הישיבה המאתיים-ושבע של הכנסת השמינית – יום רביעי, כ"ב אב תשל"ה – 30 יולי 1975 – חוק יסוד: הצבא; חוק השיפוט הצבאי תיקון מס' 9 – תשל"ה- 1975
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, החוק הוא קצר, המשפטים פשוטים, הסעיפים יבשים. אף-על-פי-כן לא אדון בחוק-יסוד: הצבא מבחינה משפטית. כי באותיות האלה טבועה ומהן בוקעת מסכת של גבורה, הקרבה, מסירות נפש, מערכות גאולה, פדות, מגן, נצחונות אדירים, שמעטים כמוהם בתולדות אנוש.
החוק הזה מביא לידי ביטוי את החזיון של חידוש הכוח העברי. זהו בוודאי אחד הפלאים בדברי ימי העמים נוצר יש מאין. מאז גלינו מארצנו היינו העם היחידי אשר פירק מעליו את נשקו, או נשקו פורק מעליו, ליותר מ-1800 שנים. כל העמים למדו נשק והשתמשו בו — זולת העם היהודי. איזה מחיר שילמנו בעד התופעה הזאת!
והנה הגענו לכך שחודש הכוח העברי — תנאי מוקדם לחידוש עצמאותנו — והוא היום הגדול בתולדות ישראל מאז ימי המכבים.
גם היום עלינו לומר תפילת הודיה על שזכינו לחידוש כוחנו ולמידה כזאת של חידושו. אין אנו מעריצים כוח. אנחנו מאמינים בזכות. אבל נוכחנו לדעת שאם מאחורי זכויותינו לא יעמוד כוחנו — אפילו הזכות לעצם קיום לא תישמר לנו. משום כך עלינו לדעת מהו צבאנו גם בימים אלה.
אם בעבר היו יחסי מספרים מסוימים נראים נסבלים, אין הם יכולים עוד להיות נסבלים בהווה ובוודאי לא יהיו כאלה בעתיד. ועל האומה לעשות מאמץ כדי לשנות את היחסים בינינו ובין אויבינו, למען שמור על חיי חיילינו. אם לא נדאג גם לכמות ולא רק לאיכות נסכן בכך חייהם של אלה המגינים על העם הזה ושומרים על עצמאותו. יש להעניק להם מיטב האימונים ומירב האימונים.
אומר מיד שנחרדנו לשמוע כי בגלל קיצוצים מסויימים בתקציב הבטחון עלולות להיות פגיעות בפעולות מסויימות של צבאנו, להכנתו לקראת כל אפשרות העלולה להיווצר בגלל מזימות האויב. אני קורא לכנסת ולכל חבריה, ללא הבדל סיעה, לתקן במהירות האפשרית את המעוות הזה הן לגבי ציוד והן לגבי אימונים. לא אכנס לפרטים, אבל חובתי לומר שצו עליון, השקול כנגד כל הצרכים ללא יוצא מן הכלל, הוא להבטיח לצבאנו ביבשה, בים ובאוויר, כפי שאמרתי, לא רק מיטב האימונים אלא גם מירב האימונים.
סעיף אחד בהצעת החוק, כפי שהוגשה לנו, אני מבקש לשנות. כוונתי לסעיף 4: ״הממשלה תמנה את ראש המטה הכללי לפי המלצת שר הביטחון". במקום סעיף זה, אדוני שר המשפטים, אני מציע לכתוב: ״נשיא המדינה ימנה את ראש המטה הכללי על-פי החלטת הממשלה, שתובא לפניו על-ידי שר הביטחון".
יש מדינות שבהן נשיא המדינה מוכר כמפקד העליון של הכוחות המזויינים, בסמכויות אחרות, אם במשטר נשיאותי ואם במשטר פארלאמנטארי. היום אינני מביא הצעה כזו. אבל נראה לי שלכבוד הצבא ולכבוד האומה יהיה אם מינוי הרמטכ"ל באורח רשמי ייעשה על-ידי הנשיא.
אביא דוגמאות הנהוגות במדינתנו; הנשיא נותן מינוי לשופטים. הוא איננו בוחר בהם. המינוי הוא פורמאלי. את השופטים בוחרת ועדת מינויים. אין פה שום עירבוב של סמכויות. השופט איננו נתון למרותו של הנשיא, הנותן בידיו את כתב המינוי. השופט איננו נתון לשום מרות זולת זו של החוק. אבל לאחר שוועדת המינויים, כפי שנקבעה על-ידי הכנסת, קובעת שאדם פלוני יתמנה לשופט, כתב המינוי ניתן לו על-ידי נשיא המדינה. הסדר נאה. הוא הדין — מבקר המדינה, שאיננו נבחר על-ידי הנשיא אלא על-ידי ועדת הכנסת, ואחריותו היא בפני ועדת הכספים. אבל המינוי ניתן על-ידי הנשיא. הוא איננו אחראי בפניו. מאחר שמבקר המדינה צריך לבטא עצמאות השיפוט, כתב המינוי ניתן על-ידי נשיא המדינה.
אני סובר שנאה יהיה הסדר כזה לגבי ראש המטה הכללי. ודאי מרותה של הרשות האזרחית הנבחרת היא על הרמטכ״ל והיא על הצבא. כלל גדול בדמוקראטיה, ואנו נשמור עליו מכל משמר. אבל הממשלה תחליט מי יהיה הרמטכ״ל. לאחר שהחלטה זו תתקבל, יציג אותה לפני נשיא המדינה שר הבטחון, הנשיא יזמין את המועמד ואישים אחרים הקשורים בטקס זה ויתן לרמטכ״ל את כתב המינוי.
אני שב ומדגיש כי הסדר קונסטיטוציוני כזה, על- פי התקדימים כפי שנוצרו במדינתנו, יהיה נאה, יוסיף כבוד לצבא, למפקדו ולמדינה כולה.
אדוני היושב-ראש, אנו תומכים בהצעתו של שר המשפטים להעביר את הצעת החוק, חוק-יסוד: הצבא, לוועדה, ובה נציע הצעת תיקון זאת ואולי גם הצעות נוספות.
זה יום גדול לבית-הנבחרים הדן בחוק יסוד: הצבא, וביום כזה נאמר כולנו, על יסוד הניסיון ובאמונה בלב לגבי העתיד, ביודענו כי צבאנו יוסיף לשמור על עם ישראל, על חירותו ועל עצמאותו לדורי דורות — ביום הזה נאמר בלשון הימים המקובלת: כל הכבוד לצה״ל.
