הישיבה השלוש-מאות-ושש של הכנסת השמינית יום רביעי, י״ח סיון תשל״ו 16 יוני 1976 – הקמת ועדת חקירה פארלאמנטארית לפי סעיף 22 לחוק יסוד הכנסת לבדיקת מניעי הירידה מן הארץ והידיעות על פעולות גורמים עוינים בה
ישיבת כנסת
מראה מקום:
ישיבת כנסת י"ח סיון התשל"ו, 16 ביוני 1976
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
אני מבקש מיד להודיע מה לפי דעתנו אסור לעשות כנגד התופעה הזאת כדי ללחום בה, כדי להעבירה מעולמנו. לא נקים חומה ברלינאית. מדינה מסויימת ראתה שיש אזרחים העוזבים אותה — הקימה חומה, והעמידה אנשים היורים באלה המנסים לעזוב אותה. לא נלך בדרך של המקולקלים שבהם, וגם לא נחוקק חוק האוסר את הירידה מן הארץ. אנחנו מאמינים באמונה שלמה בחופש האזרח והאדם, כפי שנאמר גם בהצהרת הזכויות האוניברסאלית מדצמבר 1948: ״כל אדם חפשי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו שלו״. וילמדו יושבי הקרמלין, השמים מכשולים בפני בני עמנו לא רק לעזוב את הארץ ההיא אלא לשוב לארץ אבותיהם, איך אנחנו נוהגים, עם כל הכאב בלבנו, מול התופעה המזעזעת הזאת של ירידת אלפים, רבבות ומאות אלפים, ובתוכם מטובי העם היהודי. זאת לא נעשה.
אני גם רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שעלבונות לא יפתרו את הבעיה. ואם ראש הממשלה הטיל את המטבע שלו על — איך אמר? — ״נפולת הנמושות״, אני רוצה לומר לו שאפילו העברית הזאת איננה מצדיקה את העלבון. וגם דיבור על עריקים לא יועיל. בעלבונות לא פותרים שום בעיה.
אני מבקש לומר ליריבי הנכבדים שגם הדיבור על חלק של ארץ-ישראל שהוא כבוש, שהוא בידינו זמנית, אינו יכול שלא להשפיע. בסופו של דבר המדובר הוא במולדת, לכל הדעות. ארץ-ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, כפי שכולם אומרים. והנה שומעים האנשים הצעירים: לא, לאו דווקא; יש חלק של ארץ-ישראל שהוא בעצם לזרים ולא לנו. ההכרה של המולדת היא הנותנת, בייחוד בעיני הנוער. זהו חינוך לירידה.
מה קרה לנו? אילו סימני שאלה הופיעו פתאום מעל קיומנו? נכון שהיתה טראגדיה גדולה במלחמת יום-הכיפורים, הנובעת מהערכה אומללה. אבל צריך להתגבר עליה. העם היהודי תמיד מתגבר על צרותיו העמוקות ביותר. הוא עם שנצטווה לחיות חיי נצח. נצא מן הקדרות הזאת. נפנה אל כל הציבור: זאת ארצנו, זאת מולדתנו. יש לנו בעיות — נתגבר עליהן; יעלה המוראל בציבור. עליית המוראל תגרום להקטנת הירידה.
הייתי סטודנט. היה קשה מאוד. שכר הלימוד היה נמוך ביותר, אבל לשלם אותו — קריעת ים-סוף.
בימינו המינימום של השכלה איננו עוד בית-ספר יסודי. המינימום הוא השכלה תיכונית, וכל אדם, כל יהודי, שואף גם להשכלה אוניברסיטאית.
