הישיבה המאתים ושמונים ושלוש של הכנסת החמישית יום שני, ג חשון תשכ"ד 21 אוקטובר 1963
ישיבת כנסת
מראה מקום:
ישיבת כנסת ג' חשון התשכ"ד, 21 באוקטובר 1963
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
מי שיודע אלף-בית במדיניות ובהיסטוריה, יבין את ההבדל היסודי בין ברית הדדית לבין ערובה חד-צדדית. אלמלא היה הבדל ביניהן, תולדות העמים היו של עריבים ומעורבים. ולא היא. תולדות העמים הן של בריתות, כרותות וחרותות, להגנה, להתקפה, או להגנה-והתקפה; מקוימות, מופעלות וגם מופרות. אבל העובדה שבריתות הופרו, עוד לא יצרה שום תיאוריה בעולם שבגללה צריך לוותר על עצם הרעיון של ברית. נהפוך הוא. גם המדינות שיש להן כוח אדיר להשמדה הדדית מחפשות בריתות. משל למה הדבר דומה? אם בגלל העובדה שיש גירושין, יטען מישהו שאין עוד טעם בנישואין. ההבדל בין ערובה לבין ברית בשבילנו הוא כהבדל שבין יהודי חסות לבין יהודי חירות; בין שתדלנות לבין מדיניות, איננו רוצים ערובה חד-צדדית, מדיניות של בריתות עלינו לנהל.
כאשר אנו העלינו לפני שנים רבות את רעיון הברית עם צרפת, נאמר לנו: מוטב ידידות בלי ברית מאשר ברית בלי ידידות. יפה מאד. אבל למה לא תיתכן ברית עם ידידות, ברית מתוך ידידות? לכל הדעות, אהבה עם נישואין עדיפה ממנה בלעדיהם, נישואין עם אהבה עדיפים מהם בלעדיה...עלינו לשמור על כוחנו ולהגבירו, ועלינו לנהל מדיניות של בריתות. למדינת ישראל יש אויבים, ומעובדה זו נגזר הצו לחפש ידידים, ואם אפשר - בעלי-ברית, לא נותני ערובה.
הארץ הזאת היא המולדת ההיסטורית של העם היהודי וכאשר אנו מדברים על עליית יהודים, פירוש הדבר שיבה למולדת. ברית-המועצות צריכה לאפשר ליהודים בארצה להודיע מי מהם רוצה לשוב למולדת ההיסטורית של העם היהודי, כפי שדיבר עליה על-פי האמת גם מר אנדרי גרומיקו, אבל לפני שש-עשרה שנה. אפשר לסמוך שהם כבר ימצאו את הדרך לקבוע מי רוצה לעלות ולשוב. בסופו של דבר ברית-המועצות לא תהיה המדינה הקומוניסטית היחידה שכך ולא אחרת פתרה את הבעיה היהודית. הבעיה הזאת לא תיתן לה עוד מנוח. אין איש רוצה לפגוע בשום גורם בעולם מבחינת האינטרסים הלאומיים של ישראל, אבל עמנו לא יוכל לוותר - לאחר שהושמדו שליש מבניו - על רבע מאלה שנותרו ולהשלים עם הינתקותם ממנו. כל אדם טוב ושוחר חופש יוסיף לתבוע את הזכויות האלו. למען האנושות כולה, ולא רק למעננו, טוב אם הפעם תהיה אוזן קשבת לפנייה הזאת מירושלים ביחס ליהודי ברית-המועצות.
איני רוצה להשאיר שום ספק בלבות חברי הכנסת ביחס לדעתנו על הקשר המלאכותי שנוצר בין המוסד המינהלי הקרוי ממשל צבאי ובין בעיות הבטחון החיצוני של מדינתנו. מעולם לא היה קשר ביניהם. הממשל הצבאי לא הרחיק מלחמה; ביטולו לא יקרב את השלום. זה עניין פנימי, כולו פנימי שלנו, וצריך לשקול אותו ולהתבונן בו בעיניים פקוחות, מבחינת דאגת-האמת לביטחון הלאומי וגם מבחינת כיבוד העיקרון המקודש, בו דבק לבנו מימי הרצל ונורדאו וז'בוטינסקי, של שיווי זכויות, הלכה למעשה, במדינת היהודים לכל אזרח, ללא הבדל מוצא, דת ולאום, אם אין סתירה ביניהם.
אני סובר שההגיון מחייב לעשות את ההפך, לכל הדעות, הצורה שלילית היא. לא יימצא איש בבית זה שיטען כי טוב הדבר אם אנשי צבא מפקחים על אזרחים. בטוחני שהכנסת כולה תהיה מאוחדת בדעה שמפקדים צריכים לפקד על חיילים, ואזרחים על אזרחים, זה הכלל הגדול במדינה חופשית.
