הישיבה המאתיים-ותשעים-ושמונה של הכנסת התשיעית יום שני, ג' שבט תש"ם 21 ינואר 1980 הצעות לסדר היום – אסירי ציון
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
בברית-המועצות, הארץ האדירה הזאת, בייחוד בעקבות מלחמת ששת-הימים, קמה תנועה שייתכן כי צריך לכנותה תנועת-שיבת-ציון. היא האמיצה בכל התנועות האזרחיות של ימינו. שום דיכוי לא פורר אותה, שום פרובוקאציה לא הורידה אותה, שום מעצרים לא החלישו את רוחה, שום רדיפות לא שמו קץ לקיומה ולהתפתחותה. אחרי 50 שנה של בילול כפוי, של הטלת התנכרות לעמם, לעברו, למסורתו, ללשונו, לאמונתו, ממעמקים של הגורל היהודי קמה אותה תנועה של שיבת-ציון. החלה התעוררות שמעטות כדוגמתה. זוהי תנועה לאומית טהורה, אידיאליסטית, שחבריה מוכנים לסבול על האידיאל שלהם ולא להרכין ראש, לא לבקש רחמים ולא להפסיק לשאוף להגשמת אותו אידיאל. המה קיימו את אשר כתב הרצל: השיבה ליהדות קודמת לשיבה לארץ היהודי... זוהי תנועה לוחמת וסובלת, שאנחנו כולנו מרכינים ראש בפניה, בידענו את סבלם של המחזיקים בה
כמה גדולים היו הרגעים בחיי עמנו כאשר בעיני רוחנו ממרחקים ראינו את בנינו הצעירים, אשר ידעו אך מלים ספורות בלשוננו הלאומית, והם עומדים בפני שופטיהם ונדונים לעשר, לחמש-עשרה שנות גלות במחנה-ריכוז, מרימים יד ימינם וחוזרים על השבועה מקדם המתחדשת מדור לדור: אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. לכן בצדק יש לקרוא לאסירי-ציון אלה ״לוחמי ציון". זה שמם האמיתי, והוא צריך להיות שגור בפי העם.
