הישיבה הארבע מאות וארבעים ושבע של הכנסת התשיעית יום רביעי, ט"ז באייר התשמ"א 20 במאי 1981 – הצעה לסדר היום דברי ראש הממשלה בקריית גת ביום 13 במאי 1981

הפילוסופיה החברתית שלנו, של חברי ושלי: האבטלה היא קללה. לא זו בלבד שעל-פי המסורת שלנו בטלה מעבירה אדם על דעתו, אלא היא גם יוצרת מתח חברתי בתוך המשפחות שראשן מובטל. גבר, על-פי חלוקת התפקידים בחיים, צריך לקום בבוקר ולצאת לעבודה, וכעבור שבוע או חודש להביא שכר ולפרנס משפחתו בכבוד. אם אינו עושה זאת, אם אפילו הוא מביא דמי-אבטלה, קם ריב משפחתי. הוא נשאר עם הילדים, אולי אשתו מפרנסת אותו. שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח ולשלום): זו אינה בושה אם אשה מפרנסת גבר. ראש-הממשלה מ. בגין: לא אמרתי זאת. אמרתי שהעובדה הזאת יוצרת קשיים, לא בושה. אני מניח שבעלך הטוב, שאני מכיר אותו כאדם מצויין, מביא פרנסה הביתה, ואת גם כן מביאה פרנסה הביתה. אז כל הכבוד לכם. אבל אני אומר על התופעה החברתית הזאת, שהגבר נשאר בבית עם הילדים, האשה יוצאת לעבודה והיא מפרנסת את האיש עם הילדים — שזה יוצר מצב לא סימפאתי.

הממשלה הזאת, שאת אינך מחבבת אותה, אנחנו תוקפים את כיסי האבטלה כדי לבטל אותם. ויש לנו מעין קבוצת ״מכבי אשי׳, שר האוצר, שר התעשיה, המסחר והתיירות ומערכת הבטחון. כשנודע שיש כיס כזה של אבטלה אנחנו משתדלים להפעיל את המפעל, להחזיר את העובדים וכד׳.