הישיבה החמישים-ושלוש של הכנסת השמינית – יום שני, י״ג סיון תשל״ד 3 יוני 1974 – התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת – דיון

דברי הכנסת: מליאת הכנסת
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
דברי הכנסת י"ג סיון התשל"ד, 3 ביוני 1974

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, הבוקר, בהתאם לנוהג הפארלאמנטארי הנאה, אברך בשם האופוזיציה את חבר-הכנסת רבין לנאום הבכורה שלו כמרכיב הממשלה וראשה. הערב נביע להם אי-אמון. ממשלה זו — עיניה יונים, אך כולה לא יפה. מומים רבים בה, לרבות המרים על הרכבתה... היא קמה לנו לאחר שהסתיו עבר, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. שובך כזה לא נתיונן לנו מימי תיבת נוח, אשר לפחות בדורותיו צדיק היה.

מה קרה? היית שר חוץ ולא תהיה עוד. אם כך, זה אחד הימים הקודרים בחיינו? מר אבן ואני נמנים על דור אחד. רבונו דכולי עלמא, מה לא עבר על הדור הזה, איזה סבל, כמה דמעות, כמה נהרי נחלי דם, אילו שאיפות, חלומות, קרבנות בדרך, דאגה מכרסמת ביום ובלילה, ובעיקר לחיי אדם. וזה היום הוא אחד הקודרים ביותר בחייך ובחיינו?

אדוני היושב-ראש, את המלה ״אגואיסם״ תרגמנו לעברית חדשה ״אנוכיות״. איך נתרגם את המלה ״אגוטיסם״? אני מציע להשתמש במלה הפשוטה ״אניות״. איזו אניות? אדם פסק להיות שר חוץ. ובכן, לכל עם ישראל יש תיסכול רגשי ורוחני, והתיסכול ירד למעמקים, והיום הזה הוא אחד הימים הקודרים ביותר בחיינו? לא כך. ביטוי לפינוק הוא, להרגלים שלטוניים שאין להם מקום בחברה דמוקראטית.

ממשלה זו היא ממשלת מיעוט מבחינת התמיכה האמיתית של הבית בה. למה הוצגה לפנינו בימים כאלה ממשלת מיעוט? החומרה היא מבחינת הערך הגדול והאדיר בחיינו — הדמוקראטיה. המדינה הקטנה הזאת קמה במלחמה מהפכנית, בתנאים שלא היו דומים להם. מאז השקענו כולנו מאמץ בלתי-פוסק לחנך לאהבת הדמוקראטיה ולכיבודה, והחדרנו את ההכרה: הרוב מחליט. אפילו החלטותיו אינן מוצאות חן בעינינו, אפילו לעתים מקוממות את נפשנו, נקבל את דעת הרוב. אמנם כן, עד היום רק החלק הזה של הבית כך חינך את הדור הצעיר. אני מקווה שגם החלק השני, בבוא היום, כך יחנך. אבל בינתיים מציגים לנו בימים כאלה ממשלת מיעוט. ג׳פרסון קבע את הכלל הגדול: ממשלה בהסכמת העם. והרי הרוב של העם, על-פי נציגיו ושליחיו בבית הזה בהודעותיהם ובכתביהם, עומד נגד הממשלה הזאת. למה ייעשה כדבר הזה לעם הזה בימים כאלה — להציג לפניו ממשלת מיעוט? האם ממשלה זו מסוגלת לעמוד נגד לחץ בין-לאומי, שראש הממשלה המיועד הזכיר אותו והוא מתדפק על דלתנו? הרי רובה ככולה נמנית עם מבקשי הוויזה; הממשלה הזאת רוצה בחלוקתה מחדש של ארץ-ישראל. יש חשש שלא יהיה צורך ללחוץ עליה כדי להביא לחלוקה. היא עלולה ללחוץ על הלוחצים שילחצו. היום הודיע לנו מר רבין כי הממשלה לא תסכים בשום פנים ואופן לחזור לקווי ה-4 ביוני 1967 אפילו במסגרת של חוזה שלום. שמעו היטב מה אמרתם. אויבינו אומרים שלעולם לא יהיה שום הסכם שלום אם לא נחזור לקווי ה-4 ביוני 1967. פירוש הדבר שגם על-פי הודעותיכם איננו הולכים לשלום. לדידכם, על-פי ההצהרות שמסרת הבוקר, מר רבין, לא תוכלו עוד לטעון שאמונה בארץ-ישראל מונעת שלום, באשר הודעתכם זו, על-פי המציאות, כבר איננה מאפשרת, בגלל עמדת האויב, חוזה שלום. אבל הלחץ הבין-לאומי מתדפק על הדלת. האם ממשלה זו תעמוד בפניו?

נציע עשייה לאומית: ראשית — התנחלות רבתי ללא דיחוי ברמת-הגולן. אם ברצינות הושמעו ההצהרות ש״לא עוד״ — אומרים אנו לעומת זה שיש להעלות עוד ישובים ברמת-הגולן ולבצר את בטחונה, ועל-ידה את בטחון המדינה; וכן התנחלות רבתי ביהודה ובשומרון ובשאר חלקי הארץ... שנית — חידוש המערכה על שיבת ציון מברית-המועצות. חלה בימים האחרונים ירידה רצינית במספר העולים המגיעים מרוסיה, ועלינו ללא דיחוי לחדש את המערכה ההיסטורית למען שיבת ציון חופשית משם. עלינו לתבוע מן הנשיא ניקסון, העומד לבקר בברית-המועצות בקרוב, שהוא יתבע את הזכות הזאת ליהודים בברית-המועצות. שלישית — חידוש המערכה למען הצלת אחינו מסוריה ללא דיחוי. זה לא היה תנאי להסכם הפרדה, והם בגטו. וכיוון שהנשיא ניקסון עומד לבקר בסוריה, שוב עלינו לתבוע ממנו שיעמיד במרכז שיחותיו עם שליטי דמשק את הוצאת כל היהודים מארץ הרדיפות והגטאות לשם הבאתם לחוף מבטחים... רביעית — חינוך לאהבת ארץ-ישראל ולאמונה בזכותו של העם היהודי עליה... יש לחנך את הדור הצעיר על יסוד ההכרה שאנחנו היהודים שחררנו את ארץ-ישראל, נעשה ניסיון לגזול אותה מאתנו, הוא לא הצליח, ומשום כך אירעו כל התקלות בדור הזה; ארצנו היא... חמישית — יש לבטל את העוני שהוא חרפה לכל חברה הטוענת לכתר חברה מתוקנת. יש לייצב את המשק, להבטיח השקעות הון, לפתור את בעיותינו באינפלאציה, בירידת ערך המטבע, בהתרוששות... שביעית, ומעל לכל — בעקבות מלחמת יום הכיפורים נפתחו פצעים בעם הזה, צריך לרפא אותם.

אין שום ספק שבימי המשבר הללו ציפה הרוב המכריע של עמנו לממשלת ליכוד לאומי. ניתנה לו ממשלת עלבון לאומי.
נתייצב במלוא כוחה של אופוזיציה נגד ממשלה כזאת. במשטר פארלאמנטארי אין זו רק זכותה של האופוזיציה לשאוף להורדת הממשלה ולהחלפתה, זוהי גם חובתה. ובאשר ליחסנו לממשלה הזאת בימים הבאים: כמובן, אם תעשה מעשה טוב, נעלה אותו על נס; לא נעשה שום מאמץ שלא להודות בכך, לפי טבע הדברים ולפי טבע היחסים בין אזרחים ובין בני עם אחד. אבל בידענו את הרכבה ותכניתה ודרכה הנני בא לומר כי אנו נמלא לא רק תפקיד קונסטיטוציוני כדי להביא במהרה להעברת ממשלה כזאת מכהונתה. זה יהיה תפקיד לאומי. ככל שיקצרו ימיה בכנסת כן ייטב לעם ישראל. ואני אומר לידידים וליריבים גם יחד: הרי זו איננה, לכל הדעות, שעה רגילה בישראל. כולנו דואגים לעתיד. אנחנו שומעים את קולותיהם של אויבינו: נסיגה טוטאלית, פתרון הבעיה של העם הפלשתינאי. כולנו יודעים כי שני התנאים האלה פירושם אחד: החרבת מדינת ישראל. זאת שאיפתם. אני סובר שכבר בשלושת הימים האחרונים התרפאו רבים מן האשליות. אנחנו הולכים לקראת ימים קשים, לקראת מבחנים גדולים. מדוע תוטל על העם הזה בניגוד לרצונו ממשלת מיעוט שכזה? אבל, נסכים כולנו, נלך אל עמנו. שימו לבכם למה שנקרא בלשון העממית: הכוורת שעמה הלכתם לבחירות. מי נותר? אם זכרוני אינו מטעני היו בה: הגברת מאיר, מר ספיר, מר אבן, מר דיין, מר אלון, ולחלופין — מר יערי ומר חזני. מכולם נותר אחד בלבד. עם הצוות ההוא ביקשתם את אמון הציבור. מלבד אחד, איש מהם לא נותר. בואו בדרך הגונה, לאור מה שקרה, לקראת המבחנים הבאים, ונצא אל עמנו ונשאל את דעתו באיזו ממשלה הוא רוצה. נלך איפוא לבחירות בזמן הקרוב ביותר, האפשרי, והעם יחליט. המערכה צריכה להיות כנה, כל אחד על דגלו ועל תכניתו, בעניינים מדיניים, ביטחוניים, חברתיים ומשקיים. ובין התכניות ובין האנשים יבחר העם. אני מאמין כי אז תקום לנו ממשלה עם טלית ותפילין, ממשלה של אהבת ארץ-ישראל ואהבת ישראל, ממשלה שיש בה חזון ותרבות, בטחון ושלום ותיקון החברה.