שוב לצבא, דיין !

ללא מקור
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
ללא מקור ט' תמוז התשי"ח, 27 ביוני 1958

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

ראש מפא"י אולץ להיכנע. כניעתו היא כפולה. הוא הורה לאלוף דיין להפסיק את נאומיו הפוליטיים. והוא ניסוג מפירושו המגוחך של המושג ,,ענין פוליטי. עוד לפני עשרה ימים עמד השר האזרחי, הממונה על עניני הצבא, על במת הכנסת טען, כי בהופעותיו המפלגתיות של אלוף דיין אין שום פגם, באשר הוא לא נגע, בשלשת נאומיו, במדיניות חוץובטחון. שאלתי את שר הבטחון, האם עניני פנים אינם פוליטיים. הוא השיב, בחכמה מזעזעת, כי עניני פנים אינם עניני חוץ. הוספתי לחקור אותו ושאלתיו, מה על ענינים פוליטיים? אז קרא, באזני הכנסת, הוראות שהוצאו על ידי קודמו, מהן נובע, כביכול, כי אמנם אסור לחיילים לפרסם דעותיהם, בכתב או בעל פה, בענינים, הנוגעים למדיניות החוץ והבטחון, אך מותר להם לטפל בענינים פנימיים.
הכנסת כולה הוכתה בתדהמה. לא נמצא איש בין מאה ועשרים חבריה שקבל את הפירוש האבסורדי הזה. גם אני מפא"י לא הסתירו את תמהונם ומורת רוחם – ולא רק מן הפירוש המעקם, אלא גם מנימת התשובה של מנהיגם. בדעיבד התברר, כי ראש מפא"י היטעה, לא רק בפה מופקר אלא גם במצח נחושה, את בית הנבחרים ואת האומה. בתשובה להצעה לסדר היום הוא לא קרא אלא חלק של ההודאות הקיימות; את ההוראות בשלמותן הוא קרא רק משהוגשה ההצעה להביע, בעטייה של התשובה המדהימה, אי אמון בממשלתו. מן המיסמך השלם מתברר, כי אסור לחייל לנאום, באסיפה מפלגתית כלשהי, על נושא כלשהו. והן בצופית התקיימה, בנוכחות עתונאים מוזמנים, אספת מפא"י; ואלוף דיין נאם בה, אפילו פעמיים.
בצדק כתב ,,הארץ", כי הופעותיו של מר דיין, שהוא עודנו אלוף בצבא הקבע, עלולות היו לשמש פתח לפוליטיזציה מסוכנת של הפיקוד הצבאי. בייזמתה של תנועת החרות נסתם הפתח הזה. לפחות, לעת עתה. נוסיף לעמוד על המשמר. לא נסתפק בהוראות מינהליות, שפירושן, אף הפראי ביותר, הוא בידי הממונים על ביצוען. בשבוע הבא נגיש לכנסת הצעת חוקף אשר יכלול איסור, שאינו משתמע לדו-פנים, של הופעות פוליטיות מפלגתיות של חיילים. אם חוק כזה יתקבל, לא יהיה פירושו אלא בידי בתי המשפט. כי חוק הוא בישראל.
רוב העם, לרבות יריבינו, נוכחו לדעת, במשך שנים, כי אין בכנסת סיעה יותר פרלמנטרית בהליכותיה, בנוהגה וביחסה ליריב מסיעת תנועת החרות. אין פלא. מורנו הוא זאב ז'בוטינסקי. אבל פיקודיו של ראש מפא"י חייבים לדעת, כי אם בפרלמנט הבריטי מעיז, לעתים, חבר ממשלה לפגוע בלשונו בראש האופוזיציה, או באחד מראשיה, אין אותו שר יכול להמשיך בנאומו, כי האופוזיציה אינה נותנת לו להמשיך. פעם קרה הדבר עם ווינסטון צ'רצ'יל. הוא, כמובן, לא טען כי מר אטלי לא השתתף במלחמת עמו, אך השתמש בבטוי חריף לגבי יריבו. וצ'רצ'יל לא יכול היה, במשך שעה, קלה, להמשיך בדבריו. העתונים תיאור את המקרה באורח דרמטי. ראש ממשלת בריטניה עומד בבית הנבחרים עם זרועותיו המושטות אל עבר האופוזיציה ואומר, כמעט בכל תחנונים: "הן יש לי הזכות לדבר פה". והאופוזיציה משיבה בכל גדול: התפטר! זה קרה עם צ'רצ'יל הגדול; לא עם ראש מפא"י. חברי מפא"י חייבים לא רק ללמוד לקח, אלא גם להחדירו בראשו של מנהיגם, שהתרגל, בהתפרצויותיו, לפסול הכל מכל. אם אין הם רוצים לשמועף בכנסת, את האמת עליו, יתבעו ממנו, כי לא יספר בה כזב עלינו. בשביל אמת זו יש לנו במות אחרות. אבל אם הוא יעיז לנצל את במת הכנסת, כדי להשמיע ממנה את לעזו המנאץ, יקבל, בפניהם ובטווח שמיעתם, מנה אחת אפיים. מראשית דרכנו הפרלמנטרית הודענו, כי את מכבדינו נכבד ומגדפינו נשיב כגמולם. וקיימנו. ונקיים...
אך הנושא היום אינו ראש מפא"י, אלא אלוף דיין. וניגש אליו ישר ובמישריו...קודם כל, הוכחת חוסר הבנה גמור לגבי יסודותיה של מדינה חפשית. נרא, כי למרותהכל, עודך חי בתקופת הועד הלאומי וה,,הגנה". בתקופה ההיא, בסתיו 1944, יכולת לבוא אלי במחתרת (ואנחנו אך בראשית מלחמתנו), לשבח את,,המעשה ההיסטורי" של האצ"ל ולהוסיף, כי אצ"ל רכש את אהדתה של תנועת הפועלים, באשר הוא לא רק הוכיח, שאפשר להלחם בשלטון הבריטי, אלא גםשכנע, שהוא נמנע, בכל מחיר, מפגיעה ביהודים...
...אך לא זה חשוב. דברת אתי אז כ,,איש תנועת הפועלים". זה היה מותר לך, אם כי שווא מתיימנרת מפלגתך לדבר בשם כלל הפועלים. בתקופה ההיא,בהיותךמפקד ב,,הגנה",היה מותר לך גם לבקר בפומבי מפלגות ולפעול למען מפלגתך. אבל היום, אלוף דיין, אסור לך, מעל עמוד ,,דבר בתשובה לפועל ,,אתא" מתלונן, לכתוב בנוסח ,,אנחנו, תנועת הפועלים". כך כתבת. ולמה אסור? כי בצבאנו משרתים פועלים וסוחרים ומורים ורופאים ועורכי דין ובעלי מלאכה;ובהיותך מפקד בצבא אין אתה יכול להופיע בפניהם כ"פרטיזן" הסתדרותי, מפלגתי או אידיאולוגי. את כולם הובלת לשדה הקרב; ואת כולם אתה עלול לשלוח לשדה הקטל. מפקדם של כולם אתה, ולא איש מעמד ולא נציג פלג. איך לא הבנת זאת? בנאומיך התקפת את המפלגות הפוליטיות, כלומר את דובריהן את נבחרי האומה. אמרת, כי הן, או הם, מבטיחים לעם את אשר אסור להן, או להם, להבטיח. האשמת את דוברי המפלגות, את נבחרי העם, כי הם פועלים בניגוד להכרתם הפנימית, בניגוד לאינטרס המדינה. איך העזת, בהיותך מפקד בצבא, לומר כדברים האלה?...
מאמין אני בכל לבי, כי הסוציאליזם המרכסיסטי הוא אסון האנושות. גם אלמלא הוא, היו העמים, בימינו, מתקדמים לביטול אותו עוני שהוא חרפה לכל. אבל הוא החדיר בקרב בני המאה את הרעיון המקולל של הדיקטטורה של הפרולטריון. מרכס כתב, כי במלחמת המעמדות של התקופה, ההיסטוריה היא הבמה והפרוליטריון הוא התליין....
מאז רבתה באנושות שנאה מטורפת, אוכלת אדם, אשר ילדי הפרא שלה נודעו בשם קומוניזם, פאשיזם, סטאליניזם, נאציזם. מאז חברו יחדיו הדיקטטורה והתליינות והסוציאליזם לחוט דמים משלולש. זאת היא הכרתם של כל בני החורין בעולם, המאמינים, כי לא זו בלבד שאין שום סתירה בין חרות ובין צדק, אלא להיפך, אין האחת יכולה בלעדי אלוף נעוריה. ואין השני חיכול בלעדי אחותו כלה... לכל הדעות קם הסוציאליזם בראשיתו, כדי לבטל אבטלה ולהעביר רעב מן הארץ. הבטחתו זו נתנה לו את כוחו, לאו דוקא בין הרעבים, אלא גם, ואולי בעיקר, בין חלק השבעים. כי אנוש, אם שבע הוא ויש בו רגש אנושי כלשהו, לא ישלים עם רעב עמיתו. המהפכות לא נעשו על ידי הרעבים, אלא על ידיד השבעים שהובילום... יש גם בעיה של כושר בטוי. לא אעמוד עליה אלא בקצרה. אינני יודעף איך אתה מבטא את רעיונותיך בכתב. לא קראתי דבר מפרי עטך. אבל קראתי פיסקא סטנוגרפית מדבריך, שנאמרו בצופית. רע מאד. ועליך לדעת את זאת - לפנ ישאתה מחליט להופיע בפני ציבור הבוחרים. יהודים אינם אוקראינים. בצבא, אלוף דיין, ולא בפוליטיקה, תוכל להוסיף םפעלים. למפלגתך לא תועיל; אך לעצמך תזיק. שוב איפואל, לצבאנו, למענך, אם לא למען ,,ההיגיינה הממלכתית"