הישיבה המאתים ושלוש של הכנסת החמישית יום שלישי, י"ב טבת תשכ"ג 8 ינואר 1963 חוק השיפוט הצבאי תיקון מס'3 תשכ"ג 1962
דברי הכנסת:
מליאת הכנסת
מראה מקום:
דברי הכנסת י"ב טבת התשכ"ג, 8 בינואר 1963
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
לפי הצעת החוק המונחת לפנינו, מוצע שבפני בית-דין צבאי ייתבע איש מילואים לשעבר ,,כשאינו בשירות". אני סובר שזו הצעה מוטעית, ואבקש בוועדה למחוק את הסעיף המוצע. איש מילואים לשעבר, שאינו בשירות הוא אזרח, הוא אינו חייל ואסור להחיל שיפוט צבאי על אזרח. איש מילואים שהוא בשירות, הוא חייל ומן הדין, שאם הוא פוגע בכללים של המשמעת, או בכל כלל שהוא חלק מהשיפוט הצבאי, יועמד בפני בית-דין צבאי.
אם אזרח, איש מילואים לשעבר, שאינו בשירות פוגע בחוק ייתבע בפני בית משפט אזרחי. בעיני הדבר הוא חשוב מאד. אמנם עשינו לפני 7 שנים בכנסת ובוועדה מאמצים חשובים - והמאמצים היו משותפים גם לחברי הקואליציה וגם לחברי האופוזיציה – כדי להבטיח ערובות לעשיית צדק גם בבית הדין הצבאי – ועדיין לא שמעתי תולנות רבות על הנוהל בביה"ד הצבאי מבחינת האפשרות של עשיית צדק. אף על פי כן אין להתעלן מן העובדה שלא הרי בי"ד צבאי כהרי בימ"ש אזרחי. שונה הוא הנוהל, ושונות במידה רבה הערובות לעשיית צדק. משום כך צריך תמיד לצמצם את תחולתו של חוק השיפוט הצבאי לחיילים. אם יש כורח, להרחיבו כפי שהסכמנו לגבי אזרחים העובדים במפעלים המשרתים את הצבא, למשל מייצרים בשבילו נשק או תחמושת – אין ברירה, אבל בצמצום מכסימלי.
אני חוזר איפוא ואומר שאם איש מילואים, שאיננו בשירות, פגע כפי שהוא עלול לפגוע, בחוק אין להביא אותו בפני דין צבאי. יובא בפני בית משפט אזרחי ואם יצא אשם בוודאי יבוא על עונשו...
אם אזרח, איש מילואים לשעבר, שאינו בשירות פוגע בחוק ייתבע בפני בית משפט אזרחי. בעיני הדבר הוא חשוב מאד. אמנם עשינו לפני 7 שנים בכנסת ובוועדה מאמצים חשובים - והמאמצים היו משותפים גם לחברי הקואליציה וגם לחברי האופוזיציה – כדי להבטיח ערובות לעשיית צדק גם בבית הדין הצבאי – ועדיין לא שמעתי תולנות רבות על הנוהל בביה"ד הצבאי מבחינת האפשרות של עשיית צדק. אף על פי כן אין להתעלן מן העובדה שלא הרי בי"ד צבאי כהרי בימ"ש אזרחי. שונה הוא הנוהל, ושונות במידה רבה הערובות לעשיית צדק. משום כך צריך תמיד לצמצם את תחולתו של חוק השיפוט הצבאי לחיילים. אם יש כורח, להרחיבו כפי שהסכמנו לגבי אזרחים העובדים במפעלים המשרתים את הצבא, למשל מייצרים בשבילו נשק או תחמושת – אין ברירה, אבל בצמצום מכסימלי.
אני חוזר איפוא ואומר שאם איש מילואים, שאיננו בשירות, פגע כפי שהוא עלול לפגוע, בחוק אין להביא אותו בפני דין צבאי. יובא בפני בית משפט אזרחי ואם יצא אשם בוודאי יבוא על עונשו...
... מוצע שינוי מסויים
בסעיף 13 לחוק העיקרי מוצע שינוי מסויים וההצעה מטעם הממשלה באה בגלל חוות-דעתו של בית הדין הצבאי לערעורים בערעור פלילי 219/56. אותו בית-דין צבאי קבע שהכתוב בחוק, לאמור ,,עבירות צבאיות שלפי טיבן אין לשפוט עליהן (את האזרח) באשר אין הוא חייל כהגדרתו בסעיף ;, אינו ברור, והוא, בית הדין, ביקש הבהרה על-ידי המחוקק.
אני מברך את הממשלה על התקדמות הבלתי משוערת לגבי חוות דעת של שופטים בישראל. (מר קושניר, האם אדוני סובר שרק בזה אסתפק? הוא קצת יותר מדי פסימי כלפי).
אני רוצה להבהיר לכנסת שבית הדין הצבאי לערעורים לא אמר שהפיסקה הזאת בחוק, הדעת אינה סובלת אותה; הוא לא אמר שבגללה יש שיבוש בהליכים במשפטים פליליים; הוא לא אמר שבגלל הפיסקה הזאת עלול לצאת עיוות דין משום שהשופט, בניגוד לשכנועו, עלול להיות נאלץ להרשיע אדם על-פי סעיף שלפיו הוא כלל אינו אשם. בית הדין הצבאי לערעורים לא אמר אף אחד מהדברים האלה.
אף על פי כן מיהרה הממשלה להתחשב בחוות דעתו של בית-הדין הצבאי לערעורים והביאה לנו הצעת תיקון מרחיקה לכת ביותר: למען הבהירות למחוק את המלים האלו. ברצוני, איפוא להזכיר לכנסת שהיתה חוות-דעת משפטית של בית דין אחר בערעור פלילי 23/62, גם הוא בית—משפט עליון, אבל בית-המשפט העליון במדינה, והשופט של בית-המשפט העליון אשר כתב את פסק-הדין אמר בין השאר: ,,יוצא, איפוא, שאם בית-המשפט דוחה, במסיבות כאלה, את הסבר הנאשם לקיום המגע, חייב הוא להרשיע את הנאשם במסירת ידיעה סודית לפי סעיף 23 (א), למרות היותו משוכנע שלמעשה לא נמסרה שום ידיעה כזאת. תוצאה זו, שהחוק כופה אותה, אין הדעת סובלתה ואף הדאגה לבטחון המדינה אינה יכולה להצדיק שיבוש כזה של דרכי ההוכחה המקובלות בהליכים פליליים". כאשר על סמך חוות-דעת משפטית זאת הצענו לשנות סעיף 24 (א), גילה לנו הממונה על המרצה דהיום מטעם הממשלה שהשופטים אינם מחוקקים. באמת, תורת סתרים הוא גילה. בוודאי שהשופטים אינם מחוקקים, אבל גם הממשלה וגם בית המחוקקים חייבים להטות אוזן קשבת לחוות-דעת של שופטים כאשר הם באים לפרש את החוק. במקרה שעליו דיברתי, לא זו בלבד שהממשלה לא הטתה אוזן אלא סרבה להתחשב בחוות הדעת של שופט בית-המשפט העליון. ואילו במקרה המתייחס לחוק השיפוט הצבאי ההתחשבות היא למעלה מהדרוש.
הייתי איפוא רוצה לבקש את סגן שר הבטחון שיסביר לממונה עליו כי ביחס לחוות דעת משפטית אין לנהוג איפה ואיפה. צריך להתחשב בדעתם של שופטים כאשר הם באים לפרש את החוק.
במידה שמדובר בהצעה זו, טוב שהממשלה התחשבה בחוות-דעתו של בית-הדין הצבאי לערעורים, אבל הפעם עשתה קצת יותר מדי. היות ובית הדין הצבאי לערעורים מבקש להבהיר את הסתום במלים אלה, מציעה הממשלה למחוק אותן. האם זוהי הדרך היחידה להבהרה?
אני סובר שלא צריך למחוק מילים אלה. קראתי את הסעיף המתוקן על-פי הצעת הממשלה ושמתי לב שהוכנסו עבירות אחרות שעליהן אין צריך לשפוט את האזרח בתקופה שאיננה תקופת לחימה. ניחא. אבל אני אבקש את נציגי הממשלה לזכור שיש שתי שיטות של קודיפיקאציה. אחת שאפשר לקרוא לה כוללנית ושניה הקוריה בלעז קזואיסטית. ביבשת אירופה בדרך כלל בחרו בשיטה הראשונה באנשגליה העדיפו את השניה. אבל השיטה האנגלית לעתים תכופות היא מעורבת: יש והיא קובעת כלל מסויים וגם מפרטת מקים. אני סובר שאם בוחרים בדרך הקזואיסטיקה יותר טוב תמיד להוסיף כלל. כל כך למה? משום שאין אדם יכול לומר לעצמו, אפילו יהיה משפטן וידע את כל החוק על מאות סעיפיו, שאינו יכול לטעות.
ייתכן שהוועדה תאשר את כל הסעיפים המוצעים, ובכל זאת איזה שהוא סעיף יישכח. ואז עלול להיות עיוות דין, ואזרח שאיננו צריך לעמוד בפני בית-דין צבאי, יעמוד בפניו אף על פי שלפי רצונו של המחוקק הוא צריך להתבע – אם הפר את החוק – רק בפני בית משפט אזרחי. הייתי איפוא מציע שאמנם נשאיר את כל הסעיפים החדשים על כנם, כפי שהוצעו על-ידי הממשלה, אבל אחרי הפירוט שלהם נוסיף את הכלל הזה, שיהיה מעין שסתום בטחון לעשיית צדק. הסעיף, כפי שכתוב היום בחוק, מתחיל במלים: ,,הרי בנוסף לעבירות של פי טיבן אין להביא אותו לפני בית הדין צבאי, על אלו ואלו עבירות לא יישפט בפני בית-דין זה; אני מציא לאור חוות הדעת של בית הדין הצבאי לערעורים, להפוך את הסדר, למנות את העבירות שעליהן לא יתן האזרח את הדין בפני בית-דין צבאי ולהוסיף עם סיום פרוטן את הכלל הגדול.
...בצבאות אחרים, הקורפוס של הקצינים שימש בבחינת כת סגורה עם מושים משלהם על מה שנקרא כבוד. כבוד הוא דבר גדול וחשוב, אבל אין צריך לקבל ביחס אליו את המושגים מן הימים ההם; אם קצין נכנס למאסר, אי-אפשר היה להעלות על הדעת שהוא עוד יפקד, ובאופן אוטומטי הורידו אותו מדרגתו והחזירוהו לשורות. לא כן אצלנו. גם מפקדנו באים מאותו נוער עברי מופלא שטוב ממנו לא קם לעמנו מימי בר-כוכבא, כולם אנשים פשוטים. יכול מישהו להכשל חס וחלילה ולחטוא, ואם יעשה כן יבוא על עונשו, אבל אין זאת אומרת שהוא לא ראוי לפקד; אולי לא יפקד עוד על אותה יחידה, אבל ביחידה אחרת שהיא איננה חייבת לדעת כי הוא קבל את העונש, מדוע איננו מתאים לפיקוד? יכול להיות שלא יהיה ראוי. אז בית-הדין הצבאי יחקור ויורה על הורדה מדרגתו. קשה מאד לבית-דין צבאי לדון חייל- מפקד לעונש מאסר ולאמר בפסק-הדין או בגזר הדין בערך את הדברים האלה: אנחנו מוצאים את האיש אשם, אנחנו דנים אותו על עבירתו לעונש מאסר, ואף על פי כן אנחנו מוצאים שלא צריך להוריד את דרגתו. יותר קל הוא לאמר את ההיפך: אנחנו מוצאים את האיש אשם, עבירתו חמורה מאד, אנחנו דנים אותו לעונש מאסר; ומשום שעבירתו היא כל כך רצינית, איננו מסתפקים בהכנסתו לבית הסוהר לתקופה מסויימת, אנחנו גם מורים על הורדתו בדרגתו.
אם תתקבל הצעת הממשלה, מה שאמרתי בחלק הראשון של הסברתי, בדרך כלל לא ייאמר, כי קשה מאד להשמיע דברים כאלה. יוצא איפוא שההורדה תהיה אוטומטית ואת זאת רצינו למנוע, מורי ורבותי ממשרד הבטחון. זה איננו צודק. זה עלול לפגוע ביעילות הפקוד. כל בן-אדם עלול לעשות משגה ולפעמים אפילו לעבור עבירה, והוא כמובן צריך לבוא על עונשו, אבל אם בית-הדין הרואה לנגד עיניו את האדם-המפקד, השומע עדים, בכל זאת איננו מוצא לנחוץ להוסיף על עונש חמור כזה, כמו מאסר גם הורדה בדרגה, שיוסיף להיות מפקד. אם יתברר שכל כך חמור החטא או הפשע, אז בית-הדין – הרי השופטים הם קצינים, מפקדים – יכתוב בגזר הדין במפורש: אנחנו מצווים גם על הורדה בדרגה. אני רוצה לאמר שבוועדה ידידי ואני נתנגד בכל תוקף לשינוי המוצע הזה, אנחנו חושבים שהוא לא בא להעמיק את המשמעת בצבא, הוא עלול להביא נזק חמור לפיקוד הצבא.
אם תתקבל הצעת הממשלה, מה שאמרתי בחלק הראשון של הסברתי, בדרך כלל לא ייאמר, כי קשה מאד להשמיע דברים כאלה. יוצא איפוא שההורדה תהיה אוטומטית ואת זאת רצינו למנוע, מורי ורבותי ממשרד הבטחון. זה איננו צודק. זה עלול לפגוע ביעילות הפקוד. כל בן-אדם עלול לעשות משגה ולפעמים אפילו לעבור עבירה, והוא כמובן צריך לבוא על עונשו, אבל אם בית-הדין הרואה לנגד עיניו את האדם-המפקד, השומע עדים, בכל זאת איננו מוצא לנחוץ להוסיף על עונש חמור כזה, כמו מאסר גם הורדה בדרגה, שיוסיף להיות מפקד. אם יתברר שכל כך חמור החטא או הפשע, אז בית-הדין – הרי השופטים הם קצינים, מפקדים – יכתוב בגזר הדין במפורש: אנחנו מצווים גם על הורדה בדרגה. אני רוצה לאמר שבוועדה ידידי ואני נתנגד בכל תוקף לשינוי המוצע הזה, אנחנו חושבים שהוא לא בא להעמיק את המשמעת בצבא, הוא עלול להביא נזק חמור לפיקוד הצבא.
אלה לא הימים בהם היו מספרים על אבותינו -
אני חושב שיוסף טרומפלדור סיפר את הסיפור המפורסם הזה: - כאשר חיילים יהודיים היו באים לחזית היו מיד שואלים: איפה פה השבי? חיילים אחרים הם חיילים יהודים בימינו במדינת ישראל; הם אינם רוצים ללכת לשבי; הם נלחמים, אבל אם חייל נלחם ונפל בשבי האויב ועבר לפני כן עבירה כלשהי, המשום כך צריך שלא תרוץ תקופת ההתיישנות? אם יהיה בארץ, לא נלחם ולא נפל בשבי האויב – תרוץ תקופת ההתיישנות; אבל אם הוא עשה מעשה בשביל האומה, נלחם, נפל בשבי – וזה יכול לקרות – מדוע שלא תרוץ תקופת ההתיישנות? ההצעה אינה צודקת. לכן אני דוחה אותה.
אני חושב שיוסף טרומפלדור סיפר את הסיפור המפורסם הזה: - כאשר חיילים יהודיים היו באים לחזית היו מיד שואלים: איפה פה השבי? חיילים אחרים הם חיילים יהודים בימינו במדינת ישראל; הם אינם רוצים ללכת לשבי; הם נלחמים, אבל אם חייל נלחם ונפל בשבי האויב ועבר לפני כן עבירה כלשהי, המשום כך צריך שלא תרוץ תקופת ההתיישנות? אם יהיה בארץ, לא נלחם ולא נפל בשבי האויב – תרוץ תקופת ההתיישנות; אבל אם הוא עשה מעשה בשביל האומה, נלחם, נפל בשבי – וזה יכול לקרות – מדוע שלא תרוץ תקופת ההתיישנות? ההצעה אינה צודקת. לכן אני דוחה אותה.
אולי בצבאות אחרים, בימים עברו, היו מפקדים סדיסטים, וקרו מקרים שחיילים התנקמו בהם, אפילו בחזית. הדברים אינם בלתי- ידועים. אבל אצלנו, בצבא העברי, כפי שחונך עוד לפני היותו לצבא סדיר — המפקד הולך ראשון בקרב והוא חברו של החייל, הוא מדריכו, ולא שמעתי על מקרים כל כך רבים שחיילים במילואים, משיצאו מהשירות, התנקמו או ניסו להתנקם במפקדיהם לשעבר
