הישיבה המאה-ושמונה של הכנסת השמינית – יום שני, ד׳ כסלו תשל״ה 18 נובמבר 1974 – הופעתו של יאסר עראפאת באו״ם
דברי הכנסת:
מליאת הכנסת
מראה מקום:
דברי הכנסת ד' כסלו התשל"ה, 18 בנובמבר 1974
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
נוכח תופעה מחפירה זו כפי שראינוה בעצרת האו״ם עלינו לפתוח במסע הסברה בקרב כל העמים שאולי כמוהו עדיין לא היה ובו לא עסקנו. אני מציע לקבוע את הכללים למסע ההסברה, למען לא רק נדע את דרכנו אלא גם נבין באיזו דרר להתגבר על מה שהתרחש לנגד עינינו באותו אולם שאורות חשמל דלקו בו אבל אפלה גדולה שררה בו.
ואלה הם הכללים:
1) ארץ ישראל שייכת בזכות לעם היהודי, מקדם ולעולם.
2) לא לקחנו משום עם כברת ארץ כלשהי. שבנו אל ארצנו שלנו.
3) אנחנו היהודים שחררנו את ארץ-ישראל משלטון נכרי קולוניאלי, שחררנוה בשארית כוחנו הלאומי אחרי השמדת מיליונים של בני עמנו ובדמם של טובי בנינו הלוחמים.
4) מאז נולדנו יהודים והיינו לציונים הננו מאמינים בשיווי זכויות של האדם והאזרח, ללא הבדל מוצא, גזע, לאום ודת; ועל-פי כלל מקודש זה הננו חיים ורוצים לחיות עם שכנינו הדרוזים והערבים — על-פי הלאום המוכר על-ידנו; עם המוסלמים והנוצרים — על-פי הדת שאנו רוצים כי יחנכו את ילדיהם במורשתה המקודשת להם.
5) לא אנו רצינו ביצירת בעיית הפליטים. העם היהודי הוא עם פליטים, אנו יודעים מה קשה גורלו של פליט. בעיית הפליטים במזרח התיכון נוצרה משום שאויבינו ניסו הלוך ונסה להשמיד אותנו בארצנו, ומשום שלא הצליחו מזימותיהם אלה — נוצרה בעיה זו. אפשר לפתור אותה באופן אנושי חיובי. הפליטים הערביים החיים בארץ-ישראל בשטח השיפוט של מדינתנו — נפתור את בעייתם; פליטים ערביים הנמצאים בארצות ערב — הן חייבות לפתור את בעייתם.
אדוני היושב-ראש, לא תהיה שום מצדה. אנו אוהבי שלום ושונאי מלחמות, שונאי שפיכות דמים. אנו רוצים לחיות עם עמי ערב, עם שכנינו הערביים, בשלום, בצדק, בחירות ובכבוד אנושי. אני אומר זאת בכל ההכרה, בכל לבי ובכל נפשי, בשם הרוב המכריע של היהודים והציונים היושבים בבית זה, ללא כל הבדל סיעה. אבל אם יתקפונו, יזכרו אויבינו: לעולם לא תהיה עוד שום מצדה; תמיד — מודיעין. ומוטב שלא יתקפונו, מוטב שיעלו על דרך השלום עמנו.
