הישיבה המאתיים-ושמונים-וארבע של הכנסת השמינית יום רביעי, כ״ט אדר ב' תשל״ו 31 מארס 1976 – נאומו של נציג ארצות-הברית במועצת הבטחון
דברי הכנסת:
מליאת הכנסת
מראה מקום:
דברי הכנסת כ"ט אדר ב' התשל"ו, 31 במרץ 1976
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
אני מבקש רק לתקן הודעה מסויימת של ראש הממשלה בקשר לירושלים. שמעתיו אומר: ירושלים סופחה. אין שום הצדקה לביטוי האומלל הזה... ירושלים, אדוני היושב-ראש, לא סופחה. היא שלנו מימי קדם ולדורי דורות. חלק ממנה, העיר העתיקה, היתה בכיבוש בלתי-חוקי. ביטלנו את הכיבוש. גאלנו ושיחררנו את ירושלים העתיקה. שבנו אל ירושלים העתיקה והחלנו על-פי החוק הריבוני שלנו את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה. זה דינה של ירושלים.
תשובתנו צריכה להיות: דין ירושלים כדין יהודה ושומרון; דין ירושלים כדינה של ארץ-ישראל. ולהיפך — אין שום שטחים כבושים; כולם משוחררים; כולם גאולים.
אני מציע איפוא, אדוני היושב-ראש, שהציונים היושבים בכל חלקי הבית הזה, למען השם, למען עמנו, למען ארצנו, למען בטחוננו הלאומי יחדלו מהנוהג הפסול הזה לדבר על חברון, שכם, יריחו ובית-לחם כעל שטחים כבושים. ובהתאם לחוק שקיבלנו ננהיג את הלשון הפשוטה — ארץ-ישראל.
מי שאיננו רוצה לומר נחלת אבותינו ומתחיל ללגלג אפילו על המושג הזה, כאילו עמנו איננו קם ואיננו קיים על המסורת של אבותינו, על מורשתם על הארץ שהנחילו לנו ואבותינו לא שכחו בכל הגלויות המרות ליום אחד; מי שרוצה לדבר בציניות על נחלת אבות — ידבר על נחלת בנים. כי אין הפרדה בין בטחונם של בנינו לבין הסיכויים לשלום לבין הזכות על ארץ-ישראל.
והתשובה האמיתית היא התנחלות-רבתי ביהודה ובשומרון, בכל חלקי הארץ המשוחררים, הגאולים. אסור להשאיר חלל ריק, צריך לעשות את המעשה ההתנחלותי הזה, ואז נגאל את ארץ-ישראל להלכה ולמעשה גם יחד, ונחיה יחד עם הערבים, כפי שאנו מאמינים, בכבוד אנושי ובשוויון זכויות ובחירות ובקידמה אנושית ובשלום. וזו הדרך להבטיח את כל אלה בעתיד.
