הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-של הכנסת התשיעית יום רביעי, כ"ז סיון תש"ם 11 יוני 1980 – הצעות לסדר היום החלטת מועצת הבטחון

אני רוצה לשאול אותך, חבר-הכנסת אבנרי: אחרי כל מעשי הזוועה שבוצעו במקומות שמניתי, האם נמצא שליט ערבי אחד אשר אמר איזו מלה של גינוי? האם בדמשק ובבירות המפקדות המפורסמות הצטערו על כך שבנהריה נרצח ילד בן שנתיים-וחצי? או שהם אמרו: כך נמשיך וכך נחסל את ישראל, או נשחרר את פלשתינה, כפי שהם אומרים? לאחר שנקטלו מהמארב חייהם של שישה בחורי ישיבה שחזרו בליל שבת מתפילה ושבו למשפחותיהם, האם מישהו אמר מלת גינוי בכל העולם הערבי? או להיפך: גיבורים, קומאנדו, כביר, נפלא, כך נמשיך עד שנחסל את הישות הציונית ונשחרר את פלסטין? הנה ההבדל המוסרי.

אבל הדבר המעניין ביותר והחמור ביותר הוא זה שאתה ממליץ לעם ישראל להסכים, אפילו ליזום, למהר, לא לחכות, משום שהדבר יקרה בלאו-הכי נגדכם: להקים את המדינה הזאת ביהודה ובשומרון כדי שאנחנו שוב נהיה שמונה מייל משפת הים, כדי שיאסר עראפאת יישב בשכם ונקבל אותו כנאפוליון בונאפארטה שם.

חלק בלתי-נפרד מבטחוננו. קודם-כול זכותנו... לחיות בכל מקום בארץ-ישראל... שנית, גם חלק בלתי-נפרד של בטחוננו הלאומי, ההגנה, בהא הידיעה, נגד הטרוריסטים הרצחניים האלה, נגד שופכי דמנו, בגז; החזית המזרחית והצפונית, עם 5,500 טאנקים; חלק של ההגנה.