתקבלים על ידי הכנסת עומדים בהתאמה לחוקה, או סותרים אותה. יש לכך תקדים בארצות הברית של אמריקה. נכון, יש גם תקלות מסוימות הקשורות במוסד משפטי ואזרחי כזה. אבל הנסיון הוכיח, שמעיקרו מוסד זה מבטיח את חרות האדם מפני התנקשות גם של רוב בבית ה נבחרים. וכאשר מאחורינו יעמוד רוב בבית הנבחרים שלנו, נגיד – נעשה ונקיים – גם את רוב בבית הנבחרים צריך להגביל מבחינת הבטחת חרות האדם והאזרח על ידי עליונות המשפט. ואם החוקה תתקבל, אנחנו נציע שאחד מסעיפיה יקבע משאל עם בישראל.
בקשר עם הרעיון הזה, שהוא כמובן, איננו מקורי שלנו, - המוסד קיים במדינות דמוקרטיות אחרות, אבל אנחנו היחדים שהבאנו אותו בפני עמנו, וכל המפלגות, ללא יוצאת מהכלל, דחו אותו – ישנה עכשיו איזו התעוררות מיוחדת, בעיקר בתי מפלגות. בתוא עליהן הברכה, על התעוררותן כלפי הרעיון של משאל עם. שהם דחו אותו כבונפרטיסטי. דיקטטורי, מטעה את העם, הורס את הדמוקרטיה, עוקף את הכנסת. אבל ברצוני לומר דברים פשוטים: אי אפשר להיות נג המשאל ובעד המשאל. כפילות זו – אינני רוצה בליל הפתיחה של ועידתנו להשתמש במלים חריפות אך הן קיימות – כפילת זו לא תתקבל על דעתו של שום בן-אדם. בוואי לא של יהודי, שיש לו, לכל הדעות קצת שכל.
הדבר השני שאני רוצה לומר הוא: לו היה מתקיים משאל עם על שיטת הבחירות בישראל, על פי האמת, על פי הכנות, היה צריך, במשאל כזה, להציג, לכל אזרח, את השאלה הבאה: האם אתה מסכים שעל ידי שינוי שיטת הבחירות, תהיה מפא"י, שהיא מיעוט בעם, לרוב בכנסת? אתה מסכים – כן, או לא? כי זהו הנושא ואין אחר. אבל, כשנציע חוקה, נציע משאל עם. אנו מקוים שהוא יעזור לביסוס הדמוקרטיה והחופש בישראל.
שנית – נבטל את תקנות החרום הבריטיות הקולוניאליות.
שלישית – שנציע מערכת חוקים חדשה בישראל. בהזדמנות זו אני רוצה לברך, באופן מיוחד, את יוזמתו הברוכה של ידידנו, מר שופמן, בהגישו את הצעת החוק לעיצוב יחסים חדשים בין פקידי המדינה לבין אזרחיה. אני רוצה לומר, כי אם זכרוני אינו מטעני, הרי זהו החוק הראשון העומד להתקבל בכנסת, הבא, לא להגביל את זכויותיו של האזרח, אלא להגדיל אותן. במשך עשר שנים נתקבלו בכנסת חוקים. כולם הגבילו, צמצמו, את הזכויות האזרחיות. זו הפעם הראשונה, ביוזמתו של ידידנו, ובתמיכת יריביו בדלית ברירה, נתקבל חוק להגדלת, להעלאת, זכויותיו של האזרח.
נציע מערכת חוקים ישראליים בזה הכוון: חוקים המתאימים למדינת ישראל המחודשת, עצמיים, בלי זיקה למשפט זר, שישאבו מן המקור האדיר, מן המעיין המתגבר, של המשפט העברי.