לאן מוליך הוויתוריזם

בוועידת חברון הצעתי, כי לשם משא ומתן רציני על השכנת שלום במזרח התיכון, תיקבע תקופה התחלתית, נניח לשלוש שנים, של השבתת נשק מוחלטת. קמו עלי, בשבועיים האחרונים, כל גאוני הלגלוג ורודפי השלום, ושאלו, בחמת זעם, הכיצד העזתי להציע דבר כזה? עוד מעט והטביעוני בדיו... איך הגעת למחשבה בלתי אנושית כזו, שלא יישפך דם יהודי – וערבי? זדון מרושע שכזה. רק השטן יכול להוליד רעיון אכזרי שכזה. ואתה ממנו קיבלת אותו. אבל אנחנו, נושאי לפיד הקדמה, נגלה את מזימותיך. אין זאת, שאתה רוצה להקפיא לשלוש שנים תמימות את המצב הקיים, סטטוס-קוו-איסט שכמותך. הצעת הימנעות מהרג, הדדי, במשך ל"ו חודשים, למען ניהול שיחות רציניות, ישירות של שלום, על סיום מצב המלחמה, על חתימת חוזי שלום; איך יכולת? חלום באספמיה... השאלה העיקרית הפשוטה היא: האם תשפוכת דמים מתמדת היא טבעית, מובנת מאליה? האם לטרקלין השלום מוליך פרוזדור, בו מוטלים הרוגים, ואין זולתו? אין לכחד, כי יש משהו מדאיג, אולי אף מחריד, בגישתם זו של אלה הטוענים לכתר המתינות, והם הקיצוניים להשלמה עם הרע.

הכלל הגדול: הסכמים חובה לקיימם, הוא מסימני התופעה האנושית הנושאת את השם המושאל: ציוויליזציה. בכל ספרי ההיסטוריה מביאים לגנאי את אימרתו הנודעת של בטמן הולבג הקאנצלר של גרמניה הקיסרית, אשר לאחר פלישת צבאה לבלגיה הניטראלית, שאל את הבריטים בתמיהה: האם בגלל פיסת נייר נעשה מלחמה בינינו?