דרכה של ממשלה לאומית ליבראלית הנאום המלא בפתיחת הועידה הארצית החמישית של תנועת החרות בהיכל התרבות בתל-אביב 24/11/1958

אם העם יתן בנו אמון להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה - מה נעשה בשטח המדיני? ראשית - תיתם תקופת ההתכחשות לאמת היסטורית, ולזכות נצחית, התכחשות המזעזעת את היסודות המוסריים עליהם בנתה ונבנתה תנועת השיבה המיוחדת במינה בתולדות האנושות, המערערת את מוסד האומה והנוער, הפוגעת במעמדה בהבינלאומי של ישראל, הדוחפת אותה להתגוננות הרת אסונות. על דעת האומה, לידיעת העמים, על אפם של אוייבים, לשמחתם של ידידים - תודיע הממשלה הלאומית הליברלית של ישראל, כי זכותו של העם היהודי, על ארץ ישראל, בשלימותה ההיסטורית זכות נצחית היא שאינה ניתנת לערעור. זו לא תהיה הצהרה, לא הכרזה, אלא מעשה מדיני רב משמעות היסטורית לדור הזה ולדורות הבאים...
...שנית - ישראל לא תבקש עוד משום מעצמה או קבוצת מעצמות, ערובה חד צדדית לקיומה או לשטח עליו חלה ריבונותה למעשה. שמונה שנים חלפו מאז החלה הריצה אחר הערובה. אנו אמרנו כי היא לא תינתן. היום יש אפשרות לכל אזרח בישראל לשפוט, אבחנתו של מי היתה נכונה, שלנו או של שלות שרי החוץ דבית מפא"י? אולם יש מלאה אשר אף על פי שתכלית אין לה, עצם עשייתה מביאה נזק. משל למה הדבר דומה? - איש מחפש זהב בנחלתו שאיננו, ובחיפושיו יחפור בורות. את הזהב לא ימצא, אך את נפשו, את נפש בניו, את נפש שכניו - יסכן. הערובה לא ניתנה ולא תינתן. אולם עצם בקשתה מעמידה את ישראל במצב בו אין היא צריכה בו אין היא יכולה, בו אסור לה להמצא. לאמור: ישראל מפחדת מפני אוייביה, ישראל מבקשת חסות זרים, ישראל מצפה שחיילים זרים בעת סכנה ביום פקודה, ישפכו דמם לא למען ארצם, אלא למענה. במקום בקשת ערובה חד-צדדית, תחתור ישראל לכריתת בריתות הדדיות. יש מלאה אשר עצם עשייתה מביאה תועלת, משל למה הדבר דומה? נתקבלה החלטה לסלול כביש; עדי סלילתו מיישרים את הדרך. ברית עם עמים ידידותיים, ועם מדינות ידידותיות, היא מדיניות מעשית, אשר הבשילה ועוד תבשיל פירותיה...
אולם אנו, עוד בהיותנו באופוזיציה, עמלנו ונוסיף לעמול למען הידידות בין צרפת ובין ישראל, יש לכרות ברית ביניהן...אולם ברית זו חשובה לא רק לישראל. חלפו הימים בהם מנהיגי ישראל אמרוN24:N50, רצו לומר, יכלו לומר: מי אנו? מה כוונו? עפר ועפר אנחנו, ערך רב, לברית הדדית זאת, לשתי המדינות. יהיה לה לצרפת בעל-ברית נאמן, כפי שרק ישראל יכול להיות, בארץ הבריח של שלוש היבשות, באזור בו צרפת עדיין לא סיימה את תפקידה. אנו מדינה קטנה; צרפת מדינה גדולה; אל תורידו ראש, אזרחי ישראל... ברית זו מבחינתה של צרפת לא תהיה רק עם מדינת ישראל, למעשה זאת תהיה ברית משולשת: ישראל - צרפת - העם היהודי... אנו רואים בענין זה ענין לאומי ממדרגה ראשונה, אנו מאחלים איפוא שברית צרפת-ישראל, תחתם עוד בימים בהם קיימת בישראל, ממשלה, אשר אנו רוצים להוריד אותה - ונוריד אותה...
..שלישית – ישראל לא תחזור עוד על בקשות חד-צדדיות לשלום ללא תנאים עם עמי ערב... היתה מלחמה בין מדינת ישראל לבין עמי ערב מסויימים. אין הכרח אין צורך, אין אפשרות, אין יכולת לקיים מלחמה נצחית בין עמים, וכפי שהיה מקובל, אחר כל מלחמה בין עמים שונים, כן תציג הממשלה החדשה בישראל בפני עמי ערב את הברירה הידועה: או כתב של חוזה שלום, או עובדה של יחסי שלום, נבהיר את התנאים לחוזה שלום כתוב וחתום, והם:1) הוצאת כל החילות הזרים, או פרוקם, משטחה ההיסטורי של ארץ ישראל, מערב ומזרחה לירדן. 2) הכרה בארץ ישראל המאוחדת כמדינה עברית, בה ינתן, בסיוע בינלאומי, שיקום מלא לפליטי מלחמת 1948 שיבחרו לחיות בה כאזרחים נאמנים, ויובטח שויון זכויות מוחלט לכל תושבי ישראל, ללא הבדל מוצא, עדה ודת. 3) תשלום פצויים על נזקי התוקפנות שנגרמו לישראל. החזרת שוויו של הרכוש היהודי שהופקע בארצות ערב. אם, וכל עוד, חוזה שלום כזה לא הושג ולא נחתם, תציע הממשלה החדשה לעמי ערב את האפשרות השניה, והיא: קיום יחסי שלום, ונבהיר מהי מהותם: 1) ביטול מפורש של מצב המלחמה המוכרז והקיים. 2) הימנעות מוחלטת מכל התקפה ישירה או עקיפה. 3) לא איומי מלחמה ולא הכנות למלחמה. 4) קץ למלחמה הכלכלית נגד ישראל. 5) חיסול המצור ביבשה ובנתיבי הים הבינלאומיים. באין חוזה שלום כתוב וחתום, באין יחסי שלום הלכה למעשה, עולה הבעייה של זכות להגנה לאומית עצמית, המוכרת במשפט הבינלאומי. אם עמי ערב בוחרים להכריז, לקיים ולעשות מצב מלחמה ביניהם לבינינו, משתמע, כי זכותנו להגנה לאומית עצמית, כוללת יוזמה הגנתית. מפלגה אחרת בישראל מכנה זו הגנה יזומה, אנו משערים כי ,,יוזמה הגנתית" הוא יותר מדוייק. אבל עלינו להוסיף, כי אין זו אלא שאלה של מונח שאיננו קובע; התוכן הוא המכריע. יוזמה הגנתית או הגנה יזומה הם מונחים שונים, למעשה זהים בתוכנם של הרעיון הגדול, אשר אנו נושאיו. התוכן האמיתי והמדיני של זכות ההגנה הלאומית העצמית של מדינה מוקפת אוייבים, המכריזים על רצונם למחות אותה מעל פני האדמה...
... שביעית – נשאף להבנה, לידידות, לכבוד הדדי ולשתוף פעולה, עם עמי אסיה ואפריקה... לא נשאיר ספק ביחס לשאלה, מה מקומה של מדינת ישראל בעולם הזה. לשאלה זו שלוש בחינות. אחת גאוגרפית, במידה שיש לה ערך בתקופת מטוס הדחף האזרחי, הלאמבחינה זו ישראל היא חלק של אסיה. מן הבחינה השניה, התרבותית, ישראל מחדשת את תרבות העברים הקדמונית. שלישית, מבחינת הציוויליזציה. ישראל היא המשכה הים-תיכוני של אירופה. בקובעי את העובדה הזאת, אין בכך כל שמץ של התנשאות כלפי עמי אסיה ואפריקה, להיפך, בזה יתבטא יחס הכבוד שלנו אליהם. כי ברבות הימים יקבלו כל עמי אסיה וכל עמי אפריקה את שיטות הייצור, את תנאי הייצור, את יחסי הייצור של אירו אמריקה ולא להיפך. אנו מאמינים בשוויון תוך עליה, לא בשוויונות תוך ירידה. כך נושיט ידנו, יד ידידים מכבדים ומכובדים, לכל עמי אסיה ואפריקה.
שמינית – הממשלה החדשה תעשה מאמץ מיוחד כדי להביא לשנוי המצב הבלתי נורמלי, בו רוב השגרירויות והצירויות של המעצמות והמדינות, אשר נציגיהן מגישים כתב האמנתם לנשיא המדינה, נמצאות מחוץ לירושלים... אין להשלים עם מצב בלתי נורמלי, בלי נסיון לשנותו. אנו מקוים כי יבוא יום ולא ירחק בו כל, לפחות רוב, השגרירויות של המעצמות והמדינות הידידותיות, תמצאנה לא בתל-אביב, או ברמת גן אלא בירושלים הנצחית, בירת ישראל.

אם העם יתן בנו אמון להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה, מה נעשה בשטח הכלכלי-חברתי? כדי להשיב לשאה זו, חובה עלינו, בראש ובראשונה, לקבוע עובדות יסוד... יוצא כי קו ההתפתחות הוא לריבוי הגרעון המסחרי ולהתרחקות ממשק הנושא את עצמו, משק המכסה את הוצאות הייבוא שלו על ידי הכנסות הייצוא שלו... מלבד תנודות קלות קו ההתפתחות בהשקעות חוץ מוביל מטה...במשך השנים מ-1947 עד 1957 היתה התפתחות מסויימת למשק הקרוי ,,הסתדרותי". המזכיר הכללי של ההסתדרות סיפק לנו את המספרים היסודיים ביחס לשלשת הקונצרנים העיקריים שלה... המחזור של שלושת הקונצרנים ב-1947 – 34 מיליון לירות; וב-1957 – 822 מיליון לירות. אנחנו חושבים שיש קשר בין שני קוי ההתפתחות האלה. קשר של סיבה ותוצאה. הוא התבטא גם בבשורה המצויינת למשקיעי חוץ, שהיתה בפי המזכיר הכללי של ההסתדרות, לאמור: המשק במדינת ישראל הוא בששים אחוז, כבר משק ממלכתי צבורי, והסתדרותי, ורק ארבעים אחוז משק פרטי. ובתוך ארבעים אחוז אלה יש דם סוגים שהם בעצם אינם מסוגי המשק הפרטי. לכן אומר המזכיר הכללי של ההסתדרות: לא נותרו אלא איים של המשק הפרטי והים הגדול המקיף אותם הוא של המשק הממלכתי, תבורי והסתדרותי. והרמז הוא – אי אפשר ןמר אם ירצה השם, כי הדבר הוא בשביל עמנו – אלא אם תרצה ההסתדרות, יציפו גלי הים הסוערים האלה את האיים האחרונים ובעוד זמן נחיה כולנו במשק ממלכתי צבורי והסתדרותי בלבד. זו הסיבה והתוצאה. אין לומר, שהמשק ההסתדרותי התפתח כפי שהתפתח משום שהיו השקעות חוץ מעטות, אלא להיפף, משום שבכוחה של המדינה וכל מוסדותיה הגיעו הקונצרנים ההסתדרותיים לאן שהגיעו, היה מיעוט בהשקעות חוץ, ונראית בעליל ירידתן...מה נעשה כדי לשנות את המצב?... היכן הפתרון האמיתי?... ראשית – הממשלה הלאומית ליברלית תיקרא לכל בני עמנו ברחבי תבל; אחינו, בואו והשקיעו מהונכם, ממרצכם וכשרונכם במדינת ישראל. רכושכם לא יופקע. לא יושמו בדרככם שום מכשולים בירוקרטיים, לא תידרש מכם, לא במישרין ולא בעקיפין, לא במפורש ולא ברמיזה, שום שותפות צבורית. בניתן עולם ומלואו. בואו בנו את ארצנו הקטנה מען תהיה גדולה. והם, בהיותם בטוחים כי חדש הוא המשטר, לא מתנכל ולא מתנקש, ולא מתנגש – יבואו וישקיעו. זוהי אמונתנו. שנית נבטל את הפיקוח על המטבע הזר, כפי שדרשנו עוד לפני ארבע וחצי שנים, בועידתנו השלישית, למען ריבוי ההשקעות ולמען הנסיון, רב הסיכויים, לעשות את ישראל, מבחינה מסויימת, לשוויץ שניה, בנק בינלאומי. ביטול הפיקוח על המטבע הזר, זוהי הדרך להשגת שתי המטרות האלו. שלישית – נעשה מאמץ כדי לייצב את המטבע ולייצב את המחירים והא בהא תליא – ולייצב את השכר, תוך דירוגו הצודק מבחינת ההשכלה וההתמחות. רביעית – ננהיג ריפורמה יסודית בשיטת המסים, נשתית את השיטה על שתי יסודות: (1) ביטול כל אפליה. שוויון מוחלט בתשלום המס. כל עוד *קטע לא ברור באדא* קיימים מפעלים הסתדרותיים, הם יהיה חייבים בתשלום *לא ברור* מס בו חייו כל אזרח בישראל. (2) להשאיר בידי האזרח, בכל השכבות, חלק צודק *לא ברור* עמלו , כדי לעודדו לפריון גובר, ליזמה ולחסכון. חמשית -נביא בפני הכנסת חוק להפרדה בין איגוד מקצועי של עובדים או גוף פוליטי, לבין בעלות על מפעלים עסקיים... לא תהיה כל נוקשות בקביעת מעמד זה. תיבדקנה הדרכים המועלית ביותר וביניהן: (1) שחרור הקואופרטיבים הקיימים מכל תלות יורידית, או מדינית, באיגוד המקצועי. (2) העברת מפעלי יסוד מיוחדים, כגון מקורות, לבעלת המדינה. (3) הפיכת מפעלים לקואופרטיבים של העובדים המועסקים בהם עצמם. (4) הפיכת מפעלים לחברות ציבוריות, או פרטיות. אנו משוכנעים שחוק ההפרדה הוא לא לרעת האיגוד המקצועי אלא לטובתו. אנחנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, רואים באיגוד המקצוע של עבודים ופועלים, גורם בקידמה האנושית. אנו איננו מאמינים שהאדם אשר נולד קבצן, חייב כקבצן למות. אנחנו מאמינים באמת של בצלם אלהים נוצר, ולכל אדם, ולכל בני משפחתו, יש להבטיח קיום בכבוד. ואם איגוד מקצועי מייצג את האינטרסים של חסרי קיום; או של חסרי קיום בכבוד הרי הוא גורם, כפי שאמרנו, בקידמה האנושית הגדולה. ששית – נביא הצעת חוק נגד קרטלים למיניהם. אנחנו איננו מאמינים שרק קרטלים הסתדרותיים יש לבטל; גם קרטלים פרטיים יש לפרקם. יוזמה פרטית אין כמוה כמכשיר לפיתוחו של משק. התנאי הוא שהיזמה הפרטית, תהיה יוזמה חפשית, בלי קרטלים ציבוריים או פרטיים בלי קונצרנים, בלי טרסטים. כך נבנה את ישראל. שביעית – נציע ביטוח בריאות ממלכתי... כאשר נמצאו רופאים בישראל, שהשליכו מאחרי דלתם פגועים שותתי דם, משום שכך נצטוו על ידי מי שנצטוו, באתם, אתם, רופאיה של קופת-חולים – אך לא רק אתם – אחד מאלה שלא נימנו עליכם, נזכיר היום: ידידינו המצויין, אחד מגדולי הרופאים בישראל, הפרופסור מרכוס. -הוא ואתם הכנתסם אותם, טפלתם בהם, חבשתם פצעיהם, הסתרתם אותם ממבקשי נפשם, העברתם אותם לידינו. תבוא הברכה עליכם, ידידינו, ליובלכם. אולם, אם נאחנו נרכיב את הממשלה ונעמוד בראשה, נמיע בטוח בריאות ממלכתי. לא נהסס להציע שקופת חולים לעובדים לאומיים, תעבור מן העולם הזה, יחד םע קופת חולים של ,,הסתדרות העובדים הכללית", יחד עם כל קופות החולים, למען בריאות העם, למען מדינת ישראל,למען יהיה צדק ויושר גם בריפוי של חולי ישראל. שמינית – ננהל מדיניות של תעסוקה מלאה. אנחנו דוחים את האסכולה החדישה, לפיה, אם תהיה אבטלה, לא אכפת. איכפת מאד. אנחנו חושבים שאבטלה היא חולי אורגאני של כל החברה, האכול בה כל חלקה טובה. הבטלה מעבירה על הדעת; האבטלה עלולה להעביר על הדעת. אנחנו רוצים במדינה בה תהיה תעסוקה מלאה. אבל, אם, כתוצאה של התפתחותח, שאין לחזות אותה מראש, חס וחלילה, מישהו בישראל לא תהיה לו עבודה, אנחנו רוצים, שיהיה, למען עזור לו, ביטוח ממלכתי נגד אבטלה. אנחנו חושבים שאסור להפקיר אדם, כל אדם. יש לדאוג לאדם, לכל אדם, ואינו אשם בביטולו מן העבודה. אל קוי יסוד שנציע כדי לשנות את המצב השמקי והחברתי מיסודו. אבל עלינו להוסיף דברי הסבר. אלו שתי ההשקפות הניצבות היום בישראל – סוציאליזם וליברליזם. הסוציאליזם שלהם פרושו: משק התלוי בחסדי זרים, נישול המעמד הבינוני והחרבתו, שעבוד הפועל ועוני. הליברליזם שלנו פירושו: הקמת משק נושא את עצמו, קיום המעמד הבינוני והתפתחותו, שחרור הפועל ורווחתו. איך אין הליברליזם של המחצית השניה למאה העשרים, דומה למה שנקרא ליברליזם במחצית הראשונה למאה התשע עשרה.

אחת הסיבות, שבגללן אני שונא את הפשיזם משחר נעורי, היה שיש בו אלמנטים לא מעטים של הקומוניזם.