ראש מפא"י קוצף

הסוציאליסטים שלנו, בעלי שני הדגלים, כה הירבו לדבר על עבודות יצרניות ועל מקצועות "טפיליים", עד אשר הם עצמם הקימו משק, בו ענפי התיווך והשרותים גדולים בהרבה מענפי הייצור. ואפילו משק זה, אי אפשר היה להם להקים בלי עזרת ה"טפילות" בארצות חוץ...

כפיות טובה, אין מדה רעה ממנה, אך אם היא מזדוגת עם התרברבות, נוצר מצב, אשר שפת אנוש הדלה לא תוכל לתארו...

אבל דבר אחד אני יודע: ואותו הנני רוצה לומר דווקא לראש מפא"י. יהיה התפקיד, אמלאהו בעתיד, אשר יהיה, שום תפקיד לא ישווה בעיני לזה, מלאתיו בימים, בהם עמי היה משועבד ומושמד וידידי ואני נלחמנו למען שחרורו והצלתו. הבינות, ראש מפא"י? מסופקני. איך תדע, מהי מלחמת שחרור, תוך השלכת החיים מנגד, נגד שלטון נכרי, אדיר, רודף, נעזר...? איך תבין, מהי חרדתו ויסוריו של מפקד, שהוא לא ראש אל אח לחיילים? איך תראה את השיקולים ואת האחריות הכרוכים במלחמת מחתרת? איך תחוש בהרגשה של ניפוץ כבלי עבדות? היית במצב כזה? העשית שכזאת? לא תחוש ולא תדע. משום כך לא תבין, בוודאי, אם אומר, כי שום תפקיד בעולם לא ישווה עוד בעיני לזה של "מפקד" - מפקדו של הארגון הצבאי הלאומי, הארגון הלוחם, המורד, הנרדף, המשחרר...

הזכות היא הנותנת. אילו פעמים אמרנו, כי הזכות היא אם הכוח, ולא הכוח אבי הזכות, אילו פעמים הסברנו, כי לא בזכות הכוח, אלא בכוח הזכות שבנו לארצנו? באחת: אם זכות פה, הכל פה... הזכות היא העיקר; וההכרזה הגלוייה עליה היא ראשית הגשמתה. כך למדתנו אמא היסטוריה.